באוקראינה התותחים רועמים, מלחמות הסחר בין סין וארה"ב נמשכות, אבל בשבועות האחרונים היה זה דווקא המתח בין ארה"ב לאירופה שסיפק כמה כותרות. אחת מהן היתה שבכיר באיחוד האירופי ביטל בסוף השבוע האחרון שיחות עם ארה"ב, בנימוק שבפגישה שנקבעה "לא היה מספיק זמן לדון בחששות של אירופה" מהמדיניות של ארה"ב.
הסיבה למתח היא ההחלטה של ארה"ב לשנות כיוון במדיניות התעשייתית שלה. תחת הכותרת 'החוק להפחתת האינפלציה', מקדם ממשל ביידן תמיכה בהיקף 369 מיליארד דולר בתעשייה המקומית, בדגש על אנרגיה ירוקה וסבסוד מכוניות חשמליות. מדיניות זו גורמת ליצרנים גדולים באירופה לשקול להעביר את מרכז הכובד של פעילותם אל מעבר לאוקיינוס. מדינות האיחוד האירופי עלולות לסבול מאובדן טכנולוגיות מתקדמות, וכמובן גם מאובדן מקומות עבודה.
באירופה כבר מתכננים תגובה. נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, כבר אמרה השבוע ש"המדיניות התעשייתית האסרטיבית החדשה של המתחרים שלנו דורשת תשובה מבנית". המתח בין אירופה לארה"ב לא בהכרח יסלים, אבל הוא מסמן התרחקות מהפרדיגמה הניאו ליברלית ששלטה בעולם בעשורים האחרונים.
מדיניות 'השוק החופשי' מפנה את מקומה ליצירת משרות
החל משנות ה-70 הפחיתו בהדרגה מדינות המערב את המעורבות שלהן בקידום התעשייה, מתוך תפיסה שהשוק הוא הדרך הנכונה ביותר להקצות משאבים, לפי שיקולים כלכליים וללא הכוונה מלמעלה. האידאולוגיה הניאו ליברלית שמאחורי המדיניות הזו הדגישה את 'היתרון היחסי' של מדינה בייצור, אבל בפועל הנדידה נקבעה בעיקר על ידי המחיר הזול של העבודה במדינות המזרח.
המדיניות הזו משתנה. האקונומיסט, אחד העיתונים הכלכליים המשפיעים בעולם, פרסם בתחילת השנה מאמר תחת הכותרת "המדיניות התעשייתית חזרה". הכלכלנית מריאנה מצוקאטו, שכתבה על תפקידה של המדינה בעידוד חדשנות והכוונות שווקים זוכה לתשומת לב רבה. ביידן וטראמפ אולי מייצגים שני קטבים בפוליטיקה האמריקנית, אבל שניהם דיברו ופעלו להחזרת משרות ייצור לארצם.
מאחורי השינוי עומדים מגוון גורמים: עלייתה של סין כמרכז ייצור טכנולוגי ולא רק סדנת היזע של העולם; הבעיות בשרשרת האספקה בעקבות הקורונה והמלחמה באוקראינה הבהירו את החשיבות של יכולות ייצור; והיווצרות מעמד מנושל של עובדי ייצור לשעבר שלא מוצא את מקומו בסדר העולמי החדש. אחרים יצביעו על המשבר של 2008, עמידה ביעדי האקלים שדורשים פיתוח תעשייה ירוקה, המאבק על טכנולוגיות מתקדמות ועוד וגורמים רבים.
בלי אסטרטגיה חדשה לתעשייה, ישראל תישאר מאחור
עדיין לא ברור מה התכניות של תאגיד פארט אנד ויטני למפעל 'טכנולוגיית להבים' בנהרייה ובתפן שבבעלותו, אחרי שבתחילת השבוע הודיעה על סגירתו הצפויה ופיטורי 900 עובדיו. המפעל, שפועל במשך עשורים, מספק להבים לחברות התעופה הגדולות בעולם. עובדים במפעל העלו אפשרות שעד לפני כמה שנים נראתה דמיונית, לפיה חברת האם מתכננת להקים מחדש את המפעל בארה"ב, כדי ליהנות מהתמיכה הנרחבת של הממשל האמריקני בתעשייה.
יש הרואים בסגירת מפעל בפריפריה הישראלית לא יותר ממקרה אנושי מצער. אבל תעשייה מתקדמת בכל הארץ היא אינטרס לאומי, כזה שממשלת ישראל צריכה להגן עליו. לא רק מתוך חמלה, אלא מתוך תפיסה אסטרטגית מקיפה. השרים שמדברים על פיתוח ההייטק שוכחים שלא כולם יוכלו לעבוד בו, ומשברים כמו הקורונה הוכיחו חשיבות הייצור המקומי של מוצרים ותשתיות חיוניות.
מדיניות תעשייתית ממשלתית אינטנסיבית שיחקה תפקיד מפתח בהקמת התעשייה הישראלית בשנות ה-50 וה-60. היא יצרה את התשתיות להתפתחות 'אומת ההייטק' בשנות ה-80 וה-90. אם ישראל לא תפתח אסטרטגיה חדשה לתעשייה, היא תישאר מאחור בסדר העולמי החדש.
