איל מור (אלהיה) מאמינה בכוחה של השירה לחולל איחוי בחברה הישראלית והעולמית. במופע הספוקן וורד שלה, היא מדברת את שירתם של המשוררים הסופים הגדולים, ג'לאל א-דין א-רומי וחאפז. "שניהם משוררים שפעלו בתרבות האסלאם ודיברו בקול צלול וברור שקורא לאחדות ואהבה מעבר לדת ולאום. השירה שלהם מכוונת הישר למקום הזה. לשיר אין דת ולאום. זה מסר מאוד חזק".

מור מספרת סיפורים במקצועה ומופיעה בסגנון ספוקן וורד. "אני מספרת סיפור באמצעות הפואטיקה הזו. זה לא דקלום טכני. הטקסט עצמו הוא של א-רומי או חאפז אבל הסגנון הוא מודרני לחלוטין".

אנשי הזרם הסופי, בשונה משאר הזרמים באסלם, מאמינים שהנביא מוחמד מוסיף לדבר אל מאמיניו באמצעות מורי הלכה קדושים שמחוברים אליו בשרשרת מיסטית. לתפיסתם, תורתו של מוחמד עוותה על ידי מלכים ושליטים שהכפיפו את חוקי האסלאם לצרכיהם והשתמשו בהם לטובתם האישית. הסופים ידועים בגישתם הסגפנית שנוטה לרוח ולא לחומריות.

אלהיה, "השירה הסופית חודרת את שכבות הלב ונוגעת במקומות מאוד עמוקים" (צילום: נופר אבן זוהר)

כל מסדר סופי נקרא על שם מייסדו. ג'לאל א-דין א-רומי, מייסד מסדר המוולוויה, היה מלומד ומיסטיקן מוסלמי במאה ה-13 ונודע בשירתו המיסטית, שתורגמה לשפות רבות. חאפז' היה מיסטיקן מוסלמי בן המאה ה-14. לספר השירה שלו (דיוואן) חשיבות דתית רבה והוא נמצא בבתים רבים רחבי איראן.

מתי נחשפת לראשונה אל המשוררים הסופים?
"בגיל די צעיר פגשתי את שירת א-רומי וחאפז", היא מספרת, "האהבה שלי לשירה הזו הלכה והעמיקה. זו שירה שחודרת את שכבות הלב ונוגעת במקומות מאוד עמוקים. במקביל עסקתי בסיפורים והבנתי שכשמספרים את השירה הזו, אפשר להפוך אותה למשהו חי".

"אני הולכת בדרך הזו שנים. מרבית השנים הייתי בבודהיזם ובשנים האחרונות אני מרגישה את החיבור לסופיות. מגיל 22 הם ליוו אותי ממש מקרוב בכל ההתפתחות הרוחנית שלי. מתוך התרגולים שלי והמאבקים שלי אני מרגישה שנגעתי במשהו מהחוויות שהם מתארים".

ג'לאל א-דין א-רומי. "שירה שמחברת למקומות עמוקים שקיימים בתוכנו" (צילום: וויקימדיה)

מה מאפיין את דרך החיים הסופים?
"הסופים  קוראים לעצמם ההולכים בדת האהבה. הם מחפשים את החיבור הישיר למהות, לאלוהות, וזאת שירה שמחברת למקומות עמוקים שקיימים בתוכנו. היא מזכירה לנו מי אנחנו באמת. זה מעורר כמיהה, ערגה, את שמחת ההיזכרות, את הידיעה עמוקה. זה מה שאני יכולה להיות. לשם אני יכולה להיפתח. אני יכולה לזכור את היופי שלי לדעת את היופי שלי".

השירה נכתבה במקור בפרסית, מי תרגם את השירים?
"אני לא מתרגמת מפרסית. אני מתרגמת מאנגלית לעברית ואני מופיעה איתם בארץ. המתרגמים בהם אני נעזרת הם אנשי רוח מסורים לדרך הסופית. הם חקרו אותה. הם תרגמו מתרגומים אקדמאיים, מתוך התקשרות עמוקה לרבי הדרך. הם השתדלו לדלות את הרוח החיה מתוך השירה הזאת. אני מאוד נשענת על העבודה שלהם. בכוחותיי לבד, אני לא חושבת שהייתי מצליחה".

המופע שלך מלווה גם במוזיקה אתנית.
"אני לא ננעלת על סגנון מוסיקלי אחד. אני לא חייבת מוסיקה אתנית, פרסית. במופע "צחוקו של אלוהים" החלטתי שבא לי מוסיקה ששואבת את ההשראה שלה מהעולמות של חאפז וא-רומי. יצרנו נעימות לחנים וניגונים. זו לא רק מוסיקה תורכית או פרסית. אנו מגננים גם מוסיקה ספרדית. חיפשתי מוסיקה שורשית. חיפשנו כל מיני מנגינות עממיות ושזרנו שירים עם מנגינות. יש לחנים שכתבתי להם מלים שלי בעברית ובתוך זה שילבנו שיר של חאפז. המילים נארגות לתוך המוסיקה המלים הם כמו עוד כלי נגינה שנשזרות למוסיקה".

"יש כוח לשימוש במלים המקוריות אך יש כוח ומשמעות להבין את המלים האופן בו המלים מוגשות גורם להן לחיות. יש כוח למלים הן יכולות להיות ישויות חיות. מילה יכולה לגעת במקומות עמוקים להאיר תובנות. היא פותחת עולם של דימויים ותובנות".

איך הקהל מגיב לשירה שנכתבה לפני מאות שנים?
"לפני מספר חודשים, הופעתי מול קהל דתי. בתום המופע  גבר בא אליי וחיבק אותי ואמר תודה. באופן כללי החוויה מאוד חזקה. אנשים אמרו לי שנפתח בהם משהו המלים האלה פוגשות משהו עמוק בתוך בני אדם, משהו שכולנו מתגעגעים אליו. הן פוגשות את המקום הזה באופן חוויתי מכושף לא מטיף ומסביר. זו חוויה עוצמתית וחזקה. לרוב הקהל כבר יש חיבור לעולמות האלה. יש  לי אמון מאוד עמוק בכוח של המילים האלה ובמה שהן עושות".

מה התוכניות לעתיד?
"אני רוצה לשלב אמן או אמנית ערבים, להביא את השפה והנוכחות. שיתוף פעולה של אמנים ויוצרים למשהו שהוא באמת חשוב וגדול כמו אחדות ואהבה. מבחינתי אני רוצה להמשיך ליצור ולהופיע. אני רוצה שחאפז וא-רומי יקבלו הכרה בקדמת הבמה של התרבות. שלא יהיו שמות שרק מעטים מכירים, שאנשים יידעו, שאנשים ידברו על כך בשווקים ובכיכרות, ושיעשה הבדל במרקם השסוע של המדינה והעולם".