שמו של גרנט ואהל נשמע ברחבי העולם ביומיים האחרונים לא בזכות הכדורגל שהוא כל כך אהב וסיקר אף שהוא אמריקאי, או בזכות הניתוחים המצוינים שעשה לענף, אלא בעקבות המוות הקשה שלו. הוא מת בחדר העיתונאים. אח שלו טוען שהוא נרצח אחרי שקיבל הרבה מאוד איומים על חייו, בעקבות הדעות שלו על המונדיאל ועל פיפ"א, והפופולריות שלו בתור עיתונאי.
אני זוכר את גרנט בתור חבר, מעין מלאך שומר שלי, מאז שהיה נער בר-מזל שהגיע בתוכנית לחילופי תלמידים מהתיכון שלו בקנזס למקום הנכון בזמן הנכון, ועד לפני שבוע, כשהוא סיפר בהתלהבות על ההיכרות שלו עם ליאו מסי.
גרנט סיים את חייו עם 90 הדקות במשחק בין הולנד לארגנטינה והכניסה להארכה. עד הדקה האחרונה של המשחק הוא עדיין שיתף את מאות אלפי העוקבים שלו במחשבותיו בטוויטר. את ההארכה ואת מסי, שהוא כל כך אהב, מנצח בפנדלים, הוא כבר לא הספיק לראות.
מהלילות הקסומים באיטליה עד ל'ספורטס אילוסטרייטד'
“Notti Magiche” איטליה כולה שרה, "הלילות הקסומים". בעצם, באיטלקית זה הרבה יותר מזה: קיץ ים-תיכוני, אוכלוסייה שלמה עם חוש הומור נהדר, והרבה הרבה כדורגל. ברמה גבוהה!
אני חושב שמכל 10 גביעי העולם שסיקרתי, מעולם לא אכלנו כל כך טוב בעיר המארחת. מדינה נהדרת עם אוכל מדהים, משדרים מסרדיניה עם היופי המשגע, עד לטורינו באלפים האיטלקיים.
אבל הסוד הכמוס ביותר היה ממש מתחת לאף שלי: באחד המסדרונות שמוביל לגן פתוח בדיוק במרכז העיתונות הראשי ברומא, היה שם בוטקה, שמהר מאוד הפך למרכז האוכל הראשי שלי: אחד הספונסרים, גבינת פרמג'אנו, ייצר פיצות קטנות בטעמים שלא הכרתי ולא שמעתי מעולם. כל אחת יותר טעימה מהשנייה.
לזה קוראים טיפ. מי שנתן לי את הטיפ היה נער בשם גרנט ואהל, בחוצפה של עיתונאי מארצות הברית, שהחליט שגם הוא שייך לכדורגל, מקום שלא היו בו אמריקאים בכלל אז.
גרנט שהיה עם תקציב ממש קטן, גם הוא פקד את בוטקה הפיצות מדי יום. שם הפכנו לחברים מאוד קרובים, נפגשים פעמיים בשנה לפחות, וכמובן בכל גביע עולמי מאז.
החבר האמריקאי שלי כל הזמן הסביר לי כמה קשה לו בארצות הברית. אמנם בעוד ארבע שנים ארצות הברית תארח את גביע העולם, אבל "את האווירה, ריקרדו, יעשו אך ורק הלטינים".
שם הוא גם סידר לי עבודה לא נורמלית כפי שאומרים בין העיתונאים: פתאום אני, פרילנסר קטן מברזיל, מתחיל לכתוב באתר הספורט החשוב ביותר באמריקה. תודות לגרנט, 'ספורטס אילוסטרייטד', אתר ענק באנגלית, מפרסם סיפורים על רומאריו, על ברזיל, ועל הסיפורים שמסביב המשחק.
אם במונדיאל הקודם גרנט סידר לי מקום של אוכל נהדר, עכשיו הוא סידר לי עבודה.
האיש שלימד את האמריקאים מה זה כדורגל
ב-1998 היה תורי להוציא אותו ממצוקה: הייתי אז רכז עיתונות מטעם פיפ״א, עם עניבה, נהג וכל התנאים, אבל מאחר שהגביע העולמי הגיע לצרפת ומספר העיתונאים היה ענק, הרבה מחברינו לעט לא השיגו כרטיסים.
החבר האמריקאי שלי נשאר מחוץ לרשימת העיתונאים במשחקים חשובים, ובאתי לעזרתו בכל פעם שיכולתי. הוא היה עצוב במיוחד כשלא השיג כרטיס למשחק הגמר בין ברזיל לצרפת, אבל כחמש דקות לפני תחילת המשחק ביקשתי מהבוס שלי, ותוך רגע גרנט קיבל כרטיס לגמר הגביע העולמי הראשון שלו.
יש מספר ממש קטן של אנשים שעזרו לי בלי לבקש תמורה במהלך חיי, אבל אני גם כותב על מלאך שנלחם שנים על גבי שנים כדי להמריץ, לפרסם, לדחוף קדימה את הכדורגל באמריקה, באומה שבה Football זה משחק עם קסדות וכדור מוזר.
Just an incredible designed set-piece goal by the Netherlands.
— Subscribe to GrantWahl.com (@GrantWahl) December 9, 2022
וכבר ב-2006, רשתות הטלוויזיה הגדולות באמריקה גילו שיש מולן כוכב. ואז גם האנגלים גילו אותו. וגם הקנדים, האוסטרלים, אפילו הדרום-אפריקאים, הנורבגים והשבדים, כולם פתאום נתנו במה לידע המדהים והעמוק של גרנט: כוכב שהבין הרבה בתחומים רבים בכדורגל, והגיע בכלל מאמריקה, מדינת ה-Soccer.
זאת הייתה הגדולה שלו: להיות איש טוב, מחייך לכולם, מבין עניין, מטורף על כדורגל, שהפך להיות לאחד המומחים הגדולים ביותר בעולם. אף אמריקאי לא הגיע למעמדו של גרנט.
תשאיר את הקשת בחוץ
המלאך שלי מת. והוא מת במקום הכי מדויק, הכי קרוב לליבו: בתוך אצטדיון, תוך כדי גביע עולמי, בגביע העולמי שהוא לא הסכים איתו. המלאך שלי מת אחרי שהוא עבר בושות באחד המשחקים פה בקטאר, כשלבש חולצה בצבעי הקשת, ואסרו עליו להיכנס לאצטדיון, למרות האקרדיטציה של פיפ״א, למרות חשיבותו, ולמרות כל תשעת גביעי העולם שהיה בהם.
Free to read: What happened when Qatar World Cup security detained me for 25 minutes for wearing a t-shirt supporting LGBTQ rights, forcibly took my phone and angrily demanded that I remove my t-shirt to enter the stadium. (I refused.) Story: https://t.co/JKpXXETDkH pic.twitter.com/HEjr0xzxU5
— Subscribe to GrantWahl.com (@GrantWahl) November 21, 2022
המלאך שלי מת תוך כדי משחק של ארגנטינה, שבה משחק מסי, השחקן האהוב עליו יותר מ-20 שנה. "מסי הוא לא רק מכוכב אחר, הוא גם איש פשוט, נחמד ואנושי מחוץ למגרש. הוא הגיבור שלי בעולם הכדורגל“, אמר לי תוך כדי ארוחת צהריים בשכונת מישרייב, כאן בדוחא, לפני שבוע וחצי.
היינו חמישה עיתונאים, מדברים על כמה רחוק מרחק הליכה לכל דבר קטן, על איך שלא רואים את העם המקומי, על ניימאר וחבריו והתקווה לזכייה בגביע, ועל מסי, ועל כריסטיאנו ועל פולישיץ׳, ועל זה שכולנו רועדים מקור בחדרי העיתונות, באוטובוסים ובבתי המלון. לפחות שלוש מאיתנו, השתעלנו וניקינו את האף כל כמה דקות.
הגביע העולמי נגמר בשבילי
פיזית, אני כאן בקטאר. בלב, בנשמה, בראש וברצון, אני רחוק מאוד מכאן.
ברזיל הפסידה לקרואטיה, יפן חזרה כבר הביתה ואף אחד לא מנקה יותר את היציע. אפילו אנגליה, שבחיים לא חשבתי שאהיה אוהד שלה ושרציתי שתנצח את צרפת, גם הם איכזבו אותי. והמלאך שלי מת, בצורה הכי קשה, הכי מוזרה, הכי מפחידה וגם הכי מפתיעה.
הוא השתעל, הוא בדק את עצמו לפחות 5 פעמים לקורונה, תמיד היה שלילי ואפילו ניגש למרפאה של העיתונאים, שם קיבל אנטיביוטיקה וסירופ חזק. מלאך שאשתו היא מלאכית במשרה מלאה ועובדת כרופאה אפידמיולוגית מומחית.
אף אחד לא יודע בדיוק כמה הקטארים בזבזו עד כה, אבל ההערכות מדברות על לפחות 240 מיליארד דולר שכבר הוצאו בארגון בנייה וכל מה שהם עשו פה. לשם השוואה, הגביע העולמי ברוסיה היה היקר ביותר עד כה, ולפי ההערכות עלה 14.6 מיליארד דולר. 6% מהגביע הנוכחי.
המלאך שלי מת מול מסי שהוא כל כך אהב, באצטדיון לוסייל המרהיב, באמצע הגביע העולמי היקר בהיסטוריה, במקום שבו יתקיים הגמר, אבל הפעם גם אם יהיה לי כרטיס לגמר, הוא לא יוכל להגיע אליו.
המלאך שלי מת כי בתוך אצטדיון שעלה בדיוק 767 מיליון דולר, לא נמצא דפיברילטור שעולה בכל בית מרקחת בקטאר כ-2,600 דולר.
