לקראת יום המאבק הבין לאומי באלימות נגד נשים שיחול ביום שישי הקרוב, ארגון הנשים ויצ"ו מפרסם היום (שני) סקר שערך בנושא מודעות לאלימות במשפחה בקרב צוותי חינוך בבתי הספר ובגנים ובקרב בני נוער, המביא ממצאים מדאיגים לגבי רמת ההכשרה והמודעות של צוותים חינוכיים בטיפול במקרי אלימות במשפחה, ובמודעותם של בני נוער בפנייה לגורמים הרלוונטיים.
על פי ממצאי הסקר, שנערך בשיתוף מכון "מדגם" ובאמצעות הפאנל האינטרנטי איי-פאנל, 52% מתוך 304 אנשי ונשות החינוך שנדגמו סבורים שאין להם את הכלים המתאימים לזיהוי ילדים החווים אלימות במשפחה, כאשר 55% מהם העידו שמעולם לא עברו הכשרה כלשהי בנושא. 28% העידו שעברו הכשרה כזו במהלך הלימודים למקצוע ורק 18% מהם העידו שעברו הכשרה בנושא במקום העבודה.
עם זאת, 57% העידו שהצליחו לזהות מקרי אלימות, מתוכם 44% העידו שזיהו כאלה בשלוש שנים האחרונות. בנוסף, מחצית מאנשי ונשות החינוך חשים כי מאז התפרצות הקורונה מספר הילדים החווים אלימות במשפחה עלה. אולם, 29% מנשות ואנשי החינוך העידו שהם לא יודעים למי מפנים מקרה של אלימות במשפחה, 62% העידו שהם מפנים לטיפול מחלקת הרווחה.
בבתי הספר, זיהה הצוות החינוכי יותר מקרי אלימות במשפחה מאשר בגנים. 40% מנשות ואנשי הצוות בגנים זיהו מקרי אלימות במסגרת עבודתם לעומת 61% מנשות ואנשי החינוך בבתי הספר. בויצ"ו מציינים שסיבה אפשרית לכך היא יכולת התקשורת המפותחת יותר של ילדי בית הספר.
גם בבתי הספר וגם בגנים נורת האזהרה העיקרית לזיהוי אלימות במשפחה הייתה שינויים חדים במצב הרוח (49%). בבתי הספר בולטות נורות אזהרה כגון עייפות, עצבות וניתוקים, ואילו בגנים נורות האזהרה הבולטות הנוספות היו סימנים על הגוף ותוקפנות גבוהה מצד הילד. משך הזמן מרגע החשד לאלימות במשפחה ועד הזיהוי הוודאי היה לרוב מהיר עד סביר.
41% מבני הנוער שזיהו מקרה אלימות במשפחה לא סיפרו זאת לאיש, 15% אמרו שהם לא יודעים לאן לפנות
החלק השני של הסקר דגם 361 בני ובנות נוער בגילאי 18-13 מכלל האוכלוסייה. על פי ממצאיו, 68% מבני הנוער חשים שהם יודעים מה עובר על חבריהם הכי טובים, אך עם זאת, 74% מהם העידו טוענים שמעולם לא זיהו או נחשפו למקרים של אלימות בבית של מישהו אחר. לתחושתם של 52% מבני הנוער, על אף שרובם לא זיהה או נחשף לחב שחווה אלימות בבית, חלה עלייה במקרי האלימות מאז תחילת תקופת הקורונה.
רוב המקרים שזוהו על ידי בני הנוער אירעו בשלוש שנים האחרונות (ממצא התואם לגילם). אך רק 63% מבני הנוער בדקו אם תחושותיהם נכונות או לא, כאשר 44% מהם גילו כי התחושות אכן נכונות, ורק 19% גילו כי אינן נכונות.
נורת האזהרה העיקרית שגרמה לבני הנוער לזהות חבר או חברה הסובלים מאלימות בביתם היא ששמעו שיחת טלפון של החבר או החברה עם אחד ההורים (30%). באופן כללי, מחצית מבני הנוער זיהו את מקרי האלימות מעדות שמיעה או ראייה. 23% העידו כי לא שמו לב לסימנים מיוחדים.
60% מהילדים שזיהו את האלימות העידו כי ניסו לדבר עם החבר עצמו, אך רק 28% זכו לשיתוף פעולה מצד אותו חבר. 8% טוענים שהחבראו החברה הפסיקו לדבר איתם בעקבות ניסיון ההתערבות. 40 האחוזים שכלל לא ניסו לדבר עם אותו החבר, העידו שלא עשו זאת כי הרגישו שזה לא עניינים, הרגישו מובכים או חששו שיכעסו עליהם.
בני נוער רבים שזיהו בפועל אלימות לא סיפרו זאת לאיש (41%). 24% סיפרו להוריהם, רק 17% פנו לגורם מבית הספר ורק 7% מהם פנו למחלקת הרווחה או למשטרה. כשנשאלו כלל בני הנוער "במידה ותרגיש שאחד מחבריך חווה אלימות בבית, למי תספר?", 56% העידו שיספרו להוריהם, 36% אמרו שיספרו לגורם מבית הספר, 20% אמרו שיספרו לחברים ורק 20% העידו שיפנו לרווחה או למשטרה. 15% העידו שהם לא יודעים לאן לפנות. רוב בני הנוער שנשאלו סבורים כי הגורם הכי מתאים לדבר עם ילדים שחוו אלימות בביתם הינו גורם לא פורמלי הקרוב לילד עצמו.
77% מבני הנוער שנשאלו העידו שמעולם לא לקחו חלק מפעילות העוסקת באלימות במשפחה, אך ניכר כי היו רוצים לדעת יותר, כי 79% מהם סבורים שמדובר בנושא מאוד חשוב, ושבתי הספר צריכים לעסוק בו יותר.
"הצורך בהכשרה בנושא אלימות במשפחה הוא קריטי"
"השנה בחרנו לבצע שני סקרים הבודקים בו זמנית הן את צוותי החינוך והן את התלמידות והתלמידים", אומרת רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצ"ו, ומזכירה את קמפיין הדגלים האדומים של ויצ"ו לזיהוי מוקדם של אלימות במשפחה.
לדבריה, "כל הממצאים מדגישים את הצורך הקריטי בהכשרה בנושא אלימות במשפחה לצוותי החינוך", והיא גם מדגישה צורך בגורם המספק מענה בנושא, במיוחד בגני הילדים. "הסקר חושף מציאות בה בבתי הספר הגורם אליו מדווחים הוא פנימי, וזמין ברמה יומיומית, ואילו עבור צוותי הגן הגורם הוא המפקחת או שירותי הרווחה, המהווים גורם מרוחק וחיצוני. רוב הצוותים, וגם המתבגרים, מכירים בהשפעה ארוכת הטווח של מגפת הקורונה על הילדים החשופים לאלימות".
לגבי בני הנוער, אומרת נוימן שבאופן מפתיע רבים מהם הצליחו לזהות מקרי אלימות כשהיה להם אומץ להתערב, אך רבים מהם פנו לחברים ולגורמים לא פורמאליים. "נתון זה מותאם לשלב ההתפתחותי בו קבוצת השווים מקבלת משקל רב יותר, ומבחינה אסטרטגית מעלה את הצורך לעבוד גם עם המתבגרות והמתבגרים על הנושא בתנועות הנוער, במועצות התלמידים ובכיתות ולא רק עם צוותי החינוך".
