בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורו של הרב בנימין קופרמן, רב במועצה הדתית רמת גן, והורה על השבתו לעבודה ועל תשלום השכר שלא שולם לו מאז פיטוריו.

עוד נקבע בפסק הדין שהפגמים בדרך מינויו של עובד אינם מונעים את תחולת חוקת העבודה עליו, וכי פגמים בתקינה ובדרך העסקה אינם רובצים לפתחו של העובד, ואינם מצדיקים פיטורים אוטומטיים.

קופרמן הועסק במועצה הדתית רמת גן ב-1991, ומשרתו הוגדרה כקליטה רוחנית של עולים חדשים בעקבות העלייה הגדולה מרוסיה. הוא הועסק בחוזה מיוחד לתקופה של שנה, אשר חודש מדי שנה בשנה עד ל-2007, אולם המשיך להיות מועסק במועצה הדתית גם לאחר מכן ללא חידוש נוסף של החוזה המיוחד. בפועל בשלב מסוים חדלו להגיע עולים חדשים לעיר, ומאז שימש לטענתו כרב שכונה.

ב-2017, לאחר כ-27 שנות עבודה במועצה הדתית, זומן הרב קופרמן לשימוע בו נטען כי המועצה שוקלת לסיים את העסקתו לאור ביקורת של משרד האוצר והיעדר תקינה. בהחלטה על הפיטורים פורטו טעמים שונים לסיום עבודתו. קופרמן הגיש תביעה לבית הדין לעבודה ובקשה לצו מניעה זמני כנגד כניסת פיטוריו לתוקף.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו ואף חייב אותו בתשלום הוצאות, לאחר שקבע כי המועצה הדתית היא גוף מתוקצב הכפוף לחוק יסודות התקציב, וכי רבני שכונה ממונים בהליך מיוחד שנקבע בחוזרי מנכ"ל ומחייב אישור תקן אשר לא התקיים בעניינו של הרב קופרמן. בית הדין האזורי אף טען כי לאור העובדה שהוחתם על חוזה אישי, המועצה הדתית הייתה פטורה מהליך פניה לוועדה פריטטית עם ועד העובדים לצורך סיום העסקתו. על קביעות אלו, ערער הרב קופרמן לבית הדין הארצי לעבודה ולהליך צורפו המדינה, ההסתדרות ומרכז השלטון המקומי.

בית הדין הארצי הפך את החלטות בית הדין האזורי, וקבע כי בפיטוריו של קופרמן נפלו שורה של פגמים,  לרבות העובדה שהמועצה שינתה את גרסאותיה בנוגע לעילת פיטוריו מספר פעמים, שהשימוע והחלטת הפיטורים נוקבים בעילות פיטורים שלא הוזכרו במכתב הזימון לשימוע.

עוד נקבע כי גם אם המערער התקבל לתפקיד 'ללא תקן', דבר שלא הוכח, תקינה נקבעת על ידי 'אנשים בשר ודם' לאחר הפעלת שיקול דעת ואינה גזירת גורל. על כן היה על המועצה לבחון אפשרויות של העסקה תקנית ולהפעיל שיקול דעת והיא לא הייתה רשאית להסתמך על כך כדי לנמק פיטורים של העובד בלא שיקול דעת. בהקשר זה ציין בית הדין את תקופת עבודתו הארוכה של המערער ואופייה הציבורי המובהק של המועצה.

האחריות לטוהר הליך הקליטה מוטלת על המעסיק

בית הדין ציין גם כי אילו היה מניח שהמערער התקבל לעבודה במועצה בניגוד לדין, ספק גדול אם לאחר 30 שנות עבודה רשאי המעסיק, שהאחריות לדרך הקליטה לעבודה מוטלת בראש ובראשונה עליו, להתבסס על המחדל שלו עצמו על מנת להביא לסיום העסקה של עובד ותיק לאחר עשרות שנות עבודה, בלי לנקוט בהליכי הפיטורים הקבועים בדין ובהסכמים הקיבוציים.

עוד נפסק שבית הדין האזורי שגה כשקבע כי חוקת העבודה אינה חלה על המערער, מן הטעם שמונה שלא בהתאם לדרכי המינוי, ואף היה חתום על הסכמים אישיים. נפסק כי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות חלה מכוח הסכמים קיבוציים שאימצו אותה, גם על כלל עובדי המועצה הדתית, ובהתאם אמורה לחול גם על המערער ללא קשר לתפקידו, בהיותו עובד המועצה.

בית הדין הבהיר כי לא מצא ממש בקביעת בית הדין האזורי לפיה חוקת העבודה אינה חלה על מי שהתקבל לעבודתו 'שלא בהתאם לדרכי המינוי', וכי אין כל רמז לכך בלשונה של חוקת העבודה, בלשונם של ההסכמים הקיבוציים המאמצים אותה או בהלכה הפסוקה. עוד דחה בית הדין את קביעת בית הדין האזורי כי חוקת העבודה אינה חלה על מי שחתום על הסכם אישי, והובהר כי הדבר היה נכון רק ככל שחוקת העבודה הייתה קובעת כך במפורש בהתאם להוראותיה.

כאמור, בית הדין קיבל את הערעור, קבע כי הפיטורים בטלים והורה להשיב את הרב לאלתר לעבודתו, תוך תשלום שכר ממועד כניסת פיטוריו לתוקף, וכן הוצאות לטובתו בסך 20 אלף שקל.

עמדת ההסתדרות הובאה בהליך על ידי עו"ד תהילה בנישו ועו"ד הגר זוסמן מהלשכה המשפטית לאג"מ. הרב קופרמן יוצג על ידי עו"ד שלמה בכור.