מונדיאל 2022 בקטאר הוא הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה כל האוהדים מ-32 המדינות המשתתפות ומשאר העולם, נמצאים כולם ביחד. ביחד, באותה עיר!
מומחים חישבו ומצאו שבכל יממה יכולים להיות ביחד בדוחא, בירת קטאר, בין 350 אלף לחצי מיליון איש. אין לי מספרים מדויקים, כי לא כולם הולכים לאצטדיון לראות את המשחק, אבל קרונות הרכבת התחתית מלאים באנשים, בין אם כאלה שיש להם כרטיסים למשחק, ובין אם כאלה שרוצים להיות קרובים למגרש.
עם המדינות שעושות הכי הרבה רעש והביאו הכי הרבה אוהדים, נמנות השכנות ערב הסעודית, תוניסיה ומרוקו, וכן ארצות הברית, ברזיל – וכמובן ארגנטינה.
במשחק במוצאי שבת של ארגנטינה נגד מקסיקו, היו באצטדיון בערך 40 אלף מקסיקנים, הרבה קנדים וסרבים, וארגנטינאים. יש להם משהו מעניין, לארגנטינאים שמדברים על כדורגל. הם לא מפסיקים לדבר על דייגו ארמנדו מראדונה.
מחוץ לאנגליה, ארגנטינה היא המדינה היחידה שבה לכל הקבוצות, גם קבוצות קטנות משכונות ופרברים של בואנוס איירס, יש אוהדים שרופים, והרבה. ההפתעה על לוח התוצאות במשחק נגד ערב הסעודית היכתה קשה במחנה הארגנטינאי. כ-30 אלף אוהדים היו המומים, מחצית מהם עם הראש בין הידיים, אלפים עם דמעות, וכולם עצובים. מאוד.
אבל כמה ימים אחרי זה, במפגש עם מקסיקו, עם ניצחון מתוח, שריקת הסיום הייתה כמו נצרה של פצצת רעש.
מה שראיתי ביציאה מהאצטדיון שיארח את הגמר היה שיעור מאלף כיצד להתנהג כאוהד אמיתי. השירה בסיום המשחק הייתה דווקא נחמדה, עד שהמצב הפך לקוריוז: כבר 20 דקות מסיום המשחק, כמעט כל הצטדיון ריק, והם שם: כמה אלפים של אוהדים ארגנטינאים, לא עוצרים. צעיפים מסתובבים באוויר, גם דגלים וגם כובעים, ושירה… ואיזו שירה !
עכשיו הגענו לשלב השלישי: 45 דקות מסיום המשחק, ויש כבר יותר אוהדים. וזהו. זה כבר הפך לדבר שלא זכור כמותו: מאחורי השער שארגנטינה תקפה, ממש איפה שמסי רץ כדי לחגוג את השער שלו, שעה מסוף המשחק, הם שרים שיר אחר שיר, לא עוזבים את המגרש.
הפקחים שניסו להוציא אותם, ויתרו. קפיצות, ריקודים, צעקות, שמחה מדהימה שהידהדה בכל האצטדיון היפה הזה. לא היו שם טלוויזיות, אולי ארבעה עיתונאים מרוכזים במחשב שלהם וממהרים לכתוב את סיפור המשחק, אבל הם המשיכו. והמשיכו.
החלטתי להישאר שם ולראות כיצד זה יסתיים. האורות התחילו להיכבות, ורק אז, לאט-לאט, הם עזבו.
ונשארה התמונה הזאת. במונדיאל הכי מוזר, משונה ואחיד בהיסטוריה, יהיה לי עוד סיפור, מאוד מעניין, יפה ומרגש. שיעור בעידוד, ומזכרת לחיים.
