את השם עמנואל מאייר לא רבים מכירים, אבל היא עומדת מאחורי שמות רבים מהמסך הגדול והקטן בישראל בשנים האחרונות, כמלהקת המתמחה במיוחד בליהוק "non-actors" – משתתפים שאינם שחקנים מקצועיים, שמלוהקים לדמויות המשיקות לזהות האישית שלהם.

השנה היא גם קטפה לראשונה בחייה את פרס אופיר לליהוק הטוב ביותר בסרט "סינמה סבאיא", שבו משתתפות אנסמבל של נון-אקטוריות. הסרט קטף גם את פרס הסרט הטוב ביותר, פרס עיצוב התלבושות (רייצ'ל בן דהן), פרס שחקנית המשנה (ג'ואנה סעיד) ופרס הבימוי (אורית פוקס רותם), וצפוי לייצג את ישראל בטקס פרסי האוסקר הקרוב בקטגוריית הסרט הזר.

מאייר, 42, מספרת על ההתגלגלות המקרית שלה לתפקיד הייחודי, על הקרבה בין העולם העלילתי לחיים האמיתיים, ועל התהליך המיוחד של הליהוק בסרט.

"יש משהו בסוג כזה של מפגש שאי אפשר לשחק"

"אני מתה על סרטים עם נון-אקטורים", אומרת מאייר תוך כדי שהיא מתיישבת בשולחן חיצוני בקפה בשכונת שפירא בדרום תל אביב, ומחייכת חיוך שובב. "יש שם היברידיות מבחינה קולנועית, בין העלילתי לדוקומנטרי, וקורים שם דברים מאוד-מאוד מעניינים, כמו בהרבה מאזורי האמצע". נון-אקטורים, היא מסבירה, מביאים את העולם שלהם אל תוך הסרט. "זה מביא לתוך הסרט משהו אמיתי".

הסרט "סינמה סבאיא" מספר על שמונה נשים שעובדות בעיריית חדרה, יהודיות וערביות, צעירות ומבוגרות, בעלות אורחות חיים ומצבים משפחתיים שונים לחלוטין, כולן מאזור חדרה והמשולש, שנפגשות בסדנה ללימוד צילום כחלק מגמול השתלמות בהנחייתה של במאית צעירה בשם רונה (דאנה איבגי). הסרט כולו מתרחש בחדר במתנ"ס שבו מתקיימים מפגשי הסדנה, כשרונה מלמדת את המשתתפות לתעד את חייהן ועולמן.

ככל שהסדנה מתקדמת, נחשפים חייהן של המשתתפות ומתפתחת בין כותלי החדר במתנ"ס דינמיקה ייחודית, שאותה מובילים התרגילים שהן מתבקשות להכין בבית לקראת המפגשים. בניגוד לסרטים רבים שעוסקים בערבים ויהודים, הסרט לא עוסק בסכסוך, אלא בנושאים כמו חיי נישואין, אלימות, אימהות, מחסור, חרדה כלכלית וחלומות גנוזים.

מלבד איבגי ואמל מורקוס כל המשתתפות הן נון-אקטוריות. "'סינמה סבאיא' היה תהליך של עשור, וזה היה תהליך מאוד ארוך של ליהוק", מספרת מאייר. "על תשע השחקניות האלה יקום וייפול הסרט. הקשר ביניהן הוא הכול".

לא פחדת ללהק נשים בלי ניסיון?
"יש משהו בסוג כזה של מפגש שאי אפשר לשחק אותו. זה בדיוק הקטע של הסרט הזה. המבוכה אמיתית, המפגש אמיתי, יש שם משהו אותנטי מאוד".

זה טרנדי בעולם הקולנוע העכשווי?
"נון-אקטורים נכנסו לאופנה בעשר השנים האחרונות בארץ, יותר בקולנוע, אבל גם קצת בטלוויזיה. הרבה פעמים מחפשים את הנון-אקטורים מהסיבות הלא נכונות. הרבה במאים מחפשים נון-אקטורים כי זה יותר זול. אבל זה לא מחזיק את עצמו אם זה לא בא מהמקום הנכון".

למה את מתכוונת?
"במאים צריכים לדעת איך לעבוד עם נון-אקטורים. נדרש יותר מקום לאלתור על הסט. זה לא שחקן טכני שאומרים לו: 'הסצנה היא כזו, צריך לעבור מהנקודה הזו לנקודה הזו'. צריך לאפשר יותר להיות, את הזרימה הזו, אחרת זה להרוג את הדבר. לבמאי שלא מסכים שיורידו או ישנו לו אף מילה מהתסריט יהיה יותר קשה לעבוד עם נון-אקטורים. צריך קצת יותר מקום לאלתור, לאפשר לנון-אקטורית להביא את העולם שלה. לפעמים צריך גם יותר הכנה מראש, היכרות מראש, אפשר קצת לשנות טקסטים מראש בהתאם למה שהם מביאים".

ב'סינמה סבאיא' זה היה אחרת?
"אורית הבמאית ביקשה ממש להכיר אותן, וגם הן, כמו בסרט, תיעדו את חייהן בבית. היא רצתה שהן יביאו דברים מהעולם שלהן כדי שהיא תוכל להכניס לתסריט ותוכל להלביש עליהן את התסריט של הדמות. ממש תהליך של התקרבות אורגנית. גם אחר כך, בסט עצמו, היה מקום לאימפרוביזציה. ברגע שאת אומרת משהו שנובע מתוכך, גם אם זה משהו שהוא קצת יותר קיצוני ממך בדרך כלל או כן טיפה אחר, זה אמיתי".

איך בחרתן מי מתאימה לסרט?
"ראינו המון, ממש המון שחקניות לאורך תקופה מאוד ארוכה. ברגע שזיהינו שיש מולנו מישהי שמביאה משהו שאנחנו מחפשות בדמות בתסריט, רק אז אורית הבמאית התחילה תהליך מול השחקנית של לקרב אותה לתסריט ולקרב את התסריט אליה".

מאייר מספרת שבעוד שלושה שבועות היא צפויה, באופן מפתיע, לנסוע לייצג את הסרט בפסטיבל בפריז. "בדרך כלל מלהקת לא תיסע לייצג סרט. זה יהיה הבמאית או השחקנית הראשית. בדרך כלל מלהק זה תפקיד צללים כזה, וגם ככה זה צריך להיות בדרך כלל. זה משמח אותי שהליהוק בסרט הזה תופס מספיק מקום".

לחפש אנשים אמיתיים

מאייר, אם לשתיים מתל אביב, עלתה לישראל מפריז בגיל 4, ובאה מעולם הצילום הדוקומנטרי. הסרט הראשון שביימה, צילמה והפיקה, "פישטייל", זכה בשנה שעברה בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר בתחרות פרסי הפורום הדוקומנטרי. כיום היא עובדת על סרטה השני. במקביל, היא עוסקת בליהוק כבר 12 שנה.

"התגלגלתי לליהוק לגמרי במקרה", היא אומרת ומצחקקת בעיניים בורקות. "לפני 12 שנה, הייתי כצלמת דוקו, יחד עם במאי שאני עובדת איתו, ביום עיון של נון-אקטורים בפסטיבל קולנוע דרום. בדיוק יצא הסרט 'עג'מי', והגיעו ליום הזה המון אנשים מהסרט, שבאמת גרים בשכונה. שנינו התרגשנו מזה. אחרי יום העיון הזה, אותו במאי אמר לי שיש לו חבר תסריטאי שמחפש נון-אקטורים שישתתפו בסרט שהוא עושה, ושאולי אוכל לעזור לו עם זה".

החבר היה התסריטאי יוסי מדמוני, שעבד אז על הסרט עטור הפרסים "בוקר טוב אדון פידלמן" (בכיכובו של ששון גבאי), וחיפש ללהק בעלי מלאכה כמו רתכים ונגרים עבור הסרט. "זה בעצם היה הסרט הראשון שליהקתי, תפקידי משנה ונון-אקטורים. יצאתי להסתובב בדרום תל אביב. עברתי מעסק לעסק באזורי התעשייה, פגשתי אנשים, והיה לי מאוד מאוד מעניין".

מאייר מספרת שמקצוע המלהקת דורש הרבה כיתות רגליים, במיוחד כשמדובר בנון-אקטורים, שאי אפשר למצוא בסוכנויות. "אין המון מלהקות בארץ. אם אני שמה בצד ליהוק של ריאליטי, שזה תחום אחר, אנחנו 20-15 מלהקות לכל הסדרות והסרטים בארץ. רובנו נשים. בתוך זה, ליהוק נון-אקטורים הוא מאוד ספציפי. זה לחפש אנשים אמיתיים, לעשות איזשהו תהליך של לבדוק יכולות משחק, אבל גם להכיר את האדם שמולי".

אחרי "בוקר טוב אדון פידלמן" קראו לה ל"שטיסל", לחפש את החרדים והחרדיות האמיתיים, עוד לפני שידעו איך הסדרה תיראה. "ליהקתי שם את הנון-אקטורים, לצד הילה יובל שליהקה את השחקנים. בכל תפקידי המשנה הקטנים יש המון אנשים שלא הדביקו להם את הזקן ויודעים את היידיש מהבית. הם מביאים את העולם של הסדרה".

לצורך המשימה, הסתובבה מאייר בעולם החרדי חצי שנה. "חיפשתי כל מי שיוכל לדבר איתי. חלק מהעבודה תורגמה לאנשי צוות – מלבישה, יועץ דת ועוד, כי נאספו כל מיני אנשים מהעולם הזה".

(מתוך "סינמה סבאיא", באדיבות גרין פרודקשן וסרטי יונייטד קינג)

כך צברה מאייר ניסיון רב בעבודת השטח, וזכתה להתמחות יוצאת הדופן שלה. מאז, עבדה הרבה שנים עם דוד אופק ויוסי מדמוני, וליהקה לשלוש סדרות שיצרו: "להרוג את הסבתא", "30 שקל לשעה" ו"מתיר עגונות", וגם לסרטים והסדרות עטורי השבחים "אליס", "פיגומים", "אחד על אחד" ו"היורד למעלה".

מאייר ליהקה שחקנים גם לסרט "המורה לאנגלית" בבימויו של יובל אדלר, שהיה פרויקט ישראלי-אמריקאי-גרמני, שבו השתתפו שמות גדולים כמו דיאן קרוגר ומרטין פרימן, ואף לסרט בברזיל שאותו ליהקה מרחוק. "שם היה תהליך ליהוק מעניין ושונה. בשיטה האמריקאית, שם מפיקים משקיעים כסף, בניגוד לכסף ציבורי כמו בארץ, הרבה פעמים נותנים מגוון מאוד מצומצם של שחקנים לבחור ביניהם, וספציפית דיאן קרוגר כבר הגיעה עם הפרויקט. צריך לבדוק מי עסוק ומי יכול. זו צורת עבודה מאוד שונה ממה שאני מכירה".

"כשקרה משהו בין הנשים בחדר, הרגשתי שעשיתי את שלי"

אף ש"סינמה סבאיא" מאופיין בנון-אקטוריות, ליאורה לוי (כרמלה) היא היחידה בקאסט שאין לה שום ניסיון במשחק ולא מגיעה משום רקע בימתי. "היא לא גרה על סירה באמת, אבל יש לה סירה", צוחקת מאייר. כל שאר הקאסט הורכב מנשים שיש להן רקע משחקי קטן. חלקן למדו שנה-שנתיים בבית ספר למשחק, שיחקו בסדרה לפני שנים רבות או השתתפו פה ושם בפרסומת.

"דווקא ב'סינמה סבאיא' עשינו המון חיפוש שטח נון-אקטורי, הייתה לנו תחקירנית בחברה הערבית שיצאה וחיפשה פעילות חברתיות ונשים בכל מיני מקומות. דווקא משם אף אחת לא נבחרה, נבחרו נשים שהיה צריך לחפש טוב אבל רשומות בסוכנות כלשהי".

אז התחילה עבודת הליקוט. את ג'ואנה סעיד ואת אורית סמואל מצאה מאייר דרך של"ש (שחקנים למען שחקנים), ארגון שאוסף מאגר מאוד גדול של שחקנים ושחקניות שלא מיוצגים. "אורית עשתה קצת פרסומות, ג'ואנה למדה שנתיים בבית ספר למשחק, וכל אחת מהן מצאה לנכון להירשם שם".

קשה במיוחד היה למצוא שחקנית לדמות של עוואטף (מרלן בג'אלי), דמות של אישה ערבייה דתייה בת 70+. "למצוא שחקנית ערביה מבוגרת זה ממש לא פשוט. ככל שאת מחפשת שחקנית מבוגרת יותר, האופציות מצטמצמות, ובחברה הערבית בכלל. ראינו את כל השחקניות הפוטנציאליות בגיל הזה, ואף אחת לא הייתה בול. לא ידענו מה עושים.

"אלינה מרגולין, שהייתה עוזרת הליהוק שלי, ואני, התחלנו לחפש נון-אקטוריות. היא הסתובבה ביפו, חיפשה מתוכניות בישול, הכול. ואז אמרתי: 'אוקיי. אין ברירה, צריך לעשות ממש תחקיר'. אספנו את כל הסרטים והסדרות שבהם יש שחקנית ערבייה החל משנות ה-80 ועד היום, והסתכלנו בקרדיטים על כל שם. עשינו רשימות של שמות, ועלה גם השם של מרלן בג'אלי, ששיחקה ב'המסעדה הגדולה' וב'שכנים'. מצאנו אותה בירושלים".

בג'אלי לא הסכימה בהתחלה. "היא לא שיחקה המון שנים, והיה ממש תהליך של שכנוע. נפגשנו איתה אלינה ואני יחד עם אורית הבמאית, עשינו קריאה של הטקסט, והוא דיבר אליה. בטקס פרסי אופיר שאלתי אותה אם היא תרצה לשחק שוב. היא ענתה שכן".

לדבריה, חלק מהעניין בליהוק הוא הפאזל הסופי, בטח בסרט כמו "סינמה סבאיא", שזה אנסמבל של 9 שחקניות, ויש משמעות גדולה מאוד לחיבור. "העבודה הזו היא הרבה פעמים לעשות זום אאוט. יש שלב שנקרא מאצ'ים, שבו מחברים בין שחקנית לשחקנית כדי לראות איך זה עובד. פה זה לא סרט שמתנהג רגיל, זה לא שיש תפקיד ראשי ותפקיד משני, כולן גיבורות. ברגע שנכנסו לחדר הזה והתחילו לצלם, מיד התרחש איזה קסם בדינמיקה ביניהן. כשהבנתי שקורה משהו בין הנשים האמיתיות בחדר, הבנתי שאני את שלי עשיתי".

היא צופה לסרט גדולות. "הוא מביא צופים בישראל בצורה מדהימה, ויש לו באז טוב. אני חושבת שיש לו את מה שצריך כדי להגיע לאוסקר. צריך שיצפו בו באקדמיה, וברגע שצופים בו, לדעתי הוא יזכה. אבל זה שיצפו בו זה לא תהליך כל כך פשוט. לדעתי, אם יצפו בו מספיק מהאקדמיה, ממש יש לו את זה, והוא לגמרי יכול לזכות".