המעבדה לאי שוויון עולמי, המונהגת על ידי הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי, פרסמה בשבוע שעבר את דו"ח אי השוויון העולמי לשנת 2022. הדו"ח מביא מידע עדכני ומקיף על אי השוויון הגלובלי ממספר זוויות, תוך התבססות על מסד נתונים בהיקף עצום בגודלו, אותו חוקרי המעבדה גיבשו.
פיקטי התפרסם בעקבות ספרו "הקפיטל במאה ה-21", שהציג נתונים חדשניים בדיוקם והיקפם על אי השוויון העולמי. בספרו, טוען פיקטי שצמיחת אי השוויון בעושר היא מאפיין יציב של הכלכלה התעשייתית במאתיים השנים האחרונות, תוצאה של העובדה שצמיחת העושר מהירה מצמיחת הכלכלה.
מאז, פיקטי ושותפיו הכלכלנים לוקה צ'נסל, עמנואל סאז וגבריאל זוסמן, עסוקים בהבאת התמונה המקיפה והמדויקת ביותר של אי השוויון העולמי ובקידום הפתרון אותו הם מציעים, מס עושר גלובלי.
כותבי הדו"ח בוחנים את אי השוויון בהכנסות ובעושר. הם מגדירים עושר כסך הנכסים הפיננסיים והריאליים (בעיקר נדל"ן ואדמה) בניכוי חובות.
ששת הגרפים הבאים, הלקוחים מהדו"ח, מספרים על רגל אחת את סיפור אי השוויון העולמי.
העושר לפני השכר
גרף חלוקת העושר וההכנסות העולמית מגלה תמונה מדאיגה של ממדי אי השוויון. חצי מאוכלוסיית עולם מחזיקה רק ב-2% מהעושר העולמי,בעוד העשירון העליון מחזיק ב-76%. ארבעת העשירונים שביניהם מחזיקים ב-22% הנותרים.
אי השוויון בעושר (הצד הימני של הגרף) חריף יותר מאי השוויון בהכנסות. רובה ככולה של הכנסת החצי העני משומשת לצריכה בעוד חלק ניכר מהכנסות העשירון העליון מתבטאות בצבירת נכסים ארוכי טווח.
הפער בהכנסות קטן
הגרף מציג את היחס בין ההכנסה הממוצעת בעשירון העליון העולמי להכנסה הממוצעת של חמשת העשירונים התחתונים, החצי העני של העולם.
ההכנסה הממוצעת לעשירון העליון הייתה גדולה פי 18 מההכנסה הממוצעת של ה-50% התחתונים בשנת 1820. עד 1910, אי השוויון הוכפל, והעשירון העליון הרוויח פי 41 מהחצי התחתון. מאז ועד שנת 2020, רמת אי השוויון יחסית יציבה. היא מגיעה לשיא בשנת 1980, כשההכנסה הממוצעת של העשירון העליון גדולה פי 53 משל חמשת העשירונים התחתונים.
החל מ-2008, אי השוויון העולמי בהכנסות במגמת צמצום. הצמצום מגיע מהצמיחה המהירה של המדינות המתפתחות, במיוחד שתי המדינות המאוכלסות בעולם, סין והודו. עוד מוקדם להגיד עד כמה יציבה מגמה זו.
עלייתם של עשירי העל
העושר של 99.99% מהאוכלוסייה צומח בשיעור שנתי ממוצע של 2-4%. עבור ה-0.001% העליונים, שיעור הצמיחה השנתי עומד על מעל 5%. עבור 500 האנשים העשירים בעולם, קצב הצמיחה עומד על 7%, ועבור 50 האנשים העשירים בעולם, הוא גדול מ-8%.
משמעות העניין שאי השוויון בחלק העליון של חלוקת העושר, המורכב בעיקר מתושבי המדינות המפותחות, מתרחב ומתרחב, ומעמד קטנטן של היפר עשירים מתחזק וצובר הון בהיקפים עצומים. נכון לשנת 2021, ישנם 2,470 מיליארדים ($) שמרכיבים את הקבוצה האקסקלוסיבית הזו.
שאר העשירון העליון, שכאמור מורכב מתושבי המדינות המפותחות, סובל משיעור צמיחת עושר נמוך של פחות מ-3% בשנה.
העשירונים ה-6, 7 וה-8, המורכבים ממעמד הביניים במדינות המתפתחות החזקות, זוכה לשיעור צמיחה נאה של מעל 4%, המבטא את מגמת הצמיחה במדינות אלו.
בתוך מדינות או בין מדינות
הצמיחה המואצת בחלק מהמדינות המתפתחות מתבטאת גם בגרף המציג את התרומה של אי שוויון בין מדינות ובתוך מדינות, לאי השוויון העולמי. מ-1820 ועד 1980 המקור המרכזי לאי השוויון העולמי נבע מאי השוויון בין מדינות.
ב-1980 אי השוויון הבין-מדינתי תרם 57% מאי השוויון העולמי. אולם בשלב זה, תהליך מקביל של צמיחת כלכלות מתפתחות בעיקר במזרח אסיה ואי שוויון מתרחב במדינות המפותחות הפך את המגמה. החל מ-1980 תרומת אי השוויון התוך-מדינתי עולה מרמה של 43% ב-1980 ל-68% ב-2020.
עליית העושר הפרטי ומחיקת הציבורי
אחת הדרכים להבין את אי השוויון היא להתמקד בפער בין העושר הממשלתי לעושר הפרטי. 
מתוך דוח אי השוויון העולמי של פיקטי. גרפיקה: דברבגרף שמתאר את מסלול העושר הציבורי והפרטי מאז 1970 במדינות עשירות, ניתן לראות שבעוד העושר הפרטי עולה ועולה, העושר הציבורי מצטמצם. בממלכה המאוחדת, שווי העושר הציבורי בשנת 1970 עמד על 60% מההכנסה הלאומית, עד שנת 2020, הוא ירד למינוס 106%. העושר יכול להיות שלילי מכיוון שהוא כולל חובות.
בממוצע לא משוקלל של ששת המדינות, העושר הפרטי צמח מ-311% מההכנסה הלאומית ב-1970, ל-630% ב-2020. במקביל, העושר הציבורי צנח מ-64% בשנת 1970, למינוס 35% בשנת 2020.
בין נשים לגברים
בפעם הראשונה השנה, מציג הדו"ח את אי השוויון בין נשים לגברים בהכנסות מעבודה. המגמה המצטיירת ברורה: אי השוויון מצטמצם, אבל בצורה אטית מאד.
בשנת 1990, נשים הרוויחו 30.6% מסך ההכנסות מעבודה, וגברים הרוויחו 69.4%. בשנים 2015-2020, נשים הרוויחו 34.7%, לעומת הגברים שהרוויחו 65.3%.
גם את החלק האופטימי של הנתונים, צמצום אי השוויון, כדאי לקחת בערבון מוגבל. התמונה שמתקבלת מהנתונים חלקית כי הם נוגעים רק להכנסות מעבודה. ההכנסות מרווחים ואי השוויון בעושר לא נמדדו בגרף זה.
מס עושר להשקעה בעתיד
פיקטי ושותפיו מזהים את אי השוויון כגורם עקבי ובעייתי של הכלכלה התעשייתית ב-200 השנים האחרונות. הם גיבשו נוסחה פשוטה מאד, שקובעת שלא צפוי שינוי בקרוב: כל עוד הגידול בהכנסה מעושר מהיר מהצמיחה, אי השוויון ימשיך לגדול.
כמענה לכך הם מציעים להנהיג מס עושר גלובלי אשר יפגע בצמיחת העושר של העשירים וישמש לצרכים ציבוריים כגון השקעות בחינוך, תשתיות או מעבר אקולוגי לכלכלה ירוקה.
מהנתונים המוצגים בדו"ח, עולה שמס עושר פרוגרסיבי צנוע על מי שעושרו גבוה ממיליון, יביא להכנסות בסך 1.6% מההכנסה העולמית. נכון לשנת 2021, מדובר על 1,537 מיליארד דולר.
לפי הצעת כותבי הדו"ח, המס האפקטיבי הנמוך ביותר יעמוד על אחוז בודד, עבור מי שעושרו שווה לפחות מיליון דולר. ככל שעושרו של אדם גדול יותר, הוא ישלם מס גבוה יותר. את השיעור הגבוה ביותר ישלמו תשעת האינדיבידואלים שהונם גדול מ-100 מיליארד דולר, והוא יעמוד על 3.2%.
