חברת הכנסת לשעבר ופעילת ההסתדרות נוזהת קצב נפטרה אמש בגיל 90. קצב שנולדה בעיראק ב-1932, עלתה לישראל ב-1951. היא כיהנה כחברת כנסת מטעם המערך מ-1974 ל-1977, וכן הייתה חברה בוועד הפועל של ההסתדרות ופעלה בתחומי הצרכנות וקידום דו קיום בין יהודים ערבים ודרוזים.
בבית נעוריה נחשפה קצב לחייהן ולקשייהן של שכנותיה המוסלמיות. בספרה סנוניות השלום כתבה כי "סבל הנשים המוסלמיות, שלמראית עין היו מאושרות, לא מש מזיכרוני. לא יכולתי לשכוח את אכזריות הגברים ואת שתיקתן המרה של הנשים, כיצד היו ממררות לעתים בבכי, בעת מדידת השמלות הזוהרות, ופורקות מעל ליבן את סבלן ואת ייסוריהן. מקרים אלה, והדומים להם, השפיעו אולי לימים גם על נכונותי לפעול בקרב הנשים הערביות בישראל".
קצב יזמה וארגנה שיעורי ערבית ועברית לנשים שלא ידעו קרוא וכתוב בבית צפאפא. ב-1954 עת כיהנה כמזכירת מדור מועצת הפועלות לנשים ערביות ודרוזיות יזמה פעילויות חברתיות לנשים ופעלה לקידומן החברתי. נוסף על כך, ייסדה קצב ב-1964 את "דבר האישה" בשפה הערבית.
לימים נבחרה למזכירות מועצת הפועלות ולחברה בוועד הפועל של ההסתדרות. למרות התנגדויות מתוך המפלגה היא כיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגת המערך בשנים 1974-1977. היא הייתה חברה בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים ופעלה רבות בנושא הצרכנות, וכן היא עמדה 16 שנים בראש הרשות המרכזית לצרכנות. קצב כיהנה כיו"ר ארגון "אדם לאדם חבר" לעידוד דו קיום ואיכות חיים, על כך קיבלה את פרס הסובלנות ע"ש השופט יצחק כהן.
קצב העידה כי בשעה שהייתה חולה בילדותה פנו הוריה לשיח' מקומי, שאמר להם "הילדה הזו עוד תשלוט בעולם של גברים". עם תחילת פעולתה במדור לנשים ערביות ודרוזיות אמרה: "יש אנשים טובים ויש אנשים רעים והמציאות מחייבת אותנו לחיות בשכנות טובה גם בישראל. הדבר נדרש מהיהודים והמערבים כאחד, ואנחנו נוכל להתגייס לדו-השיח הזה ולחזק את האמון ביננו לבינם".
