"בלי אחמד טיבי, חד"ש היתה נופלת הפעם מתחת לאחוז החסימה", אומר ל'דבר' ת'אבת אבו-ראס, מנכ"ל שותף של ארגון יוזמות אברהם ופעיל במפלגה, "בהנהגת המפלגה אומרים שבל"ד קיבלו הרבה קולות בגלל שעשה קמפיין געוולד, ורע"מ הצליחו בגלל התקציבים שהביאו. אבל מה קורה עם חד"ש? אין לנו דרך רעיונית".

יחד עם מספר פעילים מרכזיים בחד"ש, פרסם אבו ראס כשבועיים לאחר הבחירות מכתב פומכי לחברי המפלגה והנהגתה, בו הם קוראים לכינוס מיידי של ועידת המפלגה ולהחלפת מזכ"ל המפלגה הנוכחי, מנצור דהאמשה. מכתב זה מסמן את אחד הצדדים בוויכוח המתחולל בתוך המפלגה על המשך דרכה, לנוכח תוצאות הבחירות האחרונות.

"יש צורך ברפורמה", אומר אבו ראס, "אנחנו צריכים לארגן את החברה הערבית. יש אתגרים חדשים מצד היהודים, כמו איום בטרנספר. הכול מידרדר. ישראל נמצאת במבוי סתום בשטחים. יש גזענות אדירה. ומה עושים חברי הכנסת הערבים? מקללים אחד את השני. אף אחד לא מסתכל על מה שקורה".

"לחד"ש אין דרך, ודאי שלא דרך ברורה"

אבו-ראס מבקר בחריפות את התנהלות המפלגה במערכת הבחירות האחרונה. "איך יכול להיות שהיינו המפלגה האחרונה ללא קמפיינר בבחירות? אלה התוצאות הכי גרועות, ועוד אחרי שקראנו לכל מי שלמד במזרח אירופה בסיוע המפלגה לבוא לעזור. אנשים אמרו 'אני לא סובל אתכם, אבל אבוא להציל את המפלגה'. זה שבר ארגוני ופוליטי".

"בבחירות האחרונות יו"ר רע"ם מנסור עבאס דיבר על "נהג' ג'דיד" (שיטה חדשה – כשם ספרו של צובחי ריאן, המתווה את עקרונות הפוליטיקה של רע"מ – י.ש), ויו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה דיבר על מדינת כל אזרחיה. אנחנו דיברנו על "טריק ודיח" (דרך ברורה), אבל דווקא לחד"ש אין דרך, ודאי שלא ברורה."

מה הבעיה בדרך של חד"ש כיום?
"היא נעשית יותר לאומית מבעבר. היא מגמגמת בנושא דרכי ההשפעה. היא לא רוצה לדמות לעבאס, שנכנס לקואליציה עם המפלגות הציוניות. היא אומרת שהיא כן רוצה להשפיע מבחוץ, אבל בפועל, זו לא חד"ש שהובילה מאבקים. והסטגנציה שלנו משפיעה על כל המערכת הפוליטית, כי אנחנו מובילים גם את ועדת המעקב של ערביי ישראל".

המפלגה הערבית הוותיקה בישראל מאבדת את הבכורה

חד"ש, שרצה בבחירות האחרונות יחד עם מפלגת תע"ל בראשות אחמד טיבי, קיבלה בבחירות האחרונות 3.75% מהקולות, שמשמעותם חמישה מושבים בכנסת הנוכחית. ארבעה מתוך החמישה הם של חברי חד"ש, כך שבפועל מספר נציגי המפלגה בכנסת גדול יותר מהכנסת הקודמת, שבה כיהנו רק שלושה חברי כנסת מטעם המפלגה: היו"ר איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועופר כסיף. שלושתם ימשיכו גם בכנסת הנוכחית, ואליהם הצטרף יוסף אלעטאוונה.

אך התבוננות במספר הנציגים בכנסת בלבד עלולה לטשטש את התהליך שעובר על המפלגה. "זה היה כישלון, על אף מספר חברי הכנסת", אומר אבו ראס, "זה מעט לתנועה היסטורית ומובילה".

חד"ש, קיצור של חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון, היא המפלגה הוותיקה ביותר בפוליטיקה הערבית בישראל. עד בחירות 2020 היא היתה הגדולה ביותר והמשפיעה ביותר. החזית, שמגדירה את עצמה יהודית-ערבית, היא איחוד של מספר מפלגות ותנועות, שהבולטת ביניהן היא מק"י – המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בהקמת הרשימה המשותפת ב-2015, יו"ר חד"ש איימן עודה נבחר להוביל את הריצה של ארבעת המפלגות, שהובילה לייצוג שיא של המפלגות הערביות בכנסת: 13 עד 15 מנדטים.

בבחירות 2021, לאחר פרישתה של רע"ם, הרשימה המשותפת זכתה ל-6 מנדטים (שלושה מתוכם של חד"ש). רע"ם קיבלה ארבעה מנדטים, ונכנסה לקואליציה של ממשלת בנט-לפיד, ובכך הפכה למפלגה הערבית הראשונה שנכנסה לקואליציה (מלבד מפלגות ערביות שהיו מקורבות וקשורות למפלגות הציוניות בשנות החמישים), מהלך שהעניק לה כוח והשפעה.

במערכת הבחירות האחרונה, המאזן השתנה לרעת חד"ש. רע"ם גדלה לחמישה מנדטים, והסיעה המאוחדת של חד"ש ותע"ל זכתה גם היא לחמישה מנדטים. בסך הכול היו לחד"ש-תע"ל 178,735 מצביעים, מתוכם לפי ההערכות, כ-30-40 אלף הם מצביעי תע"ל. בל"ד לא עברה את אחוז החסימה, אך הפרש הקולות בינה לבין חד"ש-תע"ל עמד על כ-40 אלף קולות. כלומר, מבחינת מספר המצביעים המשוער, חד"ש כבר אינה המפלגה הגדולה ביותר במרחב הפוליטי של אזרחי ישראל הערבים.

"לרע"מ יש משנה חברתית שונה מאשר לנו, אסור לטשטש את זה"

אתה אומר שחד"ש איבדה את הדרך הרעיונית שלה. למה הכוונה?
"אנחנו לא מדברים ברור. הסיסמה שלנו היתה 'הבעיות שלנו יותר חשובות'. אך חשובות ממה? זה לא כתוב. שכחו שזו מפלגה ערבית-יהודית. תמכתי באיימן עודה כשדיבר על יצירת מחנה דמוקרטי, אבל היום לא מדברים על זה. אני רוצה שנכיל את תומכי מרצ, ואת אנשי עומדים ביחד".

איפה מבחינתך התחיל המשבר בחד"ש?
"זה התחיל מאירועי אוקטובר 2000 ועליית עזמי בשארה, שהקים את בל"ד ועמד בראשה.  היו חברים בחד"ש שחיקו אותו. עודה, שעמד בראש המפלגה מ-2015, ניסה לשנות כיוון וליצור מחנה דמוקרטי, אבל התרחק מזה. המפלגה מעולם לא נתנה לו לקדם את הרעיון שלו. הקונפליקט הפנימי הרג את עודה".

עודה הוביל את חד"ש ואת יתר המפלגות הערביות ליצירת הרשימה המשותפת. מה קרה לחד"ש בתוך הרשימה המשותפת?
"המשותפת היתה רעיון אצילי שהיה צריך לקום. אבל היא יצרה טשטוש של השיח. היה צריך להסכים על שלוש-ארבע נקודות, ולשמור על זה שעדיין יש זרמים פוליטיים שונים בחברה הערבית. זו טעות שהמטרה האחת היתה הפלת נתניהו. לרע"מ יש משנה חברתית שונה מאשר לנו, אסור לטשטש את זה. המשותפת לא דיברה על הפערים בינינו, אלא רק על כולנו נגד נתניהו. זה נכון, אבל לא מספיק. מה עם הדמוקרטיה והכבוד לאחר בחברה הערבית, למשל? היה מקום לדיאלוג רעיוני, וזה לא קרה. לא היה זמן."

מנסור עבאס שבר את ההגה של הפוליטיקה הערבית, ונתן עדיפות ברורה לסוגיות אזרחיות ותקציבים, לעומת הנושא הפלסטיני. אולי גם חד"ש צריכה ללכת בדרך הזו?
"הטעות הגדולה של מנסור עבאס היא שהוא הפריד בין שיח לאומי לשיח אזרחי. החברה הערבית שמה את הסוגיות האזרחיות בראש מעייניה, אך לא צריך להזניח את הדגל הלאומי. צריך לתת מינון נכון. מחיקת הקו הירוק למשל, מחייבת אותנו לסוגיה הלאומית. הרוב היהודי דוחף אותנו לשם. הממסד מזכיר לי שאני האחר, שאני לא חלק אינטגרלי מהחברה. תקציבים זה מצוין, אבל גם אנו זקוקים לתחושת השייכות ותחושת הבעלות".

"לצד פוליטיקה של מחאה וביקורת, צריך גם לעבוד עם הממשלה"

מה צריך לקרות עכשיו?
"המפלגה צריכה ללכת לשטח, לשורשים. יש ניתוק מהשטח. מי שממלא את הוואקום אלה עבריינים. אנו זקוקים למפלגות ברמה המקומית. התרחקנו מהקשר בין המישור המקומי לארצי. המפלגה יכולה לעודד או ליזום דברים כמו התאגדות רופאים ערבים. חד"ש גם צריכה להוביל פעילות משותפת יהודית-ערבית, כיום אין לנו שום פעילות בנושא הזה".

"גם התקשורת שלנו כמפלגה כמעט ולא קיימת. היא לא מתחרה במה שיש לרע"ם ובל"ד. אנחנו לא מבינים את המדיה החברתית."

אבו-ראס מבקר את ההתנגדות במפלגתו לעבודה משותפת עם גופי השלטון. כמנכ"ל שותף בעמותת יוזמות אברהם, הוא חווה את ההתנגדות הזו על בשרו. "אנחנו הובלנו את השיח על האלימות בחברה הערבית, אז האשימו אותנו בשיתוף פעולה עם המשטרה. אבל בלי שיתוף פעולה של החברה הערבית ושל הנהגתה, לא נצליח למגר את האלימות. זה לא רק משטרה. 17 נשים נרצחו בשנה שעברה, כי הן נשים ערביות. יש לנו חלק מהפתרון. רק 60% ממקרי האלימות הם פשיעה בה המשטרה צריכה לטפל. השאר אלו קטטות משפחתיות. חד"ש עושה מעט מאוד בנושא".

מבחינתו, שיתוף פעולה עם המפלגות הציוניות הוא הכרחי. "צריך לחשוב על שיח עם הממשלה. לצד פוליטיקה של מחאה וביקורת, צריך גם לעבוד עם הממשלה. היום, כאשר זה קורה, מתביישים בזה. עודה התחיל באג'נדה הזו. זו פוליטיקה נכונה. חד"ש היום מבקרת כל שיתוף פעולה עם המפלגות הציוניות, אבל הם לא עשו נגד הכיבוש יותר ממוסי רז (ח"כ לשעבר מטעם מר"צ). לא מבדילים בין יואב סגלוביץ' מיש עתיד לבן גביר. הקו המפריד בינינו לבין הציונים, לא מקובל עלי. חד"ש המקורית היתה עם הציונים."

אז חד"ש צריכה לשקול להיכנס לקואליציה, כמו רע"ם?
"אני מאמין בשיתוף פעולה פוליטי. צריך מנתחים ערביים לא רק בבתי החולים, אלא גם בדיוני התקציב, שינתחו את התקציב ויחליטו מה עושים. בשנים האחרונות נבנו יחסים אמיתיים עם הממשלה. צריך לחזק את הקשר עם אנשי המקצוע, ולהפיל כל ממשלה שמתנגדת לשיתוף פעולה. שותפות פוליטית זה לאו דווקא בקואליציה."

מבחינתך יש קווים אדומים לשותפות הזו?
"הקו המפריד צריך להיות התמיכה בעליונות יהודית. זה מה שצריך להדאיג אותנו. זו לא רק המדינה שלנו. אני קומוניסט, אינטרנציונליסט, ישראלי ופלסטיני, ואלה המילים של תאופיק זיאד (משורר ומהדמויות המובילות בתנועה הקומוניסטית עד שנות ה-90' – י.ש.). אני לא אקבל מדינה יהודית עד שתקום מדינה פלסטינית, כי אני בעד שוויון. אבל הבעיה היא לא יהדותה של ישראל, אלא מידת יהדותה. אם המשמעות היא צמצום המרחב הדמוקרטי, ודיכוי שלי, אז אני מתנגד".

מה חושבים בחד"ש על העמדות שלך?
"לא כולם חושבים כמוני. מוחמד ברכה (יו"ר ועדת המעקב וחבר חד"ש – י.ש.) וברהום ג'ראיסי צוחקים כשהם שומעים את זה. אבל צריך לברר את הנושאים האלה. היום אין במה רעיונית בתוך חד"ש". עלינו לדון איזו חד"ש אנו רוצים? לדעתי, ניפול עוד יותר, אם לא נענה על כך".

"המועצה לא נפגשת, התרגלנו להרכב מסוים של הרשימה"

אבו ראס מתריע על התנהלות פנימית בעייתית בתוך מוסדות המפלגה. על כך שמוסדות המפלגה אינם מתפקדים כראוי. "חד"ש עוברת בשנים האחרונות סטגנציה ארגונית חריפה עם ריכוזיות חריפה. יש מעט אנשים שמחליטים לכולם. יש מראית עין של דמוקרטיה. המזכ"ל אחראי על התקציבים, ובכל מקום יש כמה אנשים בודדים שמחליטים. יש לשכה, יש מזכירות, אבל אין מתחתיהם מוסדות ביניים, שפעם היו."

הדוגמה הבולטת ביותר מבחינתו, היא מועצת המפלגה. "מועצת חד"ש אמורה להתכנס כל שלושה חודשים, אך לא היה כינוס לסיכום הבחירות הקודמות ב-2021. היו שני כינוסים בלבד, לבחירת נציגי הרשימה להסתדרות והרשימה לכנסת, אבל אין זמן לדבר פוליטיקה ולניתוחים."

גם הרכב המועצה לא השתנה מזה עשור. "ישנם 945 צירים במועצת חד"ש. המספר והמפתח (לארגונים השונים המרכיבים את המפלגה – י"ש) נקבעו ב-2013, לפני תשע שנים. זה משרת מישהו שהמצב נמשך". לדברי אבו ראס, מצב זה משליך גם על הרכב הרשימה: "אנחנו לא רואים שום חידוש. התרגלנו להרכב מסוים של הרשימה, נוצרי, יהודי ואישה".

אבל לדבריו, לא רק המועצה אינה פעילה, אלא גם מוסדות נוספים במפלגה. "אין עבודה פוליטית. מכון אמיל תומא למחקר לא פרסם מחקר אחד, אמיל תומא (הסטוריון וממובילי מפלגת חד"ש, י"ש) מתהפך בקברו. אין עבודה ארגונית טובה. ישנן ערים שאין בהן סניפים לחד"ש, כמו באקה אלג'רביה או רהט. חלוקת התקציבים במפלגה לא צודקת, ונקבעת על ידי מספר קטן של חברי מפלגה. לא נמסר דיווח כספי לכלל החברים, כך שאין שקיפות".