העובד הישראלי הפסיד בממוצע 1,875 שקלים מדי חודש בשנת 2021 כתוצאה מעליית פריון העבודה במשק בעשורים האחרונים בלא עליה מקבילה של שכר העובדים, כך עולה ממחקר חדש של פורום ארלוזורוב המתפרסם בימים אלה, הבוחן את הקשר ארוך הטווח בין פריון העבודה בישראל לבין שכרם של העובדים. במחקר, שנערך על ידי יוני בן-בשט, ראש תחום כלכלה ושירותים חברתיים בפורום ארלוזורוב, נבדקה ההנחה שלפיה ככל שעולה פריון העבודה, התוצר שמייצרים העובדים בשעת עבודה, עולה גם שכר העובדים ומשתפרת רמת החיים. ממצאי המחקר מראים כי קשר זה התקיים רק עד שנת 2004. בעוד שבשנות ה-80 וה-90, הפריון והשכר במגזר העסקי בישראל צמחו בקצב דומה, מתחילת שנות ה-2000 ועד היום מתרחש בישראל תהליך הפוך – התנתקות בין השכר לפריון. תהליך זה מעיד על שינוי לרעה במנגנון חלוקת פירות הצמיחה.
הנתק בין קצב העלייה של מדדי הפריון לשכר הביא את המשק הישראלי למצב בו בשנת 2021 השכר הריאלי הממוצע, הנמדד במונחי תוצר, שעמד על 11,773 שקלים, היה נמוך ב-11.5% מהרמה אליה היה מגיע אם קצב העלייה בין הפריון והשכר היה זהה. המשמעות הישירה עבור העובד הישראלי היא שאילו היה נשמר קצב זהה, השכר הממוצע אמור היה לעמוד על 13,124 שקלים. כלומר, העובד הישראלי הפסיד בממוצע כ-1,351 שקלים בחודש, עוד טרם השקלול של עליית יוקר המחיה בישראל בשנים אלו.
התנתקות זו בין פריון העבודה לשכר העובדים, באה לידי ביטוי בין היתר לדברי בן-בשט בהצטמצמות חלקם בתוצר של כ-90% מהאוכלוסיה מול חלקו של העשירון העליון, והצטמצמות חלקם של העובדים בתוצר מול החלק שהגיע לבעלי ההון. "החלק בתוצר שהגיע אל העובדים, בדמות שכר והטבות סוציאליות, הלך וקטן לאורך תקופת הניתוק, ואילו החלק שהגיע לבעלי ההון, בדמות רווחי הון, הלך וגדל. משנת 1995 ועד שנת 2003 היה חלק העובדים בתוצר קבוע למדי, ועמד על 74% בממוצע. לאחר מכן, במשך עשר שנים חלה ירידה עקבית, שנעצרה בשנת 2013 ואז עלתה באופן משמעותי עד כ-71% בשנת 2018.
"החל משנת 2019, ולתוך תקופת הקורונה, אנו רואים צניחה מחדש של חלק העובדים בתוצר, שעמד בשנת 2021 על 64% בלבד" מסביר בן בשט. במקביל לירידה בחלק העובדים בתוצר, שיעור התשואה על ההון הנקי צמח באופן משמעותי. משיעור של 15% בשנת 2002 הוא כמעט הוכפל, ובשנת 2021 הגיע ל-27%. המשמעות של תופעה זו היא שהכנסות עוברות מציבור העובדים, שעיקר הכנסתם מעבודה, לידי בעלי ההון.
"המדידה של השכר במונחי התוצר לא חושפת בפנינו את כל התמונה כיוון שנכון להסתכל על השכר גם מזווית כוח הקנייה של העובדים והעובדות." מסביר בן-בשט, "כלומר, צריך לבחון את השכר הממוצע גם כאשר מנכים אותו במדד המחירים לצרכן, באופן שמשקף את סל הקניות של העובדים מול סל הקניות של המעסיקים. לדוגמא, פסטה, חיתולים ושירותי חינוך הם מרכיבים של סל הקניות של עובדים, אך מוצרי הון מובהקים כמו ברזל או מכונות אינם כאלה. מנקודת המבט הזו, קצב עליית המחירים של המוצרים שצורכים עובדים ביום-יום היה גבוה מקצב העלייה של מחירי חומרי הגלם״. אילולא היווצרות הפער הזה בין מדדי המחירים (תוצר וצרכן), היו נוספים עוד כ-4.5% לשכר העובדים, והשכר הממוצע היה מגיע ל-13,648, שמהווים הפסד של כ-1,875 שקלים בממוצע, מדי חודש, בשנת 2021.
"התנתקות השכר מהפריון מלמדת כי מדיניות שתתמקד אך ורק בהעלאת פריון העבודה לא תצליח להעלות את רמת החיים של מרב התושבים בישראל" מסביר עמית בן-צור, מנכ"ל פורום ארלוזורוב. "על מנת להצליח להעלות את רמת החיים של מרב התושבים יש לטפל בגורמים שמעצבים את מנגנון השכר של העובדים, ובפרט בהגדלת כוח המיקוח שלהם. כך, במקום שמנגנון השכר ירחיב את הפערים ויחלק את ההכנסות במשק באופן מוטה לטובת בעלי ההון, הוא יביא לכך שפירות הצמיחה יתחלקו באופן הוגן. על הממשלה ליישם מדיניות שתתמוך בחיבור מחדש של הפריון עם השכר הריאלי באמצעות הגדלת כוח המיקוח של העובדים, למשל על ידי העלאת שיעורי העובדים המאוגדים וחיזוק חקיקת ההגנה לעובדים."
