הממשלה החדשה עדיין בשלבי הקמה, אבל כבר עכשיו אפשר לזהות סימנים למתחים שילוו את יישום המדיניות הכלכלית שלה.
בין משרד האוצר לכנסת
ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הוא אחד הפרלמנטרים המנוסים ביותר שיכהנו בכנסת הקרובה. זו הסיבה שבגללה יש להתייחס ברצינות להצהרת הכוונות שהביע בישיבת ועדת הכספים הראשונה, כשהציע חוק להקפאת הריבית על משכנתאות לרוכשי דירה ראשונה.
ביקורת רבה נשמעה על ההצעה מצד גורמים בשדה הכלכלי. גם את עמדתם של פקידי האוצר, שלא נכחו בדיון, לא קשה לנחש. אבל ראוי להתייחס למשוואה הבסיסית: יו"ר ועדת הכספים הוא נבחר ציבור, שהביע את הרצון שלו להוריד את מחירי הדיור על חשבון רווחי הבנקים ועודפי התקציב של המדינה. אפשר להציע מכניקה אחרת לעשות זאת. אבל בהתנהלות תקינה, הדרג המקצועי צריך למצוא דרך ליישם מטרה זו.
אחרי שנה וחצי של הרמוניה בין יו"ר ועדת הכספים היוצא אלכס קושניר, שמצא עצמו מחוץ לכנסת, לבין יו"ר מפלגתו ושר האוצר אביגדור ליברמן, הניגון של גפני נשמע אחרת. בעבר הוא כבר הוכיח שהוא מגלה עצמאות בנושאים שחשובים לו, ואינו חושש להתעמת עם אנשי האוצר.
אלא שהכהונה של גפני תחת סמוטריץ' צפויה להיראות אחרות מכהונותיו תחת שרי האוצר משה כחלון וישראל כ"ץ. הפערים בתפיסות העולם בין השניים יהפכו את הקדנציה הקרובה של הוועדה לסוערת במיוחד.
בין שר האוצר לראש הממשלה
בראיון הראשון מאז הסיכום שיהיה שר האוצר, נדרש אמש (מוצ"ש) בצלאל סמוטריץ' להתייחס לתוכנית ההוזלות שהבטיח ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו.
"אני לא חושב שהתערבות במחיר המים והחשמל היא רעיון נכון", אמר סמוטריץ', אך מיהר לסייג ש"יציג חלופות", ושאם ראש הממשלה יעמוד על ביצוע התוכנית כפי שהובטחה, הוא יישם אותה. לצד זאת, הוא דאג להבהיר שלהשקפתו הממשלה צריכה להתערב כמה שפחות בכלכלה.
סמוטריץ' נמנע אולי מלהיכנס למאבקים לפני יומו הראשון בתפקיד, אבל הקפאת המחירים היא הכסף הקטן. ההבטחה של נתניהו לחינוך חינם מגיל אפס תדרוש מיליארדי שקלים בשנה, ותהיה אחד הצעדים הגדולים שסמוטריץ' יידרש אליהם בקדנציה הקצרה שלו.
במילים אחרות, אחרי 'ראש ממשלת האוצר' ליברמן, שנהנה מחופש פעולה מוחלט, סמוטריץ' יצטרך להתמודד גם עם ראש הממשלה.
השניים אולי לא רחוקים בתפיסת עולמם, אבל נתניהו הוא חלק ממפלגה דמוקרטית שמורכבת מקבוצות רבות, וחברי כנסת שכבר עכשיו מאותתים שהם לא מתכוונים להתפשר על תמיכה ללא סייג. תפקידים כמו שר הרווחה ושר החינוך אולי יישארו בידי הליכוד, מה שיגביר את הלחץ. מצד שני, סמוטריץ' לא חושש מליישם רעיונות קיצוניים, כל עוד יספק לבייס שלו את הסחורה, שמשולמת במטבע אחר: המדיניות ביהודה ושומרון.
בין האוצר למשרדי הממשלה
ההסכם הקואליציוני בין ש"ס לנתניהו עוד לא נחתם, אבל פרט אחד שהודלף ממנו מסמן זירת מאבק נוספת, ומרה במיוחד. לפי הפרסומים (ב-TheMarker, ובראיון בערוץ 12 עם מקורבו של דרעי, ברק סרי), דרעי מתעקש על הגדלת העצמאות הכלכלית של משרד הבריאות, שמשמעותה החלשת אחיזתו של משרד האוצר בהתנהלות השוטפת של המשרד. לצורך מימוש המהלך, הוא מעוניין להחזיר לתפקיד את מנכ"ל המשרד לשעבר, משה בר סימן טוב.
כדי להבין את משמעות הדרישה של דרעי, צריך להכיר את הדומיננטיות הגדולה של אנשי האוצר בתוך משרדי הממשלה. אגף התקציבים באוצר לא רק קובע את היקף התקציב של כל משרד, אלא גם מפקח מקרוב על אופן הביצוע שלו באמצעות חשבים שמפוזרים בכל משרד. כל שינוי בתקציב, גם העברת סכומים פעוטים בין סעיף לסעיף, דורש את אישור המשרד. גם חקיקה כלכלית משמעותית, בין אם המשרד תומך בה ובין אם לא, מקודמת על ידי אנשי המשרד בחוק ההסדרים שמוצמד לתקציב.
בתחום הבריאות, משרד האוצר מעורב בכל: מרכישת ציוד רפואי ועד תקצוב בתי החולים, ממשכורות הרופאים והאחיות ועד הרגולציה על הרפואה הפרטית וקופות החולים. המשמעות הישירה של אחיזת האוצר בתקציב הבריאות היא חסכנות תקציבית נרחבת.
המשרד היחיד שלא נתון לפיקוח הדוק כל כך של האוצר הוא משרד הביטחון, שבגלל שילוב של נסיבות היסטוריות, עוצמתו היחסית ואופי פעולתו שמחייב סודיות, נהנה מעצמאות. לשם כך מחזיק המשרד במטה מקצועי חזק משל עצמו, ומגיע לסיכומים תקציביים ישירות עם משרד ראש הממשלה.
אם משרד הבריאות ישתחרר מאחיזת האוצר, סביר שיהיה קשה להחזיר את הגלגל לאחור. ומעבר לכך, ייתכן שהוא יסמן את הדרך לשרים ולמשרדים נוספים. אם דרעי מייצר משוואה חדשה שלפיה שר חזק שווה לעצמאות כלכלית, ייתכן ששרים נוספים יהיו מעוניינים לשדרג את מעמדם, מה שיוביל לעימות נוסף ובלתי נמנע עם משרד האוצר.
