אני, אחיעד לוק, נציגם של בני המערב הליברליים, מתכבד להישרף ממשואה זו, בשמם של בני דורי שהתבגרו בשנות התשעים של קץ ההיסטוריה, ניצחון המערב, וזחיחותם של המנצחים.
למען אלה שבחרו לבלות את זמנם בקומדיות על שום דבר, ובמוזיקת פופ שעוסקת בשום דבר, עד אשר הפכו עצמם לקומדיה של כלום, למען בני דורי שביכו את מותם של דייויד בואי וליאונרד כהן בעיקר כי הבינו שאין להם ממשיכים, למען יצרני התוכן המקוון שהחליפו את הספרות, למבקרי התרבות שהכתירו מוצרים טלוויזיונים נחותים כ"טראש", "קאמפ" ו"קאלט", והעלו על נס את תרבות הריאליטי (כולה בידור. מה, יצא מזה הנשיא של אמריקה?).
אני משיא משואה זו למען חבריי שהחליפו את הדעת בטכנולוגיה, ואת השכל הישר בהפוך על הפוך, למען אלה אשר עמלו ללא חת להפוך את אוקיינוס החכמה של העת החדשה לשלולית עכורה של רייטינג, טראפיק ופלייליסט. לזכרם של המשכילים הפוסט מודרניסטים שקבעו שאין דבר כזה: "גבוה" ונמוך", והחליטו כי טוב ורע הם מונחים יחסיים, לזכרן של מדעי הרוח שהפכו לרוחות רפאים, ולמען מדעי החברה שעוסקים ללא ליאות בפירוק מעמיק של מדעי החברה, ולתפארת מנהל העסקים.
למען בני הארבעים שרואים בחדשות כמשהו של זקנים, שרודפים אחרי המגניב גם בעשור החמישי של חייהם. למענם, מובילי דעה בתקשורת, בתרבות, בלב תשומת הלב, שרוקנו את התרבות המערבית מערכיה מבלי למצמץ, ולא צפו את השלב הבא. למענם ולמען האלקטד פרזידנט אוף דה יוניטד סטייטס, אני מתכבד להיכוות כי זה מגניב, ושאלוהים יעזור לנו, אמן.