אחד הנתונים החשובים ביותר לכהונתה של הממשלה שככל הנראה תושבע בימים הקרובים הוא כמה כסף יש לה ביד, או בשפה כלכלית יותר, מהו המרחב הפיסקלי של מדינת ישראל. עבור ממשלה שנבחרה בין היתר על רקע הבטחות לחינוך חינם לגיל הרך, הקפאת מחירים, חיזוק המשטרה ועוד, מדובר בשאלה דחופה.
אלא שהתשובה לשאלה הזו אינה פשוטה כל כך. את מצבה הכלכלי של ישראל אפשר לתאר באמצעות נתונים שונים, ולתת להם פרשנויות שונות, שקובעים יחד מרחב תמרון רחב או מצומצם.
כך למשל, ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס כבר אמר שאינו אוהב את המושג 'עודפי גבייה', שנכנס לכותרות בחודשים האחרונים, מושג שמרמז לפוליטיקאים שיש כסף שאפשר להוציא בלי בעיה.
אז מה עומד מאחורי המושגים, וכמה כסף יש לישראל? מדריך מקוצר לחברי ולחברות הממשלה הנכנסת.
המילה ששווה 64 מיליארד שקלים
אחד הבלבולים הגדולים ביותר ביחס למצבה הכלכלי של ישראל הוא הפער בין המושגים עודף תקציבי ועודף גבייה. זה נראה אולי הבדל פעוט, אבל הוא מגלם פער של 65 מיליארד שקלים.
עודף תקציבי הוא מצב נדיר, שבו הכנסות המדינה בשנה מסוימת גדולות יותר מההוצאות באותה השנה, כלומר המדינה ב"פלוס". מדובר באירוע יוצא דופן: הרוב המוחלט של הממשלות בעולם מתנהלות בתקציב גרעוני, כלומר, ההוצאות שלהן גדולות מההכנסות. זאת משתי סיבות פשוטות: הריבוי הטבעי גורם לכך שתקציב המדינה צריך לשרת יותר אנשים, והרצון להצמיח את הכלכלה דורש להגדיל את ההשקעה מעבר לקיים. אם המשק צומח במידה מספקת, הגרעון ממילא אינו מהווה בעיה.
נכון לנובמבר, ישראל נמצאת בעודף תקציבי של 30.1 מיליארד שקלים. שנת 2022 תהיה ככל הנראה הראשונה מזה 36 שנה שמסתיימת בפלוס. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה ב-1986, בעקבות תכנית הייצוב, שכללה קיצוצי ענק בתקציב. הפעם הסיבה לכך היא הפסקה מהירה יחסית של תכניות הסיוע להתמודדות עם הקורונה, אבל בעיקר גאות אדירה בהכנסות המדינה ממסים, שהולכות לחצות כבר בחודש נובמבר את היעד השנתי.
אבל הנתון החשוב עבור מקבלי ההחלטות הוא לא ה'פלוס' של מדינת ישראל, אלא עודף הגבייה, כלומר, ההפרש בין המאזן בפועל, לבין המאזן שתוכנן בספר התקציב המקורי של השנה.
אנשי האוצר, ללא ספק ציבור שמרני מבחינה כלכלית, העמידו את יעד הגרעון השנה על מינוס 64.4 מיליארד שקלים. כלומר, אם הייתה השנה מסיימת במינוס כזה, ישראל הייתה לשיטתם במסלול חיובי.
אך כאמור, בפועל לא היה כלל גרעון, אלא עודף. הפער הנוכחי בין הגרעון המתוכנן לבין העודף בפועל הוא כ-94.5 מיליארד שקלים. למעשה, זה סכום הכסף שגם בלעדיו חשבו במשרד האוצר שהכלכלה הישראלית יכולה להתמודד. ייתכן שבחודשים הקרובים הוא יצטמצם, אך עדיין יישאר בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים.
94.5 מיליארד שקלים הם כ-20% מתקציב המדינה ב-2022, שעמד על כ-467 מיליארד שקלים. יותר מתקציב משרד החינוך (67 מיליארד שקלים) ותקציב המשרד לביטחון פנים (20 מיליארד ש"ח) ביחד.
החד-פעמי שכן אוהבים באוצר
במשרד האוצר נוטים להדגיש את ההיבט החד פעמי של הגידול בהכנסות, כנראה בשביל לצנן את ההתלהבות ולמנוע דרישות תקציביות. שהרי אי אפשר לבסס תוספת קבועה לתקציב המדינה, כמו הרחבת השירות לציבור או הגדלת קצבאות, אם הגידול בהכנסות אינו קבוע גם הוא. בפועל, בהכנסות ב-2022 יש בוודאי גם מרכיב חד פעמי, אבל הוא לבדו לא מסביר את הגדילה.
הגאות בענף ההייטק שאפיינה את שנת 2021 אכן זלגה בחלקה לישראל, בצורת מענקי מכירה, דיבידנדים ומשכורות גבוהות, שהעלו את הכנסות המדינה ממסים. אבל העלייה הזאת איננה רק זמנית. גם אם תירשם האטה בהייטק, כפי שנראה כעת, המשכורות שעלו לא ייעלמו. למרות הפיטורים בענף לאחרונה, הביקוש למפתחים ואנשי תוכנה עדיין גבוה, ובשוק העבודה בכלל הביקוש לעובדים בשיא.
ההכנסה החודשית של ישראל ממסים זינקה בשלוש השנים האחרונות: מכ-26 מיליארד שקלים בחודש ב-2019, לכ-34 מיליארד שקלים כעת. עוד מוקדם להגיד לאיזו מגמה יחזור הגרף, אבל קשה לראות מצב שהגידול בהכנסות לא יאפשר מימון נרחב יותר לתכניות כלכליות נוספות.
בסוף יקבע כלל ההוצאה, ואותו צריך לשנות
אבל כל זה לא משנה, אם שרי הממשלה החדשה לא יתמודדו עם החוקים הפיסקליים, שקובעים שיעור מזערי של גידול בהוצאות המדינה מדי שנה. חוקים אלו, שמכונים 'כלל ההוצאה' וה'נומרטור', אינם מכירים בעודפי גביה, עודפי מסים, ולמעשה אדישים לשינויים בהכנסות המדינה.
נתניהו מכיר היטב את החוקים האלה. למעשה, הוא עיצב אותם בעצמו. הוא יודע שהבעיה בלפדות את הצ'קים שפיזר במהלך קמפיין הבחירות שלו אינה מצבה הנוכחי של קופת המדינה, אלא המוכנות לשנות את המסגרות הכלכליות החונקות שמעצבות את תקציב המדינה. חובת ההוכחה עליו.
