"את המשפחה שנאבקת כדי לגמור את החודש לא מעניין מאיפה מגיע המזון. היא רוצה לדעת כמה אוכל תוכל לקנות בכסף שיש לה", אומר פרופ' איל קמחי, סגן הנשיא של מוסד שורש. "הטענה שלי היא שהמחירים הם לא הסיפור הגדול. גם אם יורידו את המחירים לרמה הממוצעת ב-OECD, זה לא יחסוך הרבה למשפחות האלה. הפער הגדול הוא בגובה ההכנסה".

במחקר חדש שמתפרסם היום (רביעי) מציג קמחי סקירה מקיפה של ביטחון המזון בישראל על כל מאפייניו. במחקר מצא קמחי שביטחון המזון בישראל טוב מאשר במרבית מדינות העולם, אך העתיד אינו מבשר טובות בתחום זה.

פרופ' איל קמחי. "בישראל מדברים רק על המחירים. במחקר מצאנו שהעניין היותר מכריע הוא כוח הקנייה" (צילום: אלבום פרטי)

התמונה המצטיירת מהנתונים שמציג המחקר מדאיגה. עלותו של סל מזון בריא עבור השכבות החלשות גבוהה משמעותית מעלות סל המזון שנצרך בפועל, עובדה שיוצרת פערים בבריאות בין שכבות האוכלוסייה ומהווה נטל כלכלי על מערכת הבריאות.

המחקר חושף גם כי מחירי המזון בישראל נסקו מעל ומעבר להתייקרות המזון ב-OECD בין 2005 ל-2010. מאז מחירי המזון כמעט לא השתנו. מחירי המזון בישראל כיום מאפשרים לאוכלוסייה לרכוש סל מזון בריא ומזין (על פי המלצות משרד הבריאות) בעלות נמוכה מאשר במרבית מדינות ה-OECD.

חלוקת מזון לנזקקים. קבוצות אוכלוסייה גדולות יתקשו לרכוש את סל המזון שמשרד הבריאות ממליץ עליו (צילום: ארגון לתת)

אלא שביטחון המזון, טוען קמחי, מושפע לא רק מזמינות המזון וממחירו, אלא גם מכוח הקנייה של משקי הבית. משתמע מכך שהבטחת מזון לשכבות החלשות צריכה לשים דגש על כוח הקנייה שלהן (הכנסתן), ופחות על המחירים. בהינתן אי-השוויון בהכנסות בישראל, שהוא מהגבוהים בעולם המפותח, יש משנה חשיבות למדיניות שתתמקד בביטחון המזון של השכבות החלשות.

"המושג 'ביטחון מזון' מתייחס גם למאקרו – המצב בעולם וגם במיקרו: מה קורה במדינת ישראל? במיקרו אנחנו מדברים על השכבות החלשות שלא מסוגלות להרשות לעצמן לקנות מזון בריא. שני ההיבטים האלה הם בלתי נפרדים ומבנים את מושג ביטחון המזון", הוא אומר, "אחת הבעיות היא שאצלנו מדברים רק על המחירים. במחקר מצאנו שהעניין היותר מכריע הוא כוח הקנייה. הפערים בישראל הם גדולים ויש קבוצות אוכלוסייה גדולות שיתקשו מאוד לרכוש את סל המזון שמשרד הבריאות ממליץ עליו.

"לחם מלא עולה כפול מלחם לבן"

כל אלה, לדברי קמחי, מהווים אתגר שמחייב שינוי התייחסות וגיבוש אסטרטגיה של ניהול סיכונים. הוא מדגיש, לדוגמה, את הצורך בעדכון מדיניות הפיקוח על המחירים של מוצרי היסוד, שאינם בהכרח בריאים. זאת, לצד שימת דגש חזק יותר על סיוע ישיר במזון הממוקד בנזקקים לו ביותר.

"יש היום תחליפים בריאים למוצרים המסובסדים כמו קמח לבן. ניקח לדוגמה את המשקאות הממותקים. הרי לאנשי המקצוע אין שום ספק שהמס על משקאות ממותקים הוא מוצדק. הוא מצמצם תחלואה וחוסך כסף למדינה. אנחנו היינו צריכים להטיל מס על הסוכר ועל הקמח הלבן לא לפקח על המחיר שלהם. אלא שצריך לוודא שיהיו אלטרנטיבות זולות וזמינות. במקרה של משקאות ממותקים אף אחד לא ימות אם לא יצרוך אותם, אבל אם לאנשים לא היו מספיק קלוריות אז זו כבר בעיה אחרת".

לחם לבן בסופרמרקט. "יש היום תחליפים בריאים למוצרים המסובסדים כמו קמח לבן" (צילום: אור גואטה)

"במקרה של הלחם דווקא נעשתה בדיקה מקצועית ויסודית. נראה שעלויות הייצור של לחם מקמח מחיטה מלאה לא גבוה בצורה משמעותית. אבל למאפיות יש את כל הסיבות לטרפד את הסבסוד שלו. המחיר של לחם מחיטה מלאה כיום הוא כפול מהמחיר של לחם מקמח לבן. כנראה המאפיות מפסידות על הלחם המפוקח, ואז מכסות את ההפסד על ידי כך שהן מייקרות את הלחם הלא מפוקח.

"יכול להיות שהסרת הפיקוח בעצמה יכולה לצמצם את פער המחירים בין הלחם מהקמח המלא ללחם הלבן, ואנשים יעברו לצרוך יותר לחם מקמח מלא. אני לא אומר שמחר בבוקר צריך לבטל את הפיקוח על המחירים. דנו בזה בוועדות ובמשרד הבריאות. לאחר בחינה מקיפה, מעמיקה והרבה מחשבה, לכולם ברור שצריך ללכת על זה, להפוך את זה למדיניות וליישם אותה".

"צמצום אי-השוויון יפחית הצורך בסיוע במזון"

קמחי אומר שדרושים מהלכים של שינויי מדיניות. "אמנם אי-השוויון בישראל נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות, אבל הוא עדיין גבוה יחסית למדינות אחרות. אם תהיה הצלחה גדולה יותר בצמצום אי-השוויון, זה יצמצם לאט-לאט את הצורך בסיוע במזון. הארגונים האזרחיים חשובים במובן הזה. הם מגייסים תרומות, ממנפים את המימון הממשלתי ומעודדים התנדבות ומעורבות, כך שיש להם מקום חשוב".

הוא טוען שישראל חייבת לשים את הנושא של ביטחון המזון במקום גבוה בסדר העדיפויות ולהתנהל איתו בהתאם. "כשמדברים על יוקר המחיה, ברור לכולם שהבעיה הראשונה במעלה היא הדיור. הממשלה הכירה בזה כבר לפני שנים, והקימה קבינט דיור כדי לטפל בנושא. כך צריך שיהיה גם קבינט מזון. הבעיה לא נמצאת כרגע מעבר לסף, אבל היא תגיע, אז עדיף לטפל בה מראש בטיפול מניעתי ולא לטפל בהשלכות שלה".

מממצאי המחקר עולה שעל פי מדד ביטחון המזון של הבנק העולמי, המצב הנוכחי בישראל טוב יחסית. תושבי ישראל נהנים בעשור האחרון מזמינות רבה של מזון, ממחירים יציבים ומרמה נאותה של איכות ובטיחות. לעומת זאת, ישראל נמצאת בתחתית הדירוג של מדינות ה-OECD בתחום משאבי הטבע והעמידות. זהו, ללא ספק, תמרור אזהרה למצב ביטחון המזון בעתיד.

שטח חקלאי ליד נתניה. "הרבה מאוד מהפיתוח שלנו בא על חשבון החקלאות ויכולת ייצור המזון" (צילום: חן ליאופולד / פלאש 90)

"בטווח הקצר אנחנו בסדר, אבל בטווח הארוך אנחנו צריכים לשים לב ולכוון את עצמנו נכון. זה קשור בצורה מאוד הדוקה לגידול האוכלוסייה. גידול האוכלוסייה דורש יותר ויותר מזון אבל גם דורש יותר תשתיות, יותר מגורים ויותר מרכזי תעסוקה. בסופו של דבר, בשוליים, זה בא על חשבון החקלאות. כך גם החשמל הסולארי. הרבה מאוד מהפיתוח שלנו בא על חשבון החקלאות ויכולת ייצור המזון.

"יש גם השלכות סביבתיות: שטח בנוי לא קולט מים, והמים שלא נקלטים באדמה יוצרים שיטפונות ונזקים גם במגזר העירוני וגם במגזר החקלאי. אנחנו חייבים להיות מודעים ולחשוב קדימה על הפתרונות. אני יודע שלמשרד להגנת הסביבה יש תוכניות לכיוונים האלה ולא בהכרח יש לו את היכולת ליישם אותן".

"פתיחת השוק לייבוא צריכה להיעשות בצורה מושכלת"

"המדינה חייבת לגבש אסטרטגיה כוללת לתחום ביטחון המזון שתתבסס על ניהול סיכונים מחושב", מדגיש קמחי. "אסטרטגיה כזו חייבת לכלול חיזוק של כושר הייצור המקומי של תוצרת חקלאית טרייה. אני והקולגות שלי לא מתנגדים לרפורמות או לפתיחת השוק לייבוא, ברמה העקרונית, אבל זה צריך להיעשות בצורה מושכלת, מתוך התבססות על מחקרים והסתכלות על כל הצדדים של הבעיה, ולא רק על החור של הגרוש. הגיע הזמן שהממשלה תכיר בחשיבות של החקלאות לא רק כיצרנית מזון אלא גם כתורמת הרבה ממדים אחרים לאיכות החיים בישראל.

"לשר האוצר ושר החקלאות הנכנסים אני קורא להקים גוף שיבחן אסטרטגיות ביטחון מזון לישראל לעתיד. גוף שיתכלל את כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים ויגבש אסטרטגיה. יש מדינות שיש בהן באופן מפורש אסטרטגיית ביטחון מזון. לנו אין. אנחנו כל הזמן רק מכבים שריפות. לטעמי זה אחד הדברים הראשונים שהממשלה צריכה לעשות ולא לחכות לבחירות הבאות".