מרכז היום לקשיש ע"ש שרמן בירושלים צפוי להיסגר בסוף 2022 עקב גירעון וחובות שצבר, שהחריפו בעקבות הקורונה. המרכז נמצא בתוך בית ההורים בשכונת קריית מנחם בירושלים, מתופעל על ידי עמותת "בית הזקנים", ומשרת קשישים בקהילה מכל השכונות באזור. הגירעון של המרכז גדל בכ-30 אלף שקלים מדי חודש, ומגיע ל-200 אלף שקלים, לפי מכתב ששלחו למשרד הרווחה, לביטוח הלאומי ולראש עיריית ירושלים, משה ליאון.

עבור עמוס בן זקן (79), גמלאי עיריית ירושלים ומשרד החינוך שמתגורר בקריית היובל, שמגיע למרכז מדי יום כבר שנתיים, האובדן כואב. "אני לא מאמין שהמקום המדהים הזה עומד להיסגר. לא יכול להיות דבר כזה. לא יכול להיות שאנחנו, אוכלוסייה חלשה, נזרקת לכלבים. נפלו פנינו של כולנו כשבישרו לנו שהמקום עומד להיסגר, ויש הרבה מאוד ייאוש. המקום הזה עושה אנשים שמחים, זה מאוד כואב".

בן זקן, אב לשלושה וסב לשמונה, סבל ממחלת לב, שבעקבותיה נשאר בבית זמן רב, ולבסוף הופנה על ידי הביטוח הלאומי למרכז היום. "הילדים כבר גדולים, רובם גרים רחוק, ואחרי המחלה הרגשתי שהחיים החברתיים שלי מתפספסים. לא הייתי מקושר לחברה, הייתי הרבה לבד".

לדבריו, המרכז הציל אותו מבדידות. "אני חי מחדש את החיים בזכות המרכז, אני אדם חדש. מצאתי שם חברים, שיעורים, הרצאות, עניין, והכי חשוב – נקשרתי לאנשים. אני כותב כל יום, מתרגם שירה מצרפתית לעברית ומעברית לצרפתית, משתתף בשיעורי התעמלות, מוזיקה, עיתונות, אקטואליה, ערבית. מצאתי את עצמי בגיל 80 עם חברה חדשה, שומע סיפורים חדשים ומכיר אנשים חדשים. גיליתי עולם חדש, והחיים שלי היום מאוד מלאים. היום אני ממש מחכה לקום בבוקר ולהגיע למרכז.

"אני לא יודע מה אני אעשה בלי המרכז. אנחנו מתכוונים לעשות כל מה שאנחנו יכולים שהמרכז לא ייסגר. אנחנו לא אוכלוסייה שיכולה לצאת בצעקה או להפגין, אבל ננסה לעשות כל מה שאפשר – נלך לראש העיר, נחפש תרומה, משהו. אני מאוד מקווה שמישהו בעירייה ובממשלה יתעשת. לא ייתכן שישאירו אותנו ככה, המרכז הוא צינור חמצן בשבילנו".

"אנחנו יושבים שבעה על מרכז היום שלנו"

יעל סיבוני, סגנית מנהל בית ההורים, ניהלה את המרכז עשר שנים, ומספרת על תסכול רב. "לא הודענו על הסגירה בקלות ראש. אנחנו מרגישים שאנחנו יושבים שבעה על מרכז היום שלנו. אנחנו ממש באבל. לא הצלחנו למרות מאמצים אדירים גם בהפניות וגם בשיווק. באמת ניסינו. נעזרנו בבית האבות, שספג המון עבור מרכז היום. אבל גם היכולת הזו נגמרה. אף פעם לא רצינו להרוויח. אנחנו עמותה, אנחנו מוכנים להיות מאוזנים ולתת שירות נפלא לקהילה, אבל אנחנו לא יכולים להפסיד עד כדי כך".

יעל סיבוני. "יש לנו מבקרים שאלמלא המרכז, אף אחד לא היה יודע אם הם עדיין חיים" (צילום: אלבום פרטי)

האנשים שמגיעים למרכז היום הם קשישים אזרחי העיר, שמתגוררים בכל דרום-מערב העיר, מקריית מנחם, קריית היובל, קטמון, מלחה וקריית משה, ומעניק לקשישים מסגרת חצי-יומית בקהילה, שכוללת ביטחון תזונתי, קשר חברתי ותעסוקה. "אלה דברים קריטיים", אומרת סיבוני. "יש לנו מבקרים שאלמלא המרכז לא היו אוכלים בכלל חלבון, לא היו אוכלים ארוחה בשרית. יש כאלה שאלמלא מרכז היום היו מסתכלים על הקיר כל היום, יש לנו מבקרים עריריים, בודדים ללא משפחות, שאם הם לא היו פה אף אחד לא היה מסתכל עליהם. אף אחד לא היה יודע אם הם עדיין חיים".

נוסף על כך, במרכז מועסקים עובדת סוציאלית, מרפאה בעיסוק ושתי מטפלות, מורי חוגים ועובדי ניקיון. "צמצמנו בעובדים בגלל הירידה במספר המבקרים, וגם עכשיו ניאלץ לחשוב על פתרונות. עבור חלקם מדובר באובדן מקום העבודה אחרי שנים רבות. זה אחד ממרכזי היום הוותיקים בירושלים. אין לנו מה להציע להם".

"העירייה רוצה להפריט את מרכזי היום"

לפני הקורונה היו במרכז 70 מבקרים ליום. עם הקורונה, מספר המבקרים פחת, וכיום המרכז לא מצליח להגיע ליותר מ-35 מבקרים ליום בממוצע, מה שגרר אותו לגרעונות כבדים. "אנחנו מתוקצבים לפי מבקר ליום. אם מבקר מתעורר בבוקר ומרגיש לא טוב ולכן הוא נשאר בבית, מה שקורה הרבה אצל קשישים כמובן, אנחנו לא מקבלים תשלום עבור אותו יום. זה לא משנה שנערכנו מראש עם הסעה, עם ארוחה, עם חוגים, הכול. אף שיש פחות מבקרים, אנחנו עדיין מחויבים בניקיון, בקיום חוגים ובהסעות, גם אם זה עבור עשרה ולא חמישה עשר".

המצוקה החריפה בקורונה, מספרת סיבוני, אבל ממש לא התחילה שם, וקשורה לסירובה של העירייה לסייע למרכזים, בעוד היא מציעה שירותים אחרים. "זה ממש לא עניין של איזה ניהול כושל, זה משהו שכל מרכזי היום מתמודדים איתו, במיוחד בירושלים. אנחנו ממש לא היחידים, אנחנו פשוט הראשונים שלא יכלו לספוג את זה יותר. אני מאוד מפחדת שמדובר בשרשרת. כבר התקשרו אלי קולגות שמפחדים שהם הבאים בתור, לא רק מירושלים. אבל בירושלים יש מצוקה קשה".

לדבריה, עיריות ומועצות מקומיות רבות משתתפות בהוצאות המרכזים, בין אם מדובר בהסעות למרכז, שיכולות להגיע לעלות של ל-30 אלף שקל בחודש, ובין אם בשיווק. "עיריית ירושלים לא מסכימה לסייע בשום אופן. אנחנו כבר שנה וחצי מתריעים על המצב הקשה שלנו, מבקשים שיעזרו לנו בהפניות, מבקשים שיעזרו לנו להגיע לאנשים, שמות, מידע על אנשים שיש להם חוק סיעוד, משהו. אבל לא מוכנים לעזור בכלום. עוד ישיבה, עוד ישיבה, לא סופרים אותנו. הם פשוט אומרים לא. הם פתחו סוגים אחרים של שירותים – מועדוני מופ"ת, מועדוני מאושרים. הם לא מעוניינים לעזור למרכזי היום".

סיבוני מספרת שלפני 4 שנים היא נכחה עם כל המנהלים של מרכזי היום בפגישה אצל ראש העיר. "כבר אז התרענו על מצוקה וביקשנו עזרה עם ההסעות. הוא לא הסכים. העירייה פשוט לא רוצה. יכול להיות שהם חושבים שהפתרונות האחרים מספיקים, אבל ממש לא מדובר באותו שירות. אנחנו מטפלים בקשישים מוגבלים בתפקוד, שאם לא מרכזי היום אולי ישבו בין ארבע קירות בבית. זה לא סתם מועדון חברתי, זה גם מקום טיפולי. יש עובדת סוציאלית, יש מרפאה בעיסוק, עובדים על שימור היכולות הקוגניטיביות של המבקרים ועל היכולות התפקודיות שלהם. פשוט חבל שזורקים כזה שירות נפלא לפח. זה עצוב לי מאוד.

"אפילו ברגע שהודענו על סגירה, אחרי שנה וחצי של גרירת רגליים, הם פשוט אמרו למרכזי יום אחרים שהם יגבו אותנו, ושייפתח מרכז יום אחר שחברת סיעוד תפעיל. הם רוצים לעשות הפרטה".

משרד הרווחה, לדבריה, מנסה לעזור, להפנות, מראה אמפתיה ונכונות, אבל זה לא עוזר, ובטח לא מספיק. "הם לא מתקצבים אותנו. חיכינו כל הזמן שתצא הרפורמה החדשה, שיהיה בה תשלום חודשי, אמרו שזה יעלה את התקצוב של מרכזי היום ל-30 שקלים ביום למבקר. כל פעם היו הבטחות, לא קרה כלום. אני לא מבינה את זה, כי זה בדיוק הטיפול בקהילה שמשרד הרווחה כל הזמן דוחף אליו".

סיבוני גם לא אופטימית לגבי המרכזים האחרים שאמורים לגבות את המרכז בקריית מנחם. "אם לא יהיה סיוע מלא מהעירייה, או מהרווחה, אני לא רואה איך משהו ישתנה, וזה רק עניין של זמן שכל מרכזי היום לקשיש בעיר יסגרו. בשבוע האחרון עוד ארבעה במצב דומה דיברו איתי, כולם שוקלים את דרכם".

"כשהרשות המקומית לא מסייעת, המרכזים לא יכולים לפעול"

שמואל (סמי) קידר, יו"ר הל"ב, ארגון הגג של העמותות למען הזקן שמנהל את 160 מרכזי היום לקשיש בישראל, מתריע שמדובר בסנונית ראשונה, שמבשרת על בואו של סתיו קשה במיוחד. "יש בעיית תקצוב נוראית. משרד הרווחה לא הצליח מאז הקורונה להעמיד את מרכזי היום על הרגליים. בירושלים העירייה החליטה שהיא לא מתקצבת את מרכזי היום שלה, וכל המרכזים שם במצב קשה.

שמואל קידר. "תקציב זה דבר מורכב, אבל בסוף זה די פשוט: המדינה מתעדפת, ואת הקשישים היא לא מתעדפת" (צילום: אלבום פרטי)

"נגמרה הקורונה, ומשרד הרווחה הפסיק לתקצב, ועכשיו המערכת קורסת. כמה שאנחנו מתריעים, משרדי הרווחה והאוצר לא מגיבים. לצערי, אנחנו במצב שברגע שהרשות המקומית לא מסייעת, המקומות האלה לא יכולים לפעול. המשרד לא מצליח ליישם את הרפורמה, ורק מדרדר את המצב של הטיפול בקהילה".

לדברי קידר, אין דבר כזה מרכז יום פרטי, משום שלא מדובר בעסק רווחי. לכן המדינה חייבת לטפל בקשישים. "השלטון המקומי צריך לטפל ולדאוג לקשישים, והמדינה חייבת לתקצב את זה". ב-OECD, הוא מסביר, המדינות המערביות מוציאות 22%-25% מהתמ"ג על רווחה. במדינות כמו פינלנד, צרפת, איטליה ודנמרק, זה מגיע כמעט ל-30%. בארץ, ההוצאה הזו עומדת על כ-16%.

"הפערים אדירים. כל מה שקשור ברווחה מוזנח כאן. פה לא עוסקים ברווחה, ורואים את זה בבירור. גם עכשיו עם הממשלה החדשה, אף אחד לא רוצה את תיק הרווחה. תקציב זה דבר מורכב, אבל בסוף זה די פשוט: המדינה מתעדפת, ואת הקשישים היא לא מתעדפת".

עיריית ירושלים: "הביקוש למרכז היום לקשיש בשכונת קריית מנחם נמוך במיוחד בקרב התושבים (הנמוך מכל מרכזי היום בירושלים). המרכז נסגר בתקופת הקורונה, ומאז פתיחתו לא מצליח למשוך משתתפים. נוכח הקשיים וכוונת בית האבות לסגור אותו, ובניגוד לנטען, עיריית ירושלים נרתמה לסייע בגיוס משתתפים לפעילות מרכז היום, ואף פנתה לביטוח הלאומי בבקשה לגייס את המבוטחים, כנדרש במסגרת אחריותם לנושא. להבנתנו, התושבים לא הגיעו, הביקוש נשאר נמוך ובית האבות החליט לא לחכות עוד והודיע על סגירת המרכז.

"תעריף השירות כפי שנקבע על ידי משרד הרווחה הוא נמוך ולא מכסה את ההוצאות הנדרשות לצורך ההפעלה הרצויה. במהלך השנים נעשו פניות מצד מרכזי היום ואף מצד ראש העיר להגדלת התעריף, אולם עד כה הבקשה לא נענתה.

"במהלך השנים האחרונות הורחב משמעותית היקף מערך התוכניות למען התושבים הוותיקים בעיר. התוכניות מותאמות תרבותית לכלל מגזרי העיר, וכוללות מענה חברתי להפגת בדידות, סיוע במיצוי זכויות, ליווי, ייעוץ ומתן תמיכה, וכן שמות דגש על איתור, טיפול ומניעת מצבי סיכון.

"העירייה עושה כל מאמץ למציאת חלופה מתאימה עבור כל תושב ותיק, מבין האפשרויות הרבות הקיימות עבורו בעיר, ובהן השירות החלופי מועדוני מופ"ת שפותח בשנים האחרונות, ועלותו עבור התושבים נמוך יותר. מועדונים אלה מלאים, וכמוהם שאר השירותים בקהילה שהעירייה מפעילה לרווחת תושביה הוותיקים".