כולם דיברו על הניצחון האדיר של סעודיה ארגנטינה. חלק ניסו אפילו לקשר בינו לבין הניצחון של יפן על גרמניה. רק שזה לא שייך, יפן היא אחת מ-15 הנבחרות הטובות בעולם, וחוץ מזה היה לה מזל אדיר שכמה החמצות מדהימות גם של גרמניה לא הפכו לשערים. אבל מה שכן, ההיסטוריה נכתבה באותו רגע שנשמעה שריקת הסיום של אותו משחק של ערב הסעודית. שמענו צעקות, ראינו בכי של שמחה, ואפילו קפצנו והתחבקנו עם כל גול.
לאט לאט האוהדים התחילו לעזוב את המגרש. שעה אחרי סוף המשחק, עדיין היו שם כמה מאות סעודים שמעבר לצילומים ושירה רצו כנראה לנשום את האוויר של היום המיוחד הזה. ואני שם, ישראלי, ברזילאי, יהודי, עיתונאי, אוהד, מטורף על כדורגל וכל מה כל שמסביב. זה היה יום מושלם מכל הבחינות האלה.
הצגתי את עצמי כברזילאי, אז כל ההתחלות היו ממש קלילות כולם ישבו לידי, ודיברו איתי בכיף והצטלמתי עם האוהדים הסעודים הנלהבים, ואחרי שההתלהבות נרגעה ישבו ודיברו איתי כמה בחורים, כי נשים לא רצו לדבר איתי. הסעודים דיברו אנגלית רהוטה והתלבשו בבגדים מודרניים לחלוטין.
אבל עם כולם, כשהתחלתי להתקרב לנושא הקשר עם ישראל, הם התחילו להגיב בצורה קצת מוזרה לטעמי. למזלי, עד אותו רגע שהשם ״ישראל״ עלה לחלל האוויר.
היחיד שלא קם והלך כשהנושא עלה, היה יוסוף אל-סעידייה, בן 26, בוגר מדעי המחשב באוניברסיטת ריאד, ועכשיו מתגורר בעיר דמאם. הוא לא הרגיש בנוח עם השאלות, אבל החליט לשתף במחשבותיו בכל זאת.
מה מסמלת בשבילך העובדה שהאירוע הגדול בעולם מתרחש היום באחת ממדינות ערב?
"זה אחד ההישגים הגדולים ביותר של העולם הערבי, לפי דעתי. אנחנו ממשיכים לנסות להראות לעולם שאנחנו אנשים רגילים, שלא כולנו מחבלים, שאנחנו מכבדים את העולם, וכמובן מחכים שהעולם גם יכבד אותנו".
"לחשוב שכל העולם היום מדליק טלוויזיה ורואה אירוע כזה באחת ממדינות ערב, זה אומר שאנחנו חלק מהעולם. אין דבר תרבותי מזה, ועלינו להבין כיצד לקבל אנשים מכל העולם אצלנו בבית, ושכולם יקבלו אותנו גם".
מה אתה חושב על קריאות הגנאי על אירוח גביע העולם בקטאר, ועל האשמות של העולם המערבי על מה שקורה סביב אליפות העולם?
"בהתחלה כעסתי. כעסתי ממש. לא הבנתי למה יש כל כך הרבה שנאה והאשמות קשות נגדנו. אנחנו לא מנסים לשנות את אף אחד, אז למה רוצים לבוא אליי לבית, ולהגיד לי איך אני צריך להתנהג?"
"כמובן שכמו כל אדם, גם אני הבנתי מאיפה מגיע העסק הזה. אנחנו לא טיפשים פה, אנחנו יודעים מה זה זכויות אדם, אבל העולם הערבי חי בקצב אחר מהעולם המערבי. השינויים שהיו בעשור האחרון בארצות ערב הם פשוט מדהימים לא רק במהירות, אלא גם במשמעות ובעומק השינוי".
"אבל לבוא אליי, להיות אורח במדינה שלי, ולהגיד לי שאתה לא אוהב את מה שאני עושה, זה שערורייתי. מי שלא אוהב את מה שקטאר עושה, שלא יבוא! אבל אני גם רואה כיצד המון אנשים מהעולם המערבי, מבין, נהנה, מכבד ולומד המון מהתרבות ומהחיים שלנו. כולם צריכים לקבל את כולם: כולנו בני אדם."
יש לי שאלה פשוטה אליך יוסוף, ביקשת שהעולם יבוא אליכם. אם מחר, נבחרת ישראל תעלה למשחק בגביע עולמי ותתמודד נגד ערב הסעודית. אתה חושב שיהיו בעיות? הייתם יורדים לכר הדשא ומשחקים כדורגל נגד ישראלים?
"זה כבר סיפור אחר". הוא אומר וזז באי נחת ניכר, "יש פה עניין פוליטי שמתמשך עשרות שנים. זה כבר לא כדורגל בלבד".
אבל אמרת שכולם צריכים לכבד את כולם. שלא צריך פוליטיקה, רק כדורגל. אם ישראל הייתה עולה למונדיאל והייתה אמורה לשחק נגד הנבחרת שלך אז אתה מחזיר את הפוליטיקה למגרש הכדורגל?
"לשחק היום נגד ישראל לפי דעתי זה יהיה בלתי אפשרי. אבל מצד שני, אתה נותן לי חומר למחשבה. לפי דעתנו ישראל היא לא חלק מהעולם, אבל המציאות אומרת אחרת. ואם יש גביע עולמי, כל מי שיעלה לתחרות, חייב שיהיה לו זכויות שוות".
"אנחנו יודעים כמה העולם כועס על איראן, ואפילו איימו להוציא אותם מהמונדיאל. ואנחנו יודעים שלפלסטין אין מדינה עדיין רשמית, אבל יש להם נבחרת כדורגל שמשחקת בכל טורניר של פיפ״א ואנחנו יודעים שכאן, עכשיו, בקטאר ישנם אוהדים יהודים, אוהדים ישראלים, ועיתונות ישראלית. זאת הפעם הראשונה, והדברים לא הגיעו לשום התלקחות".
"לכן כפי שאמרתי קודם: השינויים מגיעים, לפעמים יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. אז בבקשה בוא נישאר את השאלות הקשות למונדיאל הבא?" הוא מבקש.
"אתה יהודי?" הוא שואל לפתע, "כן", השבתי. "אז למה רקדת וצעקת איתנו ואהדת את סעודיה?", הוא מתפלא, "כדורגל, יוסוף, תמיד צריך להיות הרבה מעל הפוליטיקה. ובניצחון שלכם על ארגנטינה של מסי, גם אני הייתי קצת סעודי".
