דיווחי האינפלציה האחרונים מארה"ב ואירופה גילו ירידות מהירות מהצפוי בשיעור האינפלציה השנתי. הנתונים המעודדים הללו החיו מחדש את הוויכוח על הטיפול הראוי באינפלציה. האם הבנקים המרכזיים צריכים להמשיך במדיניות העלאת הריבית שלהם?
בצד אחד עומדים כלכלנים המזהירים מחוסר היעילות של העלאות הריבית בבלימת עליות המחירים וההשלכות הקשות שלהן על הכלכלה. בעמדה הנגדית ניצבים כלכלנים שטוענים כי המשך העלאות הריבית נחוץ בכדי להרחיב את האבטלה ולבצע שחיקה נוספת בשכר, שיביאו הקטנת כוח הקנייה, שיביא לירידה בביקושים, שיגרום להצטברות של מלאים, שיביאו בסופו של תהליך לבלימתה של עליית המחירים.
נאומו האחרון של ג'רום פאוול, נגיד הפדרל ריזרב האמריקאי, בסוף נובמבר מראה שהוא מתכוון להמשיך במדיניות העלאת הריבית חרף החששות המתגברים למיתון כלכלי עולמי. פאוול הדגיש שיש עוד דרך ארוכה למלחמה באינפלציה ובכך סימן לשווקים שהעלאות הריבית יימשכו.
אולם כלכלנים רבים מטילים ספק בהמשך קו המדיניות של העלאות הריבית, הם מצביעים על המחיר הגבוה של העלאת הריבית מחד, ועל היעילות המוגבלת שלה מאידך. מחקר שפורסם לאחרונה על ידי ה-OECD, מצא שכאשר העלאות הריבית מתקיימות במקביל במדינות רבות, כפי שמתרחש בשנה האחרונה, ההשפעה השלילית על הפעילות הכלכלית מוגברת בעוד ההשפעה החיובית על מיתון עליות המחירים נחלשת.
גם הכלכלן זוכה פרס הנובל, ג'וזף שטיגליץ, מפקפק ביעילות של העלאות הריבית. לטענתו, המדיניות המוניטרית של העלאות ריבית מכוונת לכלכלה בכללותה, מה שהופך אותה לבלתי יעילה בפתרון הבעיות הממוקדות שבבסיס עליות המחירים: שרשראות אספקה ועליית מחירי האנרגיה והמזון.
בדומה לכך, הכלכלנית איזבלה וובר, פרסמה בשבוע שעבר מחקר שמראה שמדיניות מוניטרית מוגבלת ביכולתה להתמודד עם האינפלציה. במחקר היא ושותפיה מראים שהאינפלציה נובעת מבעיות מערכתיות במגזרים ספציפיים, ושפתרון הבעיות הללו דורש אמצעים נוספים, פיקוח מחירים לדוגמא. וובר מתייחסת להעלאת ריבית כ'כימותרפיה' לכלכלה כולה במקום פתרונות נקודתיים לפתרון בעיות בסקטורים ספציפיים שגורמים להעלאת האינפלציה.
הגישה הנגדית טוענת שרק מיתון נוסף של הפעילות הכלכלית יוכל להביא לסיום האינפלציה. אל מול הנתונים המעודדים ביחס לאינפלציה, חסידי גישה זו מצביעים על הנתונים החזקים בשוק העבודה בארה"ב. לטענתם, התקררות של שוק העבודה, כלומר עלייה באבטלה וירידה בשכר, נחוצה על מנת להביא את שיעור האינפלציה ליעד.
במקום להקטין את הביקוש ולפגוע בכלכלה, אפשר להגדיל את ההיצע דרך שיפור תנאי העבודה
לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר האמריקאי, טען לאור הנתונים האחרונים ששוק העבודה עדיין הדוק מדי ושקצב ההתקררות שלו רחוק מלהשביע רצון. הוא הצביע על המספר הגבוה של המשרות פנויות, שמצביע על כך שהביקוש בשוק העבודה עדיין גדול מההיצע.
הבעיה בהיצע העבודה נובעת בין השאר, משיעור השתתפות נמוך בשוק העבודה לאחר המגיפה. בהקשר זה, כלכלנים רבים טוענים דווקא כי שיפור בתנאי העבודה יכול לפתור את הבעיה. במקום להקטין את הביקוש ולפגוע בכלכלה, הם מציעים להגדיל את ההיצע דרך שיפור התנאים המוצעים לעובדים.
מורת רוח מנתוני שוק העבודה הגיעה גם מג'ייסון פורמן, לשעבר היועץ הכלכלי הבכיר של הנשיא ברק אובמה. פורמן התמקד בקצב עליית השכר, שעודכן מעלה בדו"ח האחרון לרמה שנתית של 3.8%. הוא טוען שכדי להגיע ליעד האינפלציה קצב עליית השכר חייב לרדת.
כלכלנים אלו מדגישים את תפקיד השכר באינפלציה, חרף העובדה ששני המקורות המשמעותיים לאינפלציה מגיעים מעלייה בתשואות הייצור ומהרחבת שולי הרווח. לפי הכלכלן ג'וש ביוונס, עלייה בתשומות אחראית ל-38.3% מהאינפלציה בארה"ב והגדלת הרווחים על 53.9%. עלייה בעלות העבודה אחראית רק ל-7.9% מהעלייה במחירים.
למרות הוויכוח, בבנקים המרכזיים יש קונצנזוס להעלאת ריבית
חששות אלה מהימשכות האינפלציה נובעות, כאמור, מנתוני העבודה החזקים. אולם אלפונסו פצ'אטיילו, מנכ"ל חברה לייעוץ אסטרטגי להשקעות, ולשעבר ראש חטיבת השקעות בשווי של 20 מיליארד אירו בבנק אירופי, טוען שהנתונים משקרים.
הוא מראה שבניגוד חריף לסקר לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית, סקר משקי הבית מגלה שלא נקלטו עובדים מחדש בשוק העבודה מאז מרץ. ההבדל התהומי טמון בכך שסקר משקי הבית סופר אדם שעובד בכמה עבודות פעם אחת, בעוד הסקר של הלשכה מבצע ספירה כפולה במקרה של עבודה שנייה ושלישית.
מעל ל-700 אלף אמריקאים נאלצו לעבוד בעבודות שניות ושלישיות כדי לעמוד בהוצאות הקיום נוכח המחירים העולים. בעקבות הפרסום, הלשכה פנתה לפצ'אטיילו בבקשה לסיוע בשיפור איכות המידע שהיא מפרסמת.
יש הסכמה רחבה בין בנקים מרכזיים לכיוון של המשך העלאות ריבית, למרות הוויכוח הגועש על האפקטיביות של מדיניות זו והנזק שנלווה אליה.
