המועצה האירופאית פועלת לקראת התקנת פיקוח על פלטפורמות השכרת דירות לטווח קצר. במידה ויעברו, משכירים בחברות הפלטפורמה הגדולות AIRBNB ו-Booking.com יחוייבו לדיווח לרשויות עשרות נתונים על הפעילות העסקית שלהם.

ההצעה לרגולציה הועלתה בפני הפרלמנט האירופאי אמש ואמורות להוות כסל תקנות שיתלבשו על חבילת חוקי השירותים הדיגיטליים (DSA) שעברה לאחרונה, ואומצה כמחייבת בכל מדינות האיחוד.

מטרת החוק הינה ניסיון ליצירת מנגנון מפקח על השירותים הדיגיטליים בכל מדינה, שיעביר מידע על הפעילות העסקית של משכירי הדירות, שבעשור האחרון הגיע נתח השוק שלהם באירופה לרבע מכלל כלכלת התיירות באיחוד.  

על פי תקנות הרגולציה המוצעת, רשויות המדינה ידרשו פיקוח על המצב התברואתי והבטיחותי של הנכסים, אבטחה ומדיניות הדיור, משמע: היחס בין הדירות לשאר הבניין וסביבת הבניין כך שוועדי בתים ואגודות דיור יוכלו לקבל מידע על הפעילות התיירותית בבניינים שלהם, ובכך להתמודד עם הנזקים העקיפים של פעילות כזו כגון רעש, צפיפות ושמירה על בטחון אישי. 

בנוסף, כל משכיר יצטרך להירשם מול הרשויות, יקבל מספר עוסק מורשה ויידרש לדווחים על בסיס חודשי על השוכרים וכלל הפעילות העסקית לרשויות – מה שיאפשר לראשונה שקיפות מלאה על הפעילות הכלכלית של דירות הפלטפורמה וכנגזרת מכך, אפשרות לקידומה של מדיניות מיסוי. מהלך שככל הנראה ייתקל בהתנגדות עזה בקרב החברות מכיוון שברוב המקומות, החברות נהנות מהטבות מס משמעותיות אל מול המתחרים, מכיוון שאינן מוגדרות כנכסים לצורכי תיירות.  

במידה והתקנות יעברו, המודל העסקי של חברות הפלטפורמה יהפוך הלכה ל"בתי מלון קטנים" בבעלות אישית – כאלו שלמדינה תהיה הסמכות המלאה לסגור או לקנוס את המאחרים עצמם, שעד עתה יכלו "להתחבא" מאחורי הפלטפורמה. הנתונים על האורחים יעברו באופן אנונימי לרשויות המדינה לצורכי מעקב, אך באיחוד מצהירים מראש שהמידע הרלוונטי יישלח רק לרשויות הרלוונטיות, כך למשל ראש עיריית ברלין יוכל לקבל מידע על כמות הדירות והיקף הפעילות בעירו, אך לא יוכל לקבל לגישה דומה למינכן. 

בישראל בית המשפט הכריע במקרה ייחודי, למרות היעדר חקיקה בתחום

באוגוסט האחרון בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק תקדימית נגד בעלי וילות נופש במצפה רמון, שהשכירו אותן בפלטפורמות התיירות Airbnb ו-Booking בטענה שהבתים שנבנו בלב שכונת מגורים משמשים הלכה למעשה כמלונות, למרות שהן רשומות כבתים.

השופטת זהר דלב קבעה שמדובר היה במקרה מובהק שבו מבנים מיועדים למגורים יועדו לצורכי תיירות יותר מ-80% מהזמן ובכך יצרה פסק דין מקדמי להגדרת דירה להשכרה לטווח קצר, הנמצאת בלב מקום מגורים, חרף אי קיומה של שום רגולציה בנושא בישראל.