כברזילאי במקור, וכעיתונאי ישראלי שמסתובב בעולם ב-30 השנים האחרונות, מעולם לא ראיתי חיפוש כל כך עמוק ומדוקדק על כל מה שהיה קשור, או יכול להיות קשור לישראל וליהודים, כמו שראיתי פה בגביע העולמי בקטאר.
בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ברזיל או צרפת, או בניסיון לדעת כמה יהודים יש באולימפיאדה, תמיד יעניין אותנו למצוא סיבות האם האירוע העולמי התורן טוב ליהודים, או ליתר דיוק: לישראלים.
כשנחתם הסכם השלום עם האמירויות, במשך חודשים רבים לא פסקו הדיווחים על כל מילימטר של דובאי ואבו דאבי, על הרפתקאות הישראלים, בתי כנסת, מסעדות, חתונה ראשונה, ואפילו גניבות מבתי מלון. הכל על הקשר היהודי והישראלי, ברמה כמעט מטרידה, בכמות עצומה, עד שנראה היה שדובאי היא ישראל 2.0.
אבל מרחק קצר מאותה דובאי ידידותית, נמצאת קטאר, לא חברה של ישראל בלשון המעטה. הציפיות הגדולות שלנו לקשר ישראלי במדינה העוינת העלו רשימה ארוכה של סיפורים, אבל מה שהתחיל בציפייה גדולה מתברר כאמת לא מפתיעה: קטאר לא מקבלת אותנו בזרועות פתוחות, ולכל היותר מוכנה לסבול אותנו.
בתור התחלה: אילוצים, מהמורות ומבוכות
כבר מ-2019 נודע לי שהיה לרב מארק שניידר מניו יורק קשר עם נציגי ממשלת קטאר. הרב האמריקני סיכם עם הקטארים שבמדינה המארחת את הגביע העולמי יהיה גם אוכל כשר לעשרות אלפי היהודים שיגיעו, ובהמשך אפילו עם הקפריסאים נחתם הסכם על טיסות שחברה קפריסאית תביא ישראלים ישירות מתל אביב לדוחא.
למרות שלישראל אין יחסים דיפלומטיים עם קטאר, פיפ״א הגיעה להסכם עם ממשלת קטאר, בו חייבה אותה לאפשר לישראלים בעלי כרטיסים למשחקים ולעיתונאים ישראלים להיכנס למדינה.
חברתנו ארצות הברית הצטרפה למסיבה, כאשר דווח כי גם החיילים האמריקאים המשרתים בבסיס הצי האמריקני הענק כאן בקטאר, יארגנו ערבי שבת עם חבריהם היהודים עבור בני העם שסך כל האנשים שבו לא גדול יותר ממדינת קליפורניה.
העולם אז גילה שכשמדברים על ״ישראלים שבאים מישראל״, מדובר בעצם על לפחות 40 אחוז של ערבים ישראלים מכלל הנוסעים ישראלים. דו קיום ישיר מישראל לקטאר. דווקא אז התחילו הבעיות.
פלסטין בפנים, ישראל בחוץ
אחת מסוכנויות האירוח הרשמיות של פיפ"א "שכחה" את ישראל באפשרויות לבחירת מדינה בתהליך מכירת הכרטיסים, כאשר לצד כלל מדינות אסיה והמזרח התיכון, מופיעה פלסטין. זה עדיין לא תוקן.
כבר בימים הראשונים למונדיאל החלו לצוץ דגלי פלסטין, אוהדים של סעודיה, מרוקו, תוניסיה, וקטאר, מבינים שזה אופנתי להיזכר בחברים שלהם ואז מגיעים גם קולות של שירה פרו-פלסטינית מהיציע, כמעט בכל משחק ובכל אצטדיון.
נהגי מוניות סירבו להסיע ולקבל כסף מנוסעים ישראלים, עיתונאים נזרקו מאותן מוניות באמצע הדרך בגלל שדיברו עברית, ורשימה אינסופית של אוהדים המתפרצים באמצע שידורים של העיתונות הישראלית בקטאר. אלימות פיזית לא הייתה, כמעט.
היוטיובר הישראלי גיא הוכמן החליט, לדבריו, ״לעשות שלום בין ישראל לאיראן“. וגם עם סעודיה.הוא לא כל כך הצליח באצטדיונים, אולי ב-YouTube עצמו כן. אבל השיא הגיע כשהוא הוציא דגל ישראל ביציע באחד המשחקים, היה דבר לא רק לא חכם, אלא גם לא כל כך יפה.
הגיע הוידאו של עיתונאית פלסטינאית, עובדת לשעבר בסי.אן.אן אמריקאית הקוראת להוכמן הישראלי ״רוצח המונים״. בישראל הבינו שיש פה סכנה לאזרח והוכמן חזר הביתה במטוס הראשון, בריא ושלם, אבל כבר לא כל כך צוחק.
פניית הפרסה של קטאר נגד ישראל? באמת?
במקביל לכל זה, הייתה גם הידיעה הרשמית מטעם ממשלת קטר, שלא יהיה אפשרי לקיים אסיפות ותפילות כלשהם לאוהדים היהודים והישראלים בזמן הגביע העולמי. גם מכירת אוכל כשר, פתאום אסורה. הרב שניידר הכחיש את הדברים, אך ניכר שהם עומדים במחלוקת ולא זמינים בקלות עבור כל אוהד יהודי.
עם זאת, צריך לזכור את העובדה שלא הייתה עמדה כלשהי נגד ישראלים מטעם המארגנים, פיפ״א או כל גורם אחר. אבל מה כל כך מפתיע בהחלטות המדינה המארחת נגד מכירת האוכל הכשר, או איסור בצורה רשמית נגד איסוף אנשים לתפילות יהודיות?
כולם יודעים שיש חיים אחרי הגביע, והממשלה המקומית קרובה מאוד לאיראן, שותפה של החמאס ובעלת עמדה ברורה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא הייתה שום אפשרות שהם יעשו משהו לטובת היהודים, בצורה פומבית. היחסים הבינלאומיים והפוליטיקה לא הלכו לשום מקום, גם בזמן הגביע העולמי.
החיפוש אחר סיפורים של עוינות לישראלים במדינת הגביע העולמי, לא היו יכולים למצוא משהו באמת מפתיע. מה רצו למצוא פה? חיבוקים מטעם הסעודים? מכירת אוכל כשר בסופרמרקטים בדוחא? לא אוהבים אותנו, לא רוצים אותנו, אבל איכשהו הצלחנו להיות חלק מהמפעל הגדול ביותר בעולם.
אבל זה לא היה מספיק. הייתה לישראלים תקווה שהסעודים יעשו איתנו שלום, שהאיראנים יהיו נחמדים אלינו, ושקטאר תאשר לנו בצורה רשמית לעשות קבלות שבת בכל מקום שטוב לנו.
רבים מאיתנו משכו תשומת לב כשלא היינו צריכים. אבל גם צריך להגיד שרוב העיתונאים והאוהדים ידעו להתנהג בשלווה ולא למשוך יותר מדי תשומת לב.
לי באופן אישי קצת הפריעה כל כתבה, סיפור או קוריוז שדיבר על יהודים או ישראלים פה בקטאר. אבל אמרת לעצמי, ״בוא נדלג על זה״. גם כששחקני נבחרת מרוקו, אחרי המשחק ההיסטורי שלהם נגד ספרד ,הביאו דגל פלסטין לתוך הדשא, וגם אחרי פריצתו של אוהד טוניסאי באמצע משחק, גם הוא עם דגל פלסטיני, אמרתי שעדיין השקט שווה יותר מכל. נעבור את הגביע בשקט ויהיה בסדר. עד המשחק של ברזיל נגד דרום קוריא, אז לא יכולתי יותר!
הקומיקאי היהודי שהפסיק לצחוק
לקומיקאי פאביו ראבין קופליוביץ' קרוב למיליון עוקבים ביוטיוב וברשתות החברתיות, והוא קומיקאי ושחקן מצליח ומעוטר בברזיל, אבל כעת מצא את עצמו בכותרות לאחר שהיה שיכור באחת מ"מסיבות החימום" שהאוהדים מקיימים שעות לפני כל המשחקים של ברזיל, במספר חופים בדוחא.
בברזיל וברחבי העולם צצה הידיעה שקומיקאי ברזילאי ממוצא יהודי נתפס על ידי רשויות המשטרה של קטאר, כשהוא שיכור לחלוטין. הופץ סרטון שמראה את ראבין בוכה ללא מעצורים, בו הוא סיפר על היחס הקשה שקיבל מהמשטרה המקומית.
עיתונאי ברזילאי, מצא את ראבין שיכור ומתהלך סביב אצטדיון 974, בו שיחקה ברזיל. ותוך כדי, הליכה, הקומיקאי הברזילאי מספר בדמעות על כךשהוא חושש לחייו. ״הצמידו קנה של רובה לראשי“ הוא סיפר, ומעיד שהיה “איום ממשי“ לחייו. ״חשבתי שאני אמות״ אמר ראבין, והוסיף “תשמע, אני יהודי, הכל היה יכול לקרות איתי שם!“
אותו עיתונאי ברזילאי שעזר לקומיקאי, הדגיש שהוא אכן היה שיכור, אך המשיך להקליט אותו מקלל את ממשלת קטאר ואת המארגנים של הגביע העולמי. בבכי הוא צעק כי “כולם במדינה הזאת גזענים" והוסיף "לא אכפת לי כלום, אני אספר הכל ברשתות שלי“.
בשיחות של הקומיקאי עם חבריו הוא העיד “הישראלים פה קיבלו מכות, הפריעו להם בשידור חי! גם לי זה יכול היה יכול לקרות!“. אפילו יום למחרת המקרה, משרד החוץ המקומי ניסה לעשות בירור לגבי המצב ובצורה רשמית להצהיר שהאירוע היה רציני.
כשהתפכח, ראבין נרגע והחליט ככל הנראה לא להתלונן נגד השוטרים, והוסיף ברשתות ״אני אדבר על הנושא הזה כשאגיע בברזיל. אני רק רוצה לראות את המשפחה שלי, והכי חשוב זה שנבחרת ברזיל תעלה לשלב הבא״.
הגביע עדיין לא הסתיים. אבל נקוה שהסיפורים הקשים הקשורים לישראלים וליהודים, הגיעו לסופם, ושכולם יחזרו בשלום הביתה, לראות את המשפחה שלהם, אחרי שהייה במדינה שלא מקבלת אותנו, לא אוהבת אותנו, ולא רוצה קשר עם ישראלים ויהודים. לפחות לא בצורה רשמית.
