נטלי אליאור התחתנה בגיל 19 וסבלה מהתעללות פיזית, מינית, כלכלית ורגשית קשה מצד בעלה, שנגמרה ברצח אדם שחשד שניהלה עמו רומן לפני 15 שנה. מאז, אליאור, שמצאה את עצמה בגיל 28 מסתתרת במקלט לנשים עם שלושה ילדים קטנים רחוק ממשפחתה, בנתה קריירה כמנחת הורים ויועצת זוגיות שמסייעת לנשים שעברו אלימות במשפחה ונפגעות תקיפה מינית. השבוע יוצא לאור ספרה הראשון, שמגולל את סיפור חייה.

אליאור (43), גרושה ואם לשלושה ילדים (18, 20 ו-22), הסתירה את סיפורה וסבלה בשקט עד לפני שנתיים, אז נחשפה לסיפורה של שירה איסקוב. "ישבתי, הקשבתי לה, והבנתי – אני חייבת לספר את הסיפור שלי", היא אומרת ל'דבר'. ספרה, 'ואז זה הכה בי', שמגולל את סיפור חייה, יצא השבוע לאור. "זה התחיל בפוסט שכתבתי אחרי התוכנית בפייסבוק. קיבלתי עשרות אלפי תגובות. אנשים התחילו להציע לי פתאום שירותים, להתארח ברדיו ובטלוויזיה, הרבה אנשים הזדהו איתי".

הספר נולד, לדבריה, כדי לעורר מחשבה ולמגר אלימות נגד נשים. הכי חשוב לה שהוא ייפול לידיים של נשים שזקוקות לו. "אם הסיפור הזה כבר קרה, אני רוצה שילמדו ממנו. שלא יחזור. אני יודעת שיש נשים שחיות עם בעל אלים, שבחיים לא יראו מה שאני כותבת ברשתות החברתיות או יצליחו להיכנס לקבוצות. הרבה פעמים לנשים כאלה אין אפילו פייסבוק כי הבעל לא מרשה, אבל ספר או עיתון יש סיכוי שייכנסו לבית. ככה זה היה אצלי בדיוק".

"עברתי כל אלימות שאפשר לחשוב עליה"

אליאור נולדה ב-1979 באזרבייג'ן, ועלתה עם משפחתה ארצה לאחר נפילת מסך הברזל, כשהייתה בת 10. גם כילדה חוותה אלימות. אימה הייתה מכה אותה באופן קבוע. "אני בת בכורה, ויש לי שני אחים. אצלי במשפחה, לפי המסורת, לבנים מותר הכול, והבנות צריכות להיות צנועות ואסור להן כלום. הן צריכות להיות כנועות ולשתוק. באמת הייתי ילדה מאוד צנועה ומופנמת, מאוד צייתנית".

למרות התנגדות ההורים, אליאור סיימה את התיכון עם תעודת בגרות בהצטיינות. "תמיד רציתי ללמוד. ידעתי תמיד מה הכיוון שלי, שאני רוצה ללמוד פסיכולוגיה, זה היה ממש החלום שלי". אחרי התיכון, לצבא כבר לא הרשו לה להתגייס. "בשביל המשפחה שלי, מישהי שמתגייסת לצבא היא בחורה זולה. הבנתי שאני צריכה לבחור את המלחמות שלי, והחלטתי להתעקש על הלימודים. סבתא שלי כבר שילמה עבורי את שכר הלימוד באוניברסיטה, אבל ההורים שלי משכו אותו חזרה, ואמא שלי לא הסכימה שאני אלמד".

הוריה של אליאור הסכימו שתעשה שירות לאומי, אך במהלכו, כשהייתה בת 19, אימה שידכה לה את מי שיהיה בעלה, גבר שלא הכירה, בן 32. "אמא שלי רצתה שאתחתן כבר מגיל 14. היא הכירה דרך חברה את הבן שלה, שהיה מבוגר ממני בהרבה והתארס כבר פעמיים בעבר, ואני הייתי כאילו רווקה זקנה, ובאמת הרגשתי ככה".

נטלי אליאור. "חשבתי שזה נורמלי, שכנראה אני אשמה, אולי אמרתי משהו לא במקום" (צילום: אלבום פרטי)

כך התחתנה עם מי שהפך להיות הסיוט של חייה. "במבט ראשון הוא מצא חן בעיניי, אבל לא ממש יצאנו ולא היו לנו חוויות ביחד. החתונה קרתה מהר מאוד, תוך חודשיים. אפילו בחתונה שלי לא בחרתי כלום. לא תאריך, לא את האולם, לא את השמלה שלי אפילו. כמו שהייתי עם ההורים שלי, מרצה, גם איתו הפכתי להיות כזאת".

היא מספרת על ליל כלולות נורא. "שתי נשים מהמשפחה שלו חיכו לנו מאחורי הדלת במלון כדי לקחת את הסדין עם הדם שיוכיח שהייתי בתולה. במיטה, הוא מיד הוציא את איבר המין שלו וחדר אלי, אפילו לא הוריד את החליפה או את השמלה שלי".

כעבור חודש גילתה שהיא בהיריון. אז המצב החל להידרדר. "ביום שסיפרנו למשפחה שלי, בארוחת ערב אצל ההורים שלי, קיבלתי את הסטירה הראשונה. זה היה פתאומי. אמא שלי הייתה במטבח, ואבא שלי היה לידנו בסלון. אחרי שזה קרה, ההורים שלי לא התייחסו לזה. הם התחילו לצחוק, העבירו נושא, וכבר התחלנו לאכול. לא הבנתי מה קרה שם, חשבתי שזה נורמלי, שכנראה אני אשמה, אולי אמרתי משהו לא במקום. משם הדרך הייתה קצרה לבעיטות, לקללות, לדחיפות, ולכל סוגי האלימות".

במהלך נישואיה, שנמשכו 8 שנים, אליאור הביאה שלושה ילדים. "הם הפרס שלי", היא אומרת. אבל האלימות שחוותה אליאור מבעלה רק החמירה עם השנים. "הוא הרחיק אותי מכולם – מהמשפחה, מהחברות, מצאתי את עצמי לגמרי לבד. מבחינת הגרוש שלי, אסור היה שיהיה לי פייסבוק או אינסטגרם, או כל מה שיש בו גם גברים. הוא רצה שאני אהיה תלויה רק בו, ולא היה לי כלום. גרנו בדירה מגעילה, לא היה לנו אוטו, אף שהיה כסף. לא הלכנו לסרטים, לא יצאנו, לא טסנו לחו"ל, לא יצאנו לחופשות, אפילו למסעדה לא הלכנו.

"היה אסור לי להחזיק כסף משלי או כרטיס אשראי, ואפילו לא לצאת לקניון, ובטח שלא עם חברות, בלי אישורו. לא יכולתי לעבוד, לא יכולתי ללמוד, לא יכולתי להחליט כלום". עם הזמן, הוא התחיל לשתות אלכוהול, שהפך אותו אלים ושתלטן עוד יותר. "הוא היה מרביץ לי ואונס אותי, ופעם אחת גם ניסה לרצוח אותי, והחדיר בכוח כדורים לתוך הפה שלי", היא אומרת בדמעות. "עברתי כל אלימות שאפשר לחשוב עליה".

"באותו הלילה הוא אמר לי שרצח אדם ושאני אשמה"

העניין התפוצץ בנובמבר 2007, כשבעלה לשעבר של אליאור רצח במכות וב-13 דקירות סכין את גנדי איסקוב (39), שהיה נשוי ואב לשני ילדים, כי חשד שאליאור מנהלת איתו רומן. "לא היה לי אפילו את הטלפון שלו", אומרת אליאור. "הכרתי אותו פעם בתיכון, כשהייתי רווקה, והוא במקרה עבד בסופר שקניתי בו, זה הכול". אבל הוא היה משוכנע, ושום הסבר מצדה לא עזר.

"הוא החליט שאני והוא נפגשים בסתר. זו הייתה מבחינתו ההוכחה שלו. הוא היה מכריח אותי, בלילות בעיקר, אחרי שהילדים הלכו לישון, להודות שהוא המאהב שלי. הוא רצה פרטים, הוא לא האמין כשאמרתי לו שאני בקושי מכירה את הבחור הזה. הוא אמר לכולם שאני זונה שבוגדת בבעלה, מבחינתו זה מה שקרה, והאמת לא שינתה שום דבר".

על פי כתב האישום, בעלה לשעבר של אליאור בירר את כתובתו של איסקוב, לקח סכין מבית אימו, פרץ לביתו דרך החלון, דקר אותו, בעט בראשו בחוזקה, ורצח אותו מול שני ילדיו. אחרי הרצח, הוא ברח והשאיר את הקורבן מתבוסס בדמו לעיני ילדיו, בעוד אשתו של הנרצח לא הייתה בבית.

"עוד באותו הלילה הוא סיפר לי שהוא רצח אדם ושאני אשמה. בהתחלה לא האמנתי לזה. חשבתי שזו עוד אחת מהמניפולציות שלו כדי להתעלל בי. מאז הרצח, הוא נעל אותי בבית שלושה חודשים עד שעצרו אותו. הוא עשה דרכון לי ולילדים, ורצה שאני אברח איתו לרוסיה. ככה הבנתי שהוא באמת רוצח. פחדתי פחד מוות. לא רציתי ללכת איתו, הייתי מעמידה פנים שאני אוהבת אותו, הייתי נותנת לו לאנוס אותי. זו הייתה התקופה הכי קשה בחיי".

"הבנתי שמגיעים לי אהבה וחיים טובים"

כיום, בעלה לשעבר של אליאור מרצה מאסר עולם. "הייתי לבד עם שלושה ילדים ועם בורא עולם", היא מספרת. "אף אחד לא תמך בי, חוץ מאנשי המקצוע. אף אחד לא האמין לי". בכל זאת, ברגע שבעלה נכנס לכלא, אליאור שכרה עורכי דין והתגרשה ממנו.

יום אחד, כמה חודשים אחרי הגירושים, התקשרו אל אליאור מהרווחה. "אמרו לי שאני בסכנת חיים, שהוא אומר בכלא שהוא רוצה לשלוח אנשים שירצחו אותי. עזבתי הכול, לקחתי את הילדים והגעתי למקלט לנשים מוכות. אמא שלי הייתה מאוד נגד, אז נסעתי למקלט בחיפה, כמה שיותר רחוק. לא היה שם קל. הייתי בחדר קטן, עם מיטה אחת לי ולשלושת הילדים. אבל זה היה מקום שבו יכולתי להיות חופשייה, יכולתי להתחיל להיות אני".

מהמקלט יצאה אחרי שלושה חודשים, והמשיכה לחיות בחיפה עם ילדיה במשך 5 שנים, כי עדיין פחדה. "חייתי המון שנים בפחד, אבל הייתי נחושה להתחיל לחיות. הלכתי למכון אדלר ללמוד, ותוך כדי עבדתי בשלוש עבודות כדי לפרנס את הילדים שלי. לאחר מכן טיפלתי בעצמי המון שנים. הלכתי לטיפול פרטני, הלכתי לטיפול קבוצתי, לאט-לאט ריפאתי את עצמי". לפני 10 שנים גם החליטה לחזור לבאר שבע, עיר הולדתה.

החיים הוסיפו להיות קשים, אבל אליאור לא ויתרה. "מי שנכנס לכלא לא משלם מזונות, והביטוח הלאומי נותן את המינימום במקרים האלה. הייתי מקבלת 3,000 שקלים. ניקיתי בתים במשך שנים, ורק לפני 3 שנים קיבלתי דירת עמידר. אבל למדתי להתנהל כלכלית, ומעולם לא נכנסתי למינוס או לחובות. גידלתי את הילדים שלי לבד, ואמנם לא טסנו לחו"ל, ואין לנו רכב, אבל יש להם הכול".

אליאור היא מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, יועצת זוגית, מרצה, מאמנת אישית ומסייעת לנשים שעברו אלימות במשפחה ונפגעות תקיפה מינית. "בהתחלה היה מאוד קשה. בשיעור הראשון בכיתי כל השיעור. היה לי נורא קשה. גם כשהתחלתי לטפל והייתי שומעת סיפורים קשים היה לי קשה. עם השנים הפכתי להיות יותר מקצועית. היום, המטופלים שלי גם יודעים את הסיפור שלי".

יש לה בן זוג חדש, ובפברואר יחגגו שנתיים יחד. "14 שנה הייתי לבד, ושום דבר לא הסתדר לי. חשבתי שזה כבר לא יקרה. זה מבחינתי בגדר נס, שהגיע יחד עם הבנה שיש חיים אחרי, שאסור לוותר, שיש גם גברים טובים ויש מערכות יחסים בריאות. והכי חשוב – ההבנה שמגיע לי. שמגיעה לי אהבה, שמגיע לי שיהיה לי טוב. שאני יכולה להיות אהובה, שאני יכולה להיות משכילה, להיות אשת מקצוע, ובעתיד, בעזרת השם, שאני גם יכולה לחיות בבית משלי ושיהיה לי אוטו משלי".

את ספרה החדש בחרה להקדיש לגנדי איסקוב. "עבדתי על הספר מאוד קשה. הלכתי להדרכה בנושא, ועבדתי צמוד עם עורכת הספר. הוצאתי על הספר מכספי כ-10,000 שקלים – על העריכה, על הגרפיקה, על ההפצה, כל מה שצריך. היה לי ברור שאני עובדת יום ולילה, משקיעה כל מה שאני יכולה, רק כדי לספר את הסיפור שלי. הספר הזה הוא הקול שלי. רק התחלתי. אני לא מתכוונת לעצור".

"אני בטוחה שאנשים ידעו"

עד היום, למרות הדרך הארוכה, יש גם פחד. "קשה לי להגיד שאני לא מפחדת ממנו במאה אחוז", אומרת אליאור. "פעם היה יותר פחד, היום פחות, אבל אני לא יודעת מה הייתי מרגישה אם הוא היה עכשיו מולי, חופשי. גם היום, זה משהו באמצע. אני יודעת שהוא מאשים אותי עד היום, ועכשיו הוא גם מאשים אותי שהוא בכלא כל החיים".

גם הסביבה עדיין מערימה קשיים. "הרבה מאשימים אותי. ששיגעתי אותו, שלא עזבתי, שכן עזבתי, שגרמתי לו לרצוח, מקללים את הילדים שלי. זה בכל מקום. בתגובות, ברחוב, בקרב מכרים, מצד המשפחה שלי ומצד המשפחה של הגרוש שלי, ואפילו מצד המשפחה של הנרצח. כשעזבתי אז את באר שבע, ברחתי גם מההאשמות האלה, ולא רק מהפחד מהגרוש שלי".

גם כשמזמינים אותה להרצות, הקהל מרבה לשאול את השאלה שהכי מעצבנת אותה: למה נשארת. "אני שונאת את זה, כי משפט שמתחיל ב'למה' זה אשמה. ואני לא אשמה, נשים שעוברות התעללות הן לא אשמות. אנשים לא מבינים מה זה לחיות ככה. כמה את תלותית, כמה את חוששת לחיים שלך ולילדים שלך, כמה כוח את צריכה כדי לקום וללכת".

היא קוראת לאנשים לצאת מהאדישות. "אני בטוחה שבמקרה שלי אנשים ידעו", היא אומרת בכעס. "לא יכול להיות שלא שמעו, תמיד שומעים רעש, רואים סימן, משהו. אבל אנשים לא עושים, הם מפחדים מהאדם האלים, וזה מאוד קשה להוציא אישה מוכה מהבית. אני מכירה הרבה אנשים, גם היום, ששומעים ולא עושים".

לנשים שחוות אלימות, היא קוראת לפנות לעזרה. "לעולם לא לעשות דברים לבד, ולא לעזוב לבד. תבקשי עזרה. גברים אלימים הם נרקיסיסטים, והם בחיים לא יתנו לך לעזוב אותם. לכן לא עושים את זה לבד, ופונים לגורמי מקצוע".

***

עטיפת הספר "ואז זה היכה בי" מאת נטלי אליאור

את ספרה החדש של נטלי אליאור, 'ואז זה הכה בי', ניתן כעת להשיג בפניה אישית אליה בטלפון 058-4587959, בהמשך ניתן יהיה לרכוש אותו בדרכים נוספות.

אם אתן או אישה בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים אלימה, התקשרו לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118.