
בצלאל גרוס (98), דייזי הפנר (93) ושרה אפשטיין (94), שלושה מחברי מחתרת תנועות הנוער הציוניות שפעלה בהונגריה בשנים 1944-1945 קיבלו את 'אות המציל היהודי' ליהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה. לצידם, קיבלו את האות גם משפחותיהם של 206 מצילים נוספים שאינם בין החיים כיום, בטקס שנערך בקיבוץ הזורע. מקבלי האות מצטרפים ל-126 מחברי המחתרת שקיבלו את האות בעבר.
תנועות הנוער התאחדו להצלת עשרות אלפים
"לצערי, מעטים שמעו על פועלה של המחתרת שאני מאחרוני פעיליה שעדיין בחיים" אמר דוד גור (96), יו"ר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה ומקבל האות בעצמו, שבהיותו בן 18 קיבל על עצמו את האחריות להפעלת מעבדה שהכינה תעודות מזוייפות בהן השתמשו חברי המחתרת מתנועות הנוער כדי לפעול ולהציל חיים, ואותן חילקו לאלפי יהודים.צעירים יהודים לרומניה והצלנו אותם מפני שילוח לאושוויץ וממוות בטוח. הקמנו והפעלו 55 בתי ילדים בהם הוצלו עוד כ-6,000 נפשות". "שיגרנו 200 שליחים ללמעלה מ-300 קהילות בערי השדה, בגטאות ובפלוגות עבודת הכפייה כדי להסביר ולהציל חיים. שליחים שנשאו עימם כסף, תעודות וכתובות בטוחות בבודפשט", מספר גור על פעילות המחתרת בימי שואת יהודי הונגריה. "במסגרת מבצע 'טיול' הברחנו אלפי

לצד הסיוע בהצלת חיי יהודים, המחתרת סייעה גם בלחימה נגד הנאצים ובקיום חיים יהודיים. "הפצנו תעודות שוויצריות בעשרות אלפים לכל דורש. הפצנו מזון, אמצעי חימום וכסף ובתי הילדים, לבתים המוגנים, לבית הזכוכית ולגטו הגדול בבודפשט. שיתפנו גם פעולה וסייענו להתארגנויות האנטי נאציות המקומיות הלא יהודיות. היינו המחתרת היחידה בכל אירופה הכבושה שבה התאחדו כל תנועות הנוער הציוניות". גור מציין את פועלה של העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה הפועלת להנצחת המחתרת ולהנגשת החומרים ההיסטוריים אודותיה באתר האינטרנט שלה.
"במצב בו היינו נתונים, ערך החיים היה שווה למספר הנפשות שאתה יכול להציל"
נשיא המדינה יצחק הרצוג שלח ברכתו למצילים ולבני משפחותיהם ואמר: "בעוד שהמדינה הכירה במי שאינם יהודים והצילו יהודים, חסידי אומות העולם, יהודים שעשו זאת תוך סיכון חייהם נשכחו כמעט מדפי ההיסטוריה. מחתרת תנועות הנוער בהונגריה פעלה לצד מחתרות אחרות באומץ רב ובעוז להצלת יהודים. חבריה התחפשו לחברי צלב החץ וחילצו יהודים שנתפסו על ידי המרצחים. הביאו את הניצולים לבית הזכוכית, סיפקו מזון, זייפו תעודות, הבריחו פליטים את הגבול תוך סכנת חייהם. אני מבקש לחזק את משמרי הזיכרון של מפעל הצלה חשוב זה".
את האירוע כיבד בנוכחותו גם שגריר הונגריה בישראל, לוונטה בנקו, אשר עבר במקום הדרכה בתערוכה אודות המחתרת, שהפיקה תנועת דרור ישראל. "אנחנו תופסים את מעשי חברות וחברי התנועות במחתרת כמופת לאורו נבקש לחנך את בני הנוער, כדוגמה לאופן בו על צעירים ובני נוער לנהוג" אמר נפתלי דרעי, מנכ"ל מועצת תנועות הנוער שלקחו חלק בארגון הטקס ובהשתתפות בו.

"אנשי תנועות הנוער החלוציות בהונגריה החליטו במודע לא להתקומם. הם ידעו שכל ניסיון לחולל התקוממות מזויינת משמעותו הוודאית תהיה השמדת יהודי בודפשט. לא לתפוס בנשק כשפרצו הגרמנים להונגריה. הם החליטו לנסות ולהציל את הוריהם ובני משפחותיהם", אמר יובל אלפן, בנו של חבר המחתרת משה (פיל) אלפן. "הם סיכנו את חייהם ויצאו לילה לילה למצוא לאחיהם מסתור, בגדים, כסף ותעודות. סיכנו עצמם שעה שעה. הם החליטו שמשקלו של כל יהודי, ילד ניצול, יעלה בכל שיעור על התשבוחות שיקבלו מחוללי מרד אמיצים. רבים מהם נתפסו, עונו ונרצחו. איש מהם לא ביקש הכרה, הם ביקשו להציל. אבי נהג לומר: במצב בו היינו נתונים הייתה למשוואה המוסרית רק תשובה אחת. ערך החיים שווה למספר הנפשות שאתה יכול להציל. הוא אמר: 'הצלה היא עניין אפור, בעוד הדם אדום. והוסיף ושאל – כמה יהודים צריך להציל כדי לקבל שורה של כבוד בהיסטוריה".
"רבים מהניצולים עצמם לא יודעים בדיוק מי פעל וסיכן עצמו על מנת להצילם"
אות המציל היהודי, הוא מפעל המקודם על ידי מרכז תנועת בני ברית העולמית והוועד להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה שהוקם על ידי חיים רוט, ניצול שואה מהולנד. עד היום קיבלו את האות 610 יהודים, אשר סיכנו את חייהם במטרה להציל את חייהם של יהודים אחרים בימי השואה.
"זו גבורה שעם ישראל צריך להתגאות בה" אמר בטקס עו"ד אלן שניידר, מנהל המרכז העולמי של בני ברית בירושלים. "במקביל למי שאחז בנשק, גם המצילים היהודים רשמו פרק נפלא בתולדות עמנו, וגם במקרים בהם המאמצים לא צלחו. אנו גאים לקחת חלק במפעל הזיכרון וההנצחה החשוב הזה. אנחנו מתחייבים להמשיך ולפעול למען גילוי גיבורי ישראל נוספים".

האלוף במיל' אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר שאביו משה מנדל ז"ל היה בין מקבלי האות, סיפר על אביו שהיה יוצא מדי יום לחלק תעודות מזויפות ליהודים. "את כל חייו הבוגרים השקיע אבי בחינוך. הוא אמר לי שיש שני דברים חשובים – ביטחון כדי שלא יקרה לנו שוב מה שקרה שם, וחינוך כדי לשמור על רוח האדם" "כשדיברנו לראשונה על הכנס הזה, חשבתי לעצמי שאפשר היה לאסוף דווקא את משפחות הניצולים ולא המצילים" אמר אריה ברנע, יו"ר הועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים. "הבעיה היא שאין אף אולם בכל התנועה הקיבוצית מצפון ועד דרום שיש בו די מקום להכניס את משפחותיהם של עשרות אלפי היהודים שהוצלו על ידי המחתרת. רבות מהמשפחות אינן יודעות כיצד הוצל סבא, ולמעשה – גם רבים מהניצולים עצמם לא יודעים בדיוק מי פעל וסיכן עצמו על מנת להצילם".