דני דנן, מנכ"ל חברת גרינטופס לפרויקטים סולאריים עוד מחוייב להקמת פרויקטים סולאריים בבריכות דגים בישראל בזכות ההליך הפשוט יחסית לעומת שדה קרקעי, אך בשיחה עם 'דבר' הוא מגלה כי הקושי הביורוקרטי בהקמת פרויקטים אחרים דוחק בו להשקיע יותר בחו"ל. 

ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות היא פעילות צומחת בישראל, אבל צומחת לאט. יעד האנרגיות המתחדשות ל-2020 עמדו על 10% מייצור החשמל והוא יושג ככל הנראה רק השנה. עמידה ביעדי 2025 ו-2030 מצריכה תאוצה גבוהה שלא נראתה פה מעולם, וספק אם תיראה.  

"משבר האנרגיה מוביל מדינות אחרות לזרז הליכים"

דני דנן, מנכ"ל חברת גרינטופס, נמצא בענף החשמל הסולארי בישראל כמעט מההתחלה ובין המעטים שנותרו בו לאחר הדעיכה הגדולה באמצע העשור הקודם. על פרויקטים קרקעיים בישראל הוא כבר ויתר, ונשאר להקים בעיקר פרויקטים על מאגרי מים, שם קל יותר להשיג את האישורים הנדרשים. "ברגע שאתה רוצה להשתמש בקרקע – כמות הגורמים שרוצים אישורים ותשלום והליכים בירוקרטיים היא בערך כפולה לעומת מאגר מים בהיתר", אומר דנן.  

למה זה כך ?
"למאגרי מים יש עדיפות – אי אפשר לבנות שום דבר אחר מעל זה ויש שם כבר תשתית חשמל. אם יש לך מאגר מים חוקי עם היתרים, יותר קל לשים מערכת סולארית על המאגר ובדפנות שלו כי זה כבר שטח מופר".  

ובשדה קרקעי ?
"יש אינסוף אישורים שצריך כדי להגיע לקרקע מיוחלת. יש 2 מחלקות שונות ברמ"י, יש את הגופים הירוקים, צריך אישור לתשתית חשמלית, אישור תכנוני מהמועצה המקומית והמחוזית, מהיישובים בסביבה, הלימה לתשתית הכבישים. כל אחד מהגורמים בדרך יכול לשים מקל בגלגלים".  

למה מאגר מים צריך תשתית חשמל ?
"בעיקר בעבור משאבות. גם בריכות דגים צריכות חשמל. זה ממש מקצר את התהליך. חלק נכבד ממאגרי המים בצפון כבר עברו תהליך של קירוי חלקי בפנלים סולאריים. במאגרי מים לחקלאות זו לא בעייתי, בבריכות דגים ומאגרי מי שתיה וכמובן גם הקרקע של הדפנות". 

דנן מקדם מיזם חדש בפרויקט עם קיבוץ מעיין צבי להקמת קירוי סולארי לבריכות דגים עם ציוד של אסטרואנרג'י הסינית. "לדגים זה לא יפריע. התכנון כולל מפסקי בטיחות שמונעים התחשמלות".  

פנלים סולאריים על מאגר מים ברמת הגולן (צילום: ארז רביב)

לדבריו, הקמת שדה קרקעי בישראל לוקחת בין שבע שנים לעשור, לעומת מדינות אירופאיות שכבר נמצאות בהאצה משמעותית. "במדינות אחרות כמו איטליה ופורטוגל הרבה יותר קל להקים. משבר האנרגיה מוביל אותן לזרז הליכים – וזה לוקח שנה בממוצע בלבד, בקרקע חקלאית, כדי להשיג את כל האישורים ולהתחיל להקים".

"אני פועל היום בהפצת ציוד גם באיטליה וגם בפורטוגל ובאופן כללי אני הולך לחו"ל, חושף דנן. "המשך הפעילות שלי לא תהיה בישראל. מה שכבר יש לי אני מפתח, אבל אני לא מתכוון לפתח כאן עוד, בגלל הבעיות הבירוקרטיות. אני כבר לא מנסה לתקן. אי אפשר. כשאתה משווה את זה לחו"ל, עם אותן אנרגיות אתה יכול להקים הרבה יותר פרויקטים שם".  

גרינטופס איננה הראשונה לבצע את שינוי הכיוון. מספר חברות אנרגיה מתחדשת שנולדו בישראל וצמחו להיות חברות גדולות כמו דוראל, אנרג'יקס, אנלייט וסולרגרין כבר העבירו את עיקר פעילותן למדינות אחרות. היכולת להשיג אישורים מהר מגדילה את רווחיות הפרויקט, מה שמרחיק דווקא את הפרויקטורים המנוסים והמיומנים ביותר מהתמקדות בפיתוח פרויקטים בישראל.  

הרשת מתעכבת והפיתוח הסולארי משתרך אחריה

לפי מנכ"ל משרד האנרגיה, ליאור שילת, מתקני ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל הם בבחינת "קטיף הפירות הנמוכים". כלומר, כל התקדמות להתקנות נוספות מצריכה מאמץ מוגבר והתמודדות עם פיגור תשתיתי ביותר ממישור אחד.  

הפיגור בפיתוח הרשת מונע הקמת מתקנים חדשים בשטחים נרחבים בישראל. היעדר אסדרה מתקדמת למתקני אגירה, מונעת שימוש אופטימלי בהם כדי לפצות על המחסור במקום פנוי ברשת.

פיגורים בעשיה הרגולטורית מותירים חסמים בירוקרטיים רבים ולעיתים גם כלכליים. יצרני אנרגיה מתחדשת מחוץ לישראל נהנים בעקיפין מעליית מחירי החשמל בשל המחסור העולמי בגז, פחם ונפט. בישראל, כמעט כל הפרויקטים קיבלו מראש תעריף מובטח במכרז, שלא מוצמד לאינפלציה.

חברות החלו להגיש  בשנים האחרונות הצעות מחיר בהנחה שמחירי הרכיבים רק ימשיכו לרדת ולא יזנקו כפי שעשו בשנה האחרונה. במצב זה, דווקא מכרז שנקבעו בו תעריפים זולים מאוד על הנייר, שאמורים להוריד את מחיר החשמל, מוריד בעשרות אחוזים את מספר הפרויקטים שיוקמו לבסוף, וגם את החיסכון הכלכלי הממשי שיווצר בעזרתם.  

לפי גורמים בענף הסולארי, בסופו של דבר יוקמו מתקני אנרגיה מתחדשת בישראל בהיקף גבוה, אבל בקצב נמוך. בשונה ממגזר הגז, שנהנה מתמיכה תקציבית במאות מליוני שקלים, תחום האנרגיות המתחדשות זכאי כמעט לאפס תמיכה מתקציב המדינה. מעט התמיכה שניתנת, לנישה כמו מחקר ופיתוח, לא מפצה על הקשיים בקבלת האישורים אפילו להקמת מתקנים ניסויים חלוציים.