תקרות ספוגות במים, אריחים שבורים, קירות מתקלפים ומקלחת לא נגישה – אלו הם חייה של שושנה משה (87), מזה שנה וחצי. משה, גמלאית נכה, נאלצה לחזור לדירת משפחתה, אחרי ש'חלמיש', חברת השיכון של עיריית תל אביב-יפו שהייתה הבעלים של דירתה הקודמת, דרשה ממנה להתפנות לצורך התחדשות עירונית.

"כל מה שאני מבקשת", היא אומרת ל'דבר', "זה לגור בדירה בטוחה שתכבד אותי". היא גרה בדירה בחוזה שכירות סוציאלי, ולאחר הפינוי יצאה לחיפוש ממושך של דירות באזור שכונת משה שרת, בה היא  מתגוררת כל חייה. היא לא מצאה דירה מתאימה, ובלית ברירה עברה לגור בדירת עמידר ישנה, שבה עמד עסק משפחתי לא ראוי למגורים. "לא הייתה לי ברירה. היזם לא נתן לנו לנשום – ולנו אין דירות. כל מה שראינו היה במצב רע.

הקירות השבורים בדירתה של שושנה משה (צילום: דוד טברסקי)

הרטיבות בתקרה (צילום: דוד טברסקי)

נזילות מהשכנים (צילום: דוד טברסקי)

"החוק אומר שהיזם שעושה פינוי בינוי אחראי לדייר – אבל כל הצדדים מתנערים מאחריות", מספר דרור משה, בנה של שושנה. "עוד ארבע שנים, כשתהיה בת 91, היא תוכל לחזור לדירה המונגשת של חלמיש. אבל מה היא אמורה לעשות עד אז?" משה התגורר בדירה עם כל משפחתו בילדותו ובנעוריו. חלקה שימש למגורים, והאחר למכולת קטנה. בעידוד משרד השיכון, המשפחה עברה לדירה גדולה יותר של חלמיש בסוף שנות ה-70, אבל הדירה הנוכחית, שנרכשה מעמידר, המשיכה לפעול כמכולת באישור עמידר ומשרד השיכון.

שושנה משה ובנה דרור. ""עוד ארבע שנים, כשתהיה בת 91, היא תוכל לחזור לדירה המונגשת של חלמיש. אבל מה היא אמורה לעשות עד אז?" (צילום: דוד טברסקי)

בשנה האחרונה עבר משה לגור עם אימו כדי לטפל ולתמוך בה. הדירה נמצאת בקומת קרקע, אבל הכניסה משובשת, צרה ולא מתאימה למעבר כסאות גלגלים או הליכון, מה שמונע מאימו לצאת מהבית. נוסף על כך, בתקרה יש נזילת מים בכמה מוקדים, שמקורה בשכנים, ועלות תיקונה מוערכת ב-11 אלף שקלים. עלות שיפוץ הצנרת כולה, חיזוק יסודות וההנגשה הנדרשת מוערכת ביותר מ-50 אלף שקלים. משה מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי של כ-3,800 שקלים, כמחצית ממנה מושקע בתרופות ובטיפולים.

בעזרת תרומה ועזרה משכנים, הצליח משה ליצוק בטון לשביל הגישה בימים האחרונים כדי להקל על התזוזה בו, אבל המקום עדיין קשה מאוד למעבר. "חיפשנו דירה הרבה זמן, אבל מה שמונגש עולה 9,000-8,000 שקלים לפחות, ומה שזול – לא ראוי למגורים", הוא אומר. "הקבלן שעושה את הפינוי-בינוי עזר לנו ועשה שיפוץ בסיסי, אבל עדיין צריך להחליף את החשמל, הריצוף וכל האינסטלציה, ושכל חדרי הבית יותאמו לחוקי ההנגשה".

לדברי דרור, משרד השיכון הקצה 80 אלף שקלים לשיפוץ, ומסמך רשמי טוען שהשיפוץ אושר סופית ועבר לאחריות עמידר. בעקבות פניית 'דבר', עמידר הסבירה שהשיפוץ לא יוצא לפועל מכיוון שמשה רשומה כמחזיקת שתי דירות דיור ציבורי, אף שאין בידיה אפשרות לגור בדירת חלמיש, והיא לא קיבלה מחלמיש פתרון הולם למצבה.

האישור ממשרד השיכון לשיפוץ דירתה של שושנה משה

"בושה שמשרד השיכון מתעלל בקשישים ונכים בצורה כזאת", אומר דני גיגי, מנכ"ל פורום הדיור הציבורי, שמלווה את משפחת משה. "עמידר הרוויחה השנה יותר מ-80 מיליון שקלים וקיצצה כ-24 מיליון שקלים בתקציב השיפוצים. בקופת עמידר יושבים 800 מיליון שקלים מרווחים. אני מקווה שאולי עכשיו ייכנס שר שיכון חברתי. אנחנו קוראים לראש הממשלה הנכנס בנימין נתניהו לא להמשיך בהזנחה ובפשעים האלה כלפי חסרי הדירה".

עמידר אחראית ל-38 אלף מתוך 50 אלף דירות הדיור הציבורי בישראל. מרביתן נבנו לפני יותר מ-40 שנה. על פי דו"ח מבקר המדינה ממאי, רק מחצית מדירות הדיור הציבורי של עמידר שבהן נדרש שיפוץ משמעותי משופצות בפועל, ובמקרים רבים השיפוץ נעשה בתקציב מוגבל והדיירים ממשיכים לדווח על בעיות. תקציבי התחזוקה של עמידר עומדים על כ-23 מיליון שקלים בשנה, אבל המבקר התריע שהם רחוקים מלעמוד בכל הדרישות.

עמידר: "כפי שמצוין בכתבה, הדיירת מחזיקה דירה נוספת של דיור ציבורי בחלמיש. נתון זה הוסתר מעמידר ומחלמיש, והדיירת החזיקה בשתי דירות ששייכות לדיור הציבורי בניגוד לנהלים. בהתאם לכך, ובהתייעצות עם חלמיש, הוחלט לא לבצע שיפוצים בדירה עד לבירור העניין".