תערוכת 'לחם ושושנים' תתקיים זו השנה ה-17 בגלריה מאיה בתל אביב, ותציג את עבודותיהם של למעלה מ-400 אמנים ואומניות בין התאריכים ה-21-24 בדצמבר. התערוכה היא שיתוף פעולה של עמותת סינדיאנת הגליל וארגון העובדים מען, והכנסותיה מוקדשות לפרויקטים המקדמים ומעודדים את שילובן של נשים ערביות בשוק העבודה.

ביום חמישי בערב, ה-22 בדצמבר, כחלק מתערוכת "לחם ושושנים 17" הגדולה, יתקיים אירוע פרפורמנס בו מספר אמניות ואמנים יבצעו מיצגים לחיפוש אהבה בין מרחבים מופשטים, בדיוניים ואמיתיים.

"לפני 17 שנים היינו קבוצה של אמנים שביקשה להשתמש באמנות שלה כדי לקדם רעיונות חברתיים ושינוי חברתי", אמר ל׳דבר׳ דני בן שמחון, שאוצר את התערוכה יחד עם שרון ליאור, לאה אביר, ארז וגנר וחגי אולריך. "את השם, 'לחם ושושנים' לקחנו מהמאבק של עובדות הטקסטיל בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה שעברה. אחת המארגנות, רוז שניידרמן, טבעה את הביטוי הזה כשאמרה שהעובדות והעובדים זכאים לא רק ללחם ולרווחה חומרית, כי אם גם לחיי רוח, לשושנים".

כשקמה התערוכה בשנת 2005, עמד שיעור התעסוקה של נשים ערביות בשוק התעסוקה על כ-17-18% בלבד. כיום שיעור התעסוקה שלהן כמעט הכפיל את עצמו – אך עומד עדיין על כ-44% בלבד לעומת למעלה מ-80% בקרב נשים יהודיות. לכך בן שמחון מוסיף: "הדרך עדיין ארוכה, אבל התערוכה שלנו שמה בקדמת הבמה את נושא שוויון ההזדמנויות לנשים הערביות ושילובן בעולם העבודה״.

התערוכה מציגה לדבריו פסיפס רחב מאוד של אמנים שחלקם מוכרים כבר וחלקם צעירים שרק סיימו את לימודיהם, יהודים וערבים, גברים ונשים. בין היתר צפויים להציג בה אמנים בולטים כמו מרים כבסה, זויה צ'רקסקי, אוהד מרומי, מיכל נאמן, עאישה עראר, דוראר בכרי, כרים אבו שקרה. "אלו אמנים שבוחרים לקחת חלק במעשה החברתי הזה, ותורמים את היצירות שלהם למען השינוי החברתי. אמנות מבחינתנו היא מרחב לסובלנות, לחופש להכיל ולפגוש את השונה והמגוון וגם להניע לשינוי חברתי. מבחינתנו התערוכה הזו היא דוגמה למה ניתן לעשות ביחד. היא מקדמת מחשבה של מאבק בגזענות, בשנאת נשים ולהט"בים".

מאיה כהן לוי – "קו ראיה", 2014. טכניקה מעורבת על נייר 18*25 ס"מ (צילום: יחצ)

על אף שהתערוכה מוצגת בגלריה ל-4 ימים בלבד, היצירות הנכללות בה מוסיפות להיות מוצגות ומוצעות למכירה באתר התערוכה שנשאר פעיל גם לאחריה. על מנת לאפשר לכל חובבי האמנות לרכוש עבודות ולתמוך בפעילויות החשובות של מען, טווח המחירים של העבודות נע בין 300 ש״ח ועד אלפי שקלים, ובימים אלו כבר החלה המכירה המוקדמת של העבודות.

״הרגשתי קשורה לנשים הבדואיות בגלל שגרתי בנגב שנים רבות״

האמנית נטליה זורבובה, מציגה בתערוכות לחם ושושנים כבל למעלה מעשור. "כל שנה אני מחפשת עבודה שתאפשר לי לקחת חלק, כי כאמנית חשובה לי המעורבות הזו". הציור אותו היא מציגה השנה בתערוכה, הוא של קבוצת נשים בדואיות אותן פגשה לפני שנה וחצי בנמל יפו, כשהגיעו מהנגב לראות את הים. "הנשים הללו שחיות במדבר, לבושות בשחור, התרגשו מאוד למראה הים שלא יוצא להן להגיע אליו הרבה. היה בהן משהו שהזכיר לי את הציפורים שרוצות לעוף וזה מאוד ריגש אותי. התגוררתי שנים ארוכות בנגב, בבאר שבע ובסביבתה, והרגשתי קשורה אל הנשים הללו. כשראיתי אותן מיד ניגשתי אליהן לשוחח איתן וציירתי סקיצה שלהן. היה במפגש איתן משהוא שמאוד נגע בי".

זורבובה, היא חלק מקבוצת אמניות יוצאות ברית המועצות לשעבר, המכונה 'הברביזון החדש'. ציוריהן מתאפיינים במפגש בילתי אמצעי עם בני אדם, ובבחינת סוגיות חברתיות והתייחסות אליהן. "גם בשנים האחרונות הבאתי לתערוכה יצירות הנוגעות לנשים ערביות וחייהן. בשנה שעברה הצגתי ציור שציירתי בחורה, של שתי נשים בדואיות עם העיזים שלהן".

״הקפה הוא תחילת היום של העובד, אני משתמשת בו כמוטיב חוזר ביצירות״

אמנית הזכוכית שהד זועבי מציגה אף היא בתערוכות לחם ושושנים זה שנים ארוכות, ובעבר אף הייתה חלק מהצוות שעבד בארגון התערוכה. "מבחינתי זו הזדמנות גם להיות חלק מהפרוייקט הזה שמממן עבודה להרבה נשים ויש לו תרומה חברתית משמעותית, וגם מדובר בפרוייקט שנותן הרבה חשיפה לאמנים ואמניות לאספני אמנות ומקפצה להרבה אמנים מתחילים. זה שיתוף פעולה אמנותי של אמנים שעוזרים זה לזה. גם רבות מהנשים שמשתלבות בעבודה בעקבות הכסף שנאסף מהתערוכה, לוקחות חלק ומגיעות לסייע להקים את התערוכה ולתלות את התמונות".

יצירתה האמנותית של זועבי מתאפיינת בשיטות עבודה ייחודיות. "גדלתי בנצרת בעסק משפחתי שבו עושים עבודות זכוכית ולקחתי את זה איתי לאמנות שלי. העבודה שלי כוללת רישום חריטה, ציור ופיסול של הזכוכית. בסוף כל עבודה אני עושה גם טקס שריפה של הזכוכית וחשיפה של היצירה מתחת לפיח השחור של השריפה".

שהד זועבי – "הזמן שלך", 2021. זכוכית, חריטה, שריפה, צבע, 14.5*14.5 ס"מ (צילום: לנה גומון)

היצירה אותה הביאה לתערוכה, מציגה ע'לאי (غلّاي), סיר קטן לבישול קפה שדוברי עברית מכנים לא אחת בטעות 'פינג'אן' מילה שמשמעה כוס ייעודית לשתיית קפה. "הע'לאי הוא מוטיב חוזר ברבות מהעבודות שלי. הקפה הוא תחילת היום. זה אובייקט שאוסף את האנשים יחד סביבו. אפשר למצוא גם הרבה סוגים ודגמים של ע'לאי – זה שמופיע בעבודה הזו הוא כזה שמאפיין עובדים ועובדות ואת החשיבות של העבודה. כוס הקפה בעבודה שונה מזו ששותים בבית. היא מעוררת אותך לעבודה ומדגישה את החשיבות של עשיה ויצירה. לעבודה קוראים 'הזמן שלך' – הפסקה ביום העבודה. רגע להיות עם עצמיך בתוך העומס".

התערוכה היא כאמור יוזמה של ארגון העובדים מען הפועל לקידום זכויות עובדים בדגש על קבוצות עובדים מוחלשות והמפעיל פרוייקט בשם 'נשים, עבודה וקיימות', וסינדיאנת הגליל לקידום סחר הוגן וקיימות – עמותה שהוקמה על ידי נשים יהודיות וערביות מהגליל, במטרה לעודד תעסוקה של נשים וליצור פלטפורמה להעצמה ושיתוף פעולה חוצה גבולות. העמותה פועלת כעסק חברתי בר קיימא מאז שנת 1996.

מפעל הייצור של סינדיאנה באיזור התעשייה כפר כנא מייצר ומוכר בארץ ובעולם שמן זית איכותי ומוצרי מזון מקומיים כמו זעתר, דבש, שקדים וסירופ חרובים. לצד מטעי זיתים ידידותיים לסביבה, וחקלאות אורגנית ואקולוגית שסינדיאנה מקדמת שנים רבות, העמותה מפעילה גם מרכז מבקרים בסמוך למפעל הייצור, וכן השיקה בשנה החולפת פרויקט חדשני של שילוב חקלאות ההידרופונית במערכת החינוך הערבית, בשיתוף פעולה עם ביה"ס מסאר בנצרת.

בנוסף, הקימה השנה העמותה את הפרויקט המצליח "מבשלות ללא גבולות" שבמסגרתו  מתקיימים מפגשים בין נשות ואנשי קולינריה מכל הסוגים והמטבחים עם ציבור רחב של ישראלים. כל רווחי העמותה מושקעים במיזמים חברתיים לקידום נשים ולקירוב והבנה בין החברה היהודית והערבית.