צילומים: ריקרדו סטיון

זה גביע העולם העשירי שלי, וגם משחק הפתיחה העשירי. זה מעולם לא נראה ככה. כדי להגיע לאצטדיון הייתי צריך להחליף כסף לריאל קטארי בבנק איראיני, מוזר שבטורניר כל כך בינלאומי ההפקה לא דאגה לאפשרות רכישה של כרטיסים באשראי או במט"ח.

בדרך לאצטדיון אני פוגש מנקה רחוב בנגלי, נראה שהוא נמצא פה מאתמול, כמו אלפי מנקי רחובות בדוחא, אוסף כל דבר מהרצפה.

כדי לחצות את הכביש אני מחכה לאישור מסדרני התנועה, גם הם מהגרי עבודה, מאוגנדה וממאלי.

באחת החנויות ליד המטרו מוכרים גלביות חדשות ויפות בצבעי הנבחרות. את המקומיים ממדינות המפרץ אפשר לזהות לפי הגלביות הלבנות, אבל אולי הגלביות הצבעוניות האלה מנסות לעזור למקומיים להתערבב בתיירים? או להיפך? אחמד מבטיח לי שיש גלביות לכל מדינה, שאלתי אותו אם אפשר להכין אחת של ישראל, הוא חייך וסימן תשובה חיובית עם היד לפני שנכנס לחנות.

במטרו אני פוגש מעט מאוד אוהדים קטאריים, אני פוגש את מג'יד ואת חברו, עטויים בדגלי קטאר שהרשויות פיזרו בכל מקום ברחבי הבירה, מקופלים באריזות. חשבתי שהם יתגאו להצטלם כאוהדי קטאר, אבל הם מיהרו להסתיר את המצלמה וביקשו No pictures!

בכל נקודת מפנה בעיר יש סדרן או שוטר, אף לא אחד מהם קטארי וגם לא חמוש. הם מבנגלדש, מאלי, אוגנדה ומדינות נוספות. בכל דלת, בכל נקודה בתחנת המטרו, בכל נקודה במטרו עצמה, יש מישהו שיתן לך הוראה לאן ללכת, גם בלי שתבקש, ובכניסה לכל קרון עומד מפקח אפריקאי שמורה על סגירת הדלתות כשהקרון מתמלא.

המטרו החדשה עמוסה לעייפה, מקושטת בכדורי-רגל מחוברים לעמודים ומלאה בפרסומות של המונדיאל ונותני החסות שלו. את שעוני Swatch מוכרים פה, את בירה באדווייזר לא. “טירוף  כמה אנשים!" אומרת לי מנסורה, מצרייה שחיה פה כבר 21 שנה. "לא ראיתי כל כך הרבה אנשים אף פעם בקטאר“.

ציפיתי שכולם ירדו בתחנה האחרונה ויגיעו לאצטדיון, אבל הבירה שמופיעה בפרסומות היא זו שמושכת את האוהדים, שיורדים לאזור האוהדים (Fan fest) כדי לחכות בתורי הענק בדרך לבירה.

מהירידה בתחנה האחרונה אנחנו צריכים ללכת עוד 10 דקות עד לתחנת האוטובוסים, כאילו שעשו פאזל מאוד יפה, אבל שכחו לייצר את אחת החתיכות, אבל הפאזל: וואו!!! אצטדיון לוסייל, שיארח את משחק הגמר הוא גולת הכותרת של הטורניר, והוא באמת נראה מדהים. לא יכולתי להפסיק להתרגש ולצלם.

הגענו לאזור האצטדיון, מקום שבו בכל משחק פתיחה יש עמדות מאוד מסודרות של חברות נייק, אדידס וכו', מחומרים איכותיים ובמחירים מופקעים. אבל דוקא כאן אני פוגש את מוכר הצעיפים האיראני, דיברתי איתו והוא ניסה לברוח, ברור שמה שהוא עושה לא חוקי, אבל לא נראה שמישהו מנסה לעצור אותו, באחורי האצטדיון יש רק פועלי ניקיון וסדרנים, החוק פה הוא לא עניינם. פועל הניקיון בתמונה הוא סולימאן מרמאללה, שהגיע לפה כדי לעבוד.

כל הזמן הזה מהאוטובוס לאצטדיון אני הולך. לוקח לי 35 דקות להגיע מהאוטובוס לאצטדיון! אחרי ההליכה המפרכת מחכות לנו עוד מדרגות, אין גישה למעליות. מי שפצוע או עם כושר גופני בעייתי לא יכול להיכנס למרכז העיתונאים.

בתחילת המחצית השנייה האוהדים של קטאר מתחילים ללכת הביתה. בדקה ה-57 יש מעט מאוד אוהדים של קטאר. זה לא נראה כמו משחק פתיחה של מונדיאל. בחיים לא ראיתי וגם לא חשבתי שיבוא יום, ונראה כל כך הרבה מקומות ריקים במשחק פתיחה של הגביע העולמי… נורא!! בצד של אוהדי אקוודור אין אפילו מקום אחד פנוי.

אחרי מסע של כמה שעות טובות, הגעתי והמשחק מתחיל! נבחרת מארחת מעולם לא הפסידה במשחק הפתיחה, אבל כבר אחרי 5 דקות נכבש השער לטובת אקוודור. הקהל האורח מרעיד את האצטדיון מהתרגשות והקהל בלבן… בנוכחות דלה. השער נפסל, אבל 10 דקות אחר כך אנר ולנסיה מבקיע את השער הראשון בפנדל! המשחק הלך לשם והובלה של אקוודור הייתה ברורה. האם קטאר תצליח לחזור? כנראה שלא. כבר במחצית הראשונה הכרטיסים הראשונים נערמים נגד הקטארים ובדקה ה-35 אנר ולנסיה מכפיל את התוצאה.

המשחק הגרוע בין שתי הקבוצות החלשות כמעט משכיח את האצטדיון המדהים שאנחנו נמצאים בו. תקרת האצטדיון מהממת!!! האצטדיון נבנה ונראה בדיוק כמו אוהל. ומלמעלה… שטיח מדהים. ספסלי הנבחרות מוארים במסכי לד של דגלי המדינות. הטכנולוגיה והמראה פה יפה מאוד, אני מניח שזה נראה יפה מאוד גם בטלוויזיה, אבל היציעים הריקים נראים במציאות פשוט נורא.

המשחק הסתיים וערבוב השפות השונות ממלא את האצטדיון. באינסטינקט אני יוצא ורוצה לצאת לשתות בירה במזנון. כל הפרסומות של באדווייזר לא מכינות אותך לזה שתגיע לדוכן ריק מקונים שמגיש קפה, צ'יפס וקולה. הבירה היחידה שיש פה היא עם 0% אלכוהול. לא פופולרי בכלל.

ביציאה אני רואה להקה לבנונית חמודה שהולכת ומנגנת, מזכירה קצת בר מצווה בכותל, רק בערבית. אבל אם לא מספיק זה שאני בלי בירה, אני פוגש אוהדים ארגנטינאים שמחים, אלה שכבר לקחו מאיתנו את הקופה אמריקה ורוצים לקחת גם את הגביע העולמי. מזל שיש גם כדורגל לדבר עליו.