הצעתו של ח"כ משה גפני, עם שובו לראשות ועדת הכספים של הכנסת, לנטרל את השפעת העלאות הריבית לזוגות צעירים הלוקחים משכנתא לרכישת דירה ראשונה עוררה גל של תגובות זועמות. גפני הואשם בפופוליזם, חוסר הבנה בכלכלה, סחטנות פוליטית ואפילו בפעולה חתרנית נגד עקרון עצמאות הבנק המרכזי.

הבהלה שאחזה בחלק מהמבקרים בעקבות ההצעה נגעה לעלות הפוטנציאלית הגבוהה של סבסוד משכנתא ולכך שסבסוד זה עלול לפעול נגד יעדי בנק ישראל לרסן את הפעילות הכלכלית. התרעומת גם הגיעה בגלל הפגיעה במנגנון השוק של המשכנתאות ובגלל חוסר ההוגנות עבור מי שבחר במסלול משכנתא של ריבית קבועה.

אפשר לבקר את הצעתו של גפני, וליישום שלה כלשונה יהיו כנראה גם השלכות בעייתיות. אבל היא מציפה אל פני השטח מצב אבסורדי שדורש התייחסות: בעוד שרווחי הבנקים, שהיו עצומים גם כך, מרקיעים לשחקים חדשים, וקופת המדינה מתמלאת ומתמלאת, חלק גדול מהציבור נאנק תחת עליות המחירים ושחיקת המשכורות.

ואכן, רווחי חמשת הבנקים הגדולים ברבעון השלישי הגיעו ל-6.1 מיליארד ש"ח, זינוק של 30% בהשוואה לשנה שעברה. מחירי הדיור המאמירים מזכים את הבנקים ברווחים עצומים כבר כמה שנים. עליית המחירים והריבית הקצינו את המגמה, בה הבנקים מרוויחים מבלי שנדרשו לעשות שום דבר שונה או חדש.

בינתיים, בקופת המדינה הצטברו השנה מעל 30 מיליארד שקלים עודף תקציבי. גביית המסים עברה את היעד בעשרות אחוזים, וסך עודפי הגבייה יגיע לעשרות מיליארדי שקלים עד סוף השנה.

גפני לא צריך להשלים תואר שני בכלכלה כדי לבקר מצב בו יותר כסף עובר מכיסם של העניים לזה של העשירים. אפשר לא להסכים אתו שזו בעיה, אבל זו טענה מוסרית ולא כלכלית. או שאפשר להציע הצעה אחרת לאופן בו ניתן להתמודד עם המצב. אבל את הביקורת אין שום סיבה לדחות על הסף.

אפשר, ואף מקובל בעולם, למסות את רווחי הבנקים לטובת הציבור. לא צריך להסתפק בהגדלת הריבית על הפיקדונות, כפי שדרש ח"כ שלמה קרעי (ליכוד). מיסוי הבנקים על רווחיהם העצומים, יחד עם שימוש בעודפי הגבייה הנצברים, יכולים לממן חיזוק נחוץ לשירותים הציבוריים ותמיכות נוספות למען הקלת משבר יוקר המחיה.

את הטענה שפעולות כאלו יפגעו במאמץ הריסון של בנק ישראל כדאי לבחון לעומק. בספרד, בה הממשלה העניקה הטבות רבות לציבור בעזרת מיסוי על חברות הבנקים, האינפלציה יורדת בקצב מהיר בהשוואה לחברותיה באיחוד האירופי.

בין כה וכה מרבית מקורות האינפלציה הם חיצוניים: צווארי בקבוק בהתאוששות הכלכלה העולמית מהקורונה ועליות מחירי תשומות בעקבות המלחמה באוקראינה. הדיווחים האחרונים מצביעים דווקא על הקלה בצווארי הבקבוק וירידה במחירי האנרגיה, ונתוני האינפלציה האחרונים מארה"ב ואירופה גילו אף הם ירידה מהירה מהצפוי של האינפלציה.

למעשה, רווחי הבנקים לא רק שאינם מוצדקים, הם עול על הכלכלה. מחקרים מן העשור האחרון מראים שהגדילה באשראי למשכנתאות, שהיא המקור לרווחי הבנקים, פוגעים בצמיחה הכלכלית וביציבות הפיננסית. הם שואבים חלק גדול יותר ויותר מההכנסה הפנויה, מה שמביא לפגיעה ברמת הביקושים המקומית.

המדינה חייבת להתערב בשוק הדיור על מנת להקל על המשא הכבד שמחירי הדיור מטילים על אזרחי ישראל ולמנוע את הנזק הכלכלי שכרוך בעודף אשראי למשכנתאות.

לפי הלמ"ס, מספר המשכורות הנדרשות לדירה כמעט הכפיל את עצמו בשני העשורים האחרונים, מ-80 משכורות ב-2003, ל-151 כיום. פיקוח והגבלות על מחירי ותנאי שכירות והרחבה מאסיבית של דיור ציבורי הם כלים אפשריים שיושמו ומיושמים בהצלחה. לא יקרה כלום אם רווחי הבנקים והמשקיעים בדירות שניות ושלישיות ייפגעו לטובת הציבור הרחב והכלכלה בכללותה.

עוד מוקדם לומר אם הקואליציה המתהווה תשנה כיוון ותנקוט בצעדים של השקעה והתערבות למען הציבור. אך ברור שגפני, כיו"ר ועדת הכספים, נחוש להציף ולגעת בנקודות הבוערות בכלכלה, וטוב שכך. לאחר תקופה רגועה מאד, בה ועדת הכספים יישרה קו עם משרד האוצר, יש סיבה לעקוב באדיקות אחרי פעילותה.