"בארצות הברית ובאירופה מתקיים מאז שנות ה-80 רנסנס קעקועים", אומרת יסמין ברגנר (49), מקעקעת וחוקרת תרבות הקעקועים, "לישראל זה הגיע באיחור של 20 שנה". אבל הפערים מצטמצמים. בישראל פועלים כיום עשרות, אם לא מאות, מכוני קעקועים, ואת התוצרים אפשר לראות בכל פינת רחוב וחוף ים; נשים וגברים, צעירות ומבוגרים, נושאים על כל איברי הגוף סימנים שלא יורדים במים.

איך מסבירים את הרנסנס הזה?
"זה התחיל כשמקעקעים התחילו לקבל הכשרה אמנותית יותר גבוהה והתחילו לעשות מסעות לעבר תרבויות עתיקות ולשלב אותן בסגנונות האישיים. כך נוצרו ז'אנרים מיוחדים ואישיים של קעקועים".

יסמין ברגנר מרצה. "יש לי מלא רעיונות לקעקועים נוספים. הקעקועים מזכירים לנו שאנחנו כל הזמן בתהליך" (צילום: רונן חסון)

ולמה לקח לזה זמן להגיע לישראל?
"גם כי אנחנו קצת פריפריה וגם יש את המחסום של השואה".

מחסום השואה?
"יש לנו פצע קולקטיבי שקשור אסוציאטיבית עם השואה, ויחד עם מסורת יהודית שכביכול אוסרת על התקעקעות, נוצרה דחייה מקעקועים. גם בעולם, עד שנות ה-80 היה מחסום תרבותי לקבל את הקעקועים כז'אנר אמנותי. זאת הייתה אז זירה מאצ'ואיסטית, היה לזה וייב אחר. ובישראל, שהייתה מדינת צווארון כחול, היה נדיר לראות אנשים מקועקעים".

למה פתאום?
"נכנסה הטלוויזיה בלוויין – אם.טי.וי – קסטות ותקליטים ולהקות רוק מקועקעות; ישראלים שנסעו לטייל חזרו עם קעקועים, וכבר אי אפשר היה לעצור את ההתפתחות התרבותית הזאת. האוכלוסייה גם גדלה מאוד ונוצר מרחק של דור נוסף מהשואה".

"יש אנשים שמקעקעים את הלבן בעיניים"

ברגנר, שתופיע ביום שישי הקרוב בערב שמוקדש לקעקועים בפסטיבל הצילום הבינלאומי "פוטו: ישראל" (פרטים בהמשך), הגיעה לקעקועים במקרה, כדבריה. היא אמנית רב תחומית, בוגרת לימודי אמנות בבצלאל, מרפאה באמנות ועובדת עם ילדים בסיכון.

חותמת הקעקוע הצלייני בירושלים. ברגנר: "הקעקועים מעוגנים בהיסטוריה ובפרה-היסטוריה" (צילום: יסמין ברגנר)

"אני חוקרת את תרבות הקעקועים כבר 15 שנים. יש תחום שלם באנתרופולוגיה שמוקדש לקעקוע שדרכו אפשר ללמוד תרבות, סוציולוגיה, מגדר, אמנות, פילוסופיה, מיתולוגיה. הקעקוע הוא צוהר לעולם. במשך השנים התחלתי גם לכתוב על תרבות הקעקוע ולהעלות למודעות את זה שזה יותר מאופנה טרנדית אלא משהו שמעוגן בהיסטוריה ופרה-היסטוריה".

ב-2016 אצרה ברגנר את התערוכה "גוף האדם כיצירת אמנות", במוזיאון ארץ ישראל.  "מקורה של אמנות הקעקוע", כתבה אז, "במסורות טקסי מעבר וחניכה שמאניות בתרבויות ילידיות; כל עבודת קעקוע ברחבי העולם מכילה בתוכה פיסות תרבות והיסטוריה ומגלמת גם ערכים אישיים, חברתיים, אקולוגיים ורוחניים".

מתוך התערוכה "גוף האדם כיצירת אמנות", מוזיאון ארץ ישראל 2016 (צילום: ליאוניד פדרול)

מתוך התערוכה "גוף האדם כיצירת אמנות", מוזיאון ארץ ישראל 2016 (צילום: ליאוניד פדרול)

ולא רק היסטוריה, גם פסיכולוגיה. "הקעקועים מהווים תזכורת יום-יומית על פני השטח לתכנים נפשיים ולפעמים אף לאפל והקשה שבחיים", כתבה באחד ממאמריה, "כך מתגלמים הסודות הפרטיים ביותר ומגולמים על פני מצע העור. עדות ויזואלית סימבולית למה שקשה לבטא במילים. כך מהווה הקעקוע מעין 'עור שני' שמשמש לפעמים כשריון מגן, וכאקט של ריפוי והעצמה או  כ'מעטפת סבל' וביטוי לטראומה וכאב".

מה המקום הכי מוזר בגוף שאותו אנשים מקעקעים?
"אנשים מתקעקעים בכל מקום – בבית השחי, במפשעה. יש אנשים שמקעקעים את הלבן של העיניים. בעיני, כל מקום הוא לגיטימי אם הוא אותנטי לבן אדם. הגוף שלנו הוא קומפלקס, מערכת מידע של גוף, נפש, חומר, רוח. כל הזיכרונות נמצאים בכל מקום בגוף, וכל קעקוע מחובר לאיבר או לערוץ האנרגיה שהוא נמצא לידו. יש לנו רצון להתחבר לסמלים מתרבות מסוימת. אם משהו בי נמשך למשהו, זה אומר שהוא קיים בי. אם אני ישראלית שנמשכת לקעקועים פולינזיים, אולי משהו בזהות שלי מחובר לזה. רב הנסתר על הגלוי".

למה יש אנשים שמשקיעים בקעקוע שהם בכלל לא יכולים לראות, על הגב למשל?
"יש משמעות למיקומים. יש הבדל מנטלי בין קעקועים שאנחנו יכולים לראות כל יום כל היום, לבין קעקוע שאנחנו פשוט יודעים שהוא שם. אם אני רק יודעת שזה שם, זה מעניק לי ביטחון וסמליות למערכת היחסים שהייתה לי עם עצמי כשעשיתי את אותו קעקוע. למשל לאזור הגב, והעורף במיוחד, יש משמעות של רוח גבית, משהו מייצב, מאזן, מחזק".

"כבוד מחודש למסורות"

קעקועים הם כבר תרבות חובקת עולם. יש הבדל באופן שבו מקעקעים במקומות שונים בעולם?
"כטכניקה אין הבדל, חוץ מיוצא דופן אחד – בקוטב הצפוני. זה המקום היחיד בעולם שאני מכירה שיש להם טכניקה ייחודית – תפירה".

תפירה?
"כן, חוט טבול בדיו שמכניסים ומוציאים מהעור עד שנוצר קו. חוץ מזה, בכל העולם מתקעקעים באותה טכניקה – מקל שיש לו חוד וטובלים אותו בדיו. פעם הצבע היה מבוסס על פחם ממדורה שמעורבב עם מים או חלב אם. גם מכונת הקעקועים המודרנית מבוססת על מודל בסיסי שחוזר על עצמו בכל העולם".

אפשר להגיד שיש כבר אמנות קעקוע ישראלית?
"זה ייבוא אישי, ואנחנו גם מושפעים אחד מהשני, אבל ניתן לראות אנשים שמגיעים מאומנויות אחרות מתחילים לקעקע, ופתאום אפשר לזהות סגנונות אישיים. זה כמו לקחת את תולדות האמנות ולהקיא אותן על הגוף כאמנות קעקוע. אני לא רואה משהו ישראלי, אלא יותר גלובלי, שקשור בתרבויות בעולם שמחברות בינינו".

ומה מיוחד ועדכני כיום בעולם הקעקועים?
"ישנה תחייה של תרבויות קעקועים קמאיות. יש היכרות ופרשנות מחודשת שלהן, כמו למשל קעקועים ברבריים של צפון אפריקה. יש שם קעקועים בני אלפי שנים שהיו נהוגים באזורים כפריים ונחשבו מקדם יופי. היו מקעקעים נשים, ילדות, לפני הנישואין, כמגן בפני עין רעה. זאת הייתה תרבות מאוד נפוצה באלג'יר לדוגמה. כשהאסלאם התמסד התחילו לאסור על קעקועים. העניין האנתרופולוגי המחודש יוצר תהליך של כבוד מחדש למסורות. בכל העולם הקעקועים חוזרים למודעות".

"תהליך רוחני של שינוי ולא של מרדנות"

בתערוכה "מאחורי הדיו – לכל קעקוע יש סיפור", במסגרת פסטיבל "פוטו ישראל", מוצגים צילומים של שישה צלמים בינלאומיים; בערב "מקעקעים מדברים", ביום שישי הקרוב, יציגו המקעקעים נועם יונה, קטיה בריודין, ברק סבג, דנה ששו ויסמין ברגנר, בחמש הרצאות קצרות בסגנון טד, את גישותיהם השונות וסגנונם הייחודי. "אני שמחה לראות", אומרת ברגנר, "שכל ההייפ שאני יוצרת באמת מסתנכרן עם התפתחות הקעקוע בארץ, ויותר אנשים מתייחסים לקעקוע בתור תהליך פנימי רוחני של שינוי ולא של מרדנות או זהות של מיספיט (אי התאמה)".

קעקוע של נועם יונה, ממשתתפי "מקעקעים מדברים" (צילום: אלבום פרטי)

קעקוע של קטיה בריודין, ממשתתפי "מקעקעים מדברים" (צילום: אלבום פרטי)

את בעצמך תמשיכי להתקעקע?
"בטח, יש לי מלא רעיונות לקעקועים נוספים. הקעקועים מזכירים לנו שאנחנו כל הזמן בתהליך. חוויות החיים צורבות לטוב ולרע, ואם אני צורבת אותן על הגוף, אני מראה שגם מהכאב הכי גדול אנחנו לומדים לצמוח ולהתפתח ולסלוח לנו ולאחרים. זה לספר את הסיפור שלנו על העור לנצח. זאת שפה לא מילולית, שבה אני מתקשרת באופן אינטואיטיבי. וזה מתכתב עם הנצח. בתרבויות מסוימות מאמינים שקעקוע הוא הדבר היחיד שימשיך איתנו גם לצד השני".

***

פסטיבל "פוטו ישראל" מתקיים במרכז ענב וגן העיר בתל אביב, מ-23 בנובמבר עד 3 בדצמבר 2022. במסגרת הפסטיבל, שחוגג השנה עשור, מוצגות תערוכות צילום ומתקיימים אירועים, סדנאות וסיורים מודרכים.