הכרזות שעיטרו את רחובות ירושלים, ובהן נראית תמונתו של ראש הממשלה יצחק רבין, עטוי כאפייה של ארגון הטרור אש"ף התחלפו היום בקירות הפייסבוק. בעידן הפוטושופ, להלביש את דמותו של פוליטיקאי או מנהיג במדי נאצי זה עניין של מה בכך, ואין צורך במספריים ובמכונת צילום. את הקריאות הקצובות "בדם ואש את רבין נגרש" הזכורות לנו מההפגנה בכיכר ציון, כחודש לפני הרצח – מחליפים סטטוסים וטוקבקים, בכתבות ובפייסבוק.

על פי דו"ח שהפיקה קרן ברל כצנלסון מניטור הפעילות ברשת, בין יוני 2015 למאי 2016 התפרסמו 175 אלף קריאות לאלימות. 85% מהקריאות מכוונות לפגיעה בבני אדם, ו-15% לפגיעה ברכוש. מדובר בקריאה לאלימות בכל שלוש דקות. השיח מכוון בעיקר כלפי הזירה הפוליטית כש-50% מהקריאות לאלימות מכוונות כלפי ערבים, ו-20% כלפי תומכי השמאל.

(מתוך דו"ח קרן ברל כצנלסון. גרפיקה: דבר ראשון).

ווהיל גנאים, איש היי טק מצרי צעיר שבשנת 2011 פתח וניהל דף פייסבוק עם מאות אלפי עוקבים וחולל את "מהפכת תחריר", אמר בהרצאת TED בינואר השנה, כי בדיעבד, אותו האינטרנט שדחף את ההמונים לרחובות להפלת הרודנות, היה גם זה שהעמיק את השסעים והקיטוב בחברה המצרית שלאחר המהפכה, תהליך שבסופו הפיל הצבא את הנשיא הנבחר הראשון במדינה. "האירועים שלאחר המהפכה היו כמו אגרוף בבטן" אמר גנאים, "האופוריה דהתה, כשלנו לבנות קונצנזוס, והמאבק הפוליטי הוביל לקיטוב אינטנסיבי. המדיה החברתית רק הגבירה מצב זה, בכך שסייעה להתפשטות מידע שגוי, שמועות, תיבות תהודה ודברי שטנה. הסביבה הייתה לגמרי רעילה". הקיטוב היה בעיקר בין תומכי הצבא והאיסלמיסטים, והרוב המתון חש לדברי גנאים, חוסר אונים. "דיונים ברשת מתדרדרים במהירות לכדי אספסוף זועם. כולנו כנראה יודעים זאת. זה כאילו שאנו שוכחים שאנשים שמאחורי מסכים הם למעשה אנשים אמיתיים ולא רק אוואטרים".

"יש כמה גורמים באינטרנט שהם ייחודיים, שיוצרים יחד סביבה שיכולה להיות מאוד מעצימה לטוב ולרע, ובמקרה הזה מדובר על הרע", מסביר יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי בהרצליה, ומונה לכך מספר סיבות: האנונימיות, המאפשרת לאנשים כעין הגנה ויכולת לברוא עצמם מחדש בדמות נבדלת, כפי שאולי היו רוצים להיות, כשהם מסתתרים לעיתים תחת פרופילים מזוייפים. לצד זאת ישנו הריחוק הפיזי והרגשי לצד החיפוש אחר ריגושים: "במגרש האינטרנטי כשאתה לא רואה את הקורבן אתה מרשה לעצמך יותר. יש הרבה אלימות במרחב האינטרנטי שנתפסת בעיני התוקפן כמהנה, הוא לא קולט את המחיר, הוא לא רואה את הפגיעה והכאב של הקורבן".

לצד גורמים אלה, ישנה הנטייה הטבעית להתקרב לדומים לנו, שבעולם הוירטואלי עשויה ליצור כעין 'תיבת תהודה'. באינטרנט, מסביר עמיחי-המבורגר, קל בהרבה ליצור קבוצות התייחסות סביב תחומי עניין שונים, ואף אזוטריים. מובן שאנשים בעלי נטיות לאלימות יימשכו לאנשים בעלי נטיות דומות. "הקבוצה באינטרנט הולכת איתך לכל מקום. יוצרת גיבורי תרבות וחיזוקים חיוביים משמעותיים. היא גם משפיעה על הגולש בלי קשר לגודלה האובייקטיבי, כי היא איתו בכל מקום. אנחנו רואים שזה סוג של אינקובציה או חממה אדירה שאנשים נחשפים בה לרעל מכל מיני סוגים, והרבה פעמים הקבוצה מעודדת אותם לתרגם את הרעל הזה גם להיבטים מעשיים מחוץ למגרש האיטרנטי" הסביר.

עמיחי-המבורגר מסביר כי הנטייה לחפש חיזוקים חיוביים, מובילה את מי שמקיף עצמו בקבוצת ייחוס קיצונית גם לנטייה להקצין בעצמו, על מנת להתבלט. "אתרים כמו פייסבוק לדוגמא, העניין המרכזי שלהן הוא ביצירת רייטינג ותנועת משתמשים באתר. אין להן עניין לסנן או להוריד תכנים כאלה. הם עושים את זה רק במקרים קיצוניים – אם הם צדיקים – כשהתוכן פוגע במשהו ערכי, תרבותי או מוסרי, או אם הם פחות צדיקים, אז כשהתוכן פוגע בהם מבחינה עסקית. אבל לוקח המון זמן עד שהם עושים את זה, ובינתיים הקבוצות חוגגות. וודאי שהאדם האלים מקבל נקודות בקטע הזה של המשחק האינטרנטי שבנוי כולו על ריגושים ועל בולטות".

"אחד הדברים הטראגיים במרחב האינטרנטי הוא שלכאורה אנחנו נמצאים בכפר גלובלי של הזדמנויות ליצור מורכבות ופתיחות לצד השני, אבל בפועל הרבה מאוד אנשים יוצרים מדורות שבט מאוד גזעניות ופוגעניות" מצר עמיחי – המבורגר, אך מוסיף כי מדובר באתגר משמעותי, עבור אנשי מדעי החברה בתחום הזה, לנסות ולכוון אנשים לכיוונים חיוביים. לו עצמו יש שורה של דוגמאות למודלים שמטרתם הפיכת האינטרנט למקום טוב יותר, וניצול ייתרונותיו גם על מנת לעשות טוב.

כך למשל הציע את הקמתן של קבוצות מתנדבים, שמטרתן תהיה להגיב בדיוני רשת בהם ישנם גילויי אלימות והסתה, להגן על הקרבנות ולהציף את המחירים שהתנהגויות מסוג זה גובות. קבוצה מסוג זה הפעילו קבוצת תלמידים מתיכון הכפר הירוק יחד עם המורה שלהם, במהלך תקופת צוק איתן שהתאפיינה בהקצנת השיח ברשתות החברתיות.

רעיון נוסף של עמיחי – המבורגר המיושם כיום במספר מקומות בארץ ובחו"ל, מנצל דווקא את הריחוק המסויים במפגש האינטרנטי, על מנת להפגיש אנשים בני קבוצות יריבות. "האינטרנט מאפשר מפגש שאין בו את אלמנט החרדה שהרבה פעמים קיים במפגשים בין קבוצות יריבות, גם כאלה שנועדו להיות חיוביים. הקרבה הפיזית והשהות באותו מרחב פיזי עם חבר קבוצה יריבה יוצר פחד וחרדה, וזה הרבה פעמים דווקא מפעיל את הסטריאוטיפים. מפגשים פנים אל פנים הם גם הרבה פעמים מאוד יקרים ומצריכים הרבה מאוד לוגיסטיקה" הסביר.