"בדיוקן אחד רשמתי שתי נשים/את דודתי לאה/ואחותה התאומה/זו שנעלמה/רשמתי אותך סבתי/משקה חלב את האחת/ובדמעות את האחרת" (שלומי חתוכה). בתערוכה במוזיאון בית המייסדים בראש העין, מיקמו עריסה של תינוק עם מילות השיר הזה כתובות, כששיר של שושנה דמארי מתנגן ברקע. "זו הדרך שבה בחרנו להתייחס לחטיפת ילדי תימן", אומרת יסכה רווה, האחראית על הארכיון וההדרכה בבית המייסדים. "לא דרך מסמכים והוכחות, אלא רגשית. לבכות עם האם שהילד שלה איננו. המבנה הזה נושא איתו המון טראומה".

בתערוכה עצמה יש מקום לסיפור העלייה של יהדות תימן. "יהודים מתימן תמיד הגיעו לישראל", אומרת רווה, "אך העלייה הגדולה הייתה במבצע 'על כנפי נשרים'". במבצע שהחל בדצמבר 1948 והסתיים בספטמבר 1950 הגיעו 42,862 אלף יהודים.

הדרך מתימן לישראל הייתה קשה. כל העולים מתימן התרכזו במחנות עלייה ליד עדן, וחיכו לאישורי עלייה מהשלטון הבריטי, שתחילת המבצע הייתה בשלהי המנדט שלו. עדן הייתה תחת שליטה בריטית, ולכן הוקמו בה מחנות העלייה. המחנות היו בסיסים בריטיים נטושים ונוהלו על ידי הג'וינט. תנאי המחיה בהם היו קשים מאוד: מחסור במזון ובתרופות, חוסר נגישות לטיפול רפואי וצפיפות. במחנה 'גאולה', שהיה הגדול מבין המחנות, שהו בתקופת השיא 13 אלף איש במחנה שיכול להכיל 1,000 איש.

בסוף המבצע הוקמה אנדרטה ליד מחנה 'גאולה' לזכר הנספים שמתו בנסיבות כאלו ואחרות במחנות העלייה ובדרך אליהם. ידוע על 600 נספים, אך ככל הנראה היו הרבה יותר. בתערוכה יש שחזור של האנדרטה, וכן הקרנה של סרט עם עדויות של תושבי ראש העין מהשהות במחנות העלייה וממסע העלייה בכלל.

לזמרים ממוצא תימני יש מקום של כבוד בתערוכה. תמונותיהם של זמרים משנות ה-50 ועד היום תלויות על הקיר, ומתחת לתמונות מוצבת עמדת האזנה עם אוזניות שמאפשרות להקשיב לשירים. מטרת התחנה, הקרויה 'רדיו תימן', היא להראות את טווח ההשפעות של המוזיקה המסורתית התימנית על המוזיקאים לאורך השנים.

'רדיו תימן'. נועד להראות את טווח ההשפעות של המוזיקה המסורתית התימנית על המוזיקאים לאורך השנים (צילום: מיכל מרנץ)

ההדרכה במוזיאון כוללת הפעלות, בעיקר לילדים. באחת ההפעלות יש תיאור של חפצים שונים ומשקלם, ועל המשתתפים להחליט מה לקחת לארץ, כשההגבלה היא 3 ק"ג לאדם. הפעלה נוספת קשורה לתקופה בה החלו להיבנות שיכונים של דירות עמידר בראש העין. על הרצפה משורטטת גודל של דירת עמידר ממוצעת, ועל המשתתפים למקם מיטות סלון וחפצים נוספים למשפחה מרובת ילדים כגודל המשפחות דאז. בשתי ההפעלות לומדים המשתתפים על הקשיים שחוו העולים.

שרטוט דירת עמידר. למידה חווייתית על קשיי העולים (צילום: מיכל מרנץ)

דירת עמידר. מסמלת את תחילתם של החיים בישראל (צילום: מיכל מרנץ)

בית המייסדים עצמו מחולק לשלושה חללים. בחלל הראשון נמצאים משרדי הארכיון, משרד הקבלה ואולם מבואה. אולם המבואה משמש לתערוכות מתחלפות, כמו תערוכה שהוקדשה לשושנה דמארי, ומקום מפגש של קבוצות לפני הכניסה לתערוכה. בהמשך המסדרון יש אולם גדול עם במה וכיסאות, ושלושה מיצגי תלת-ממד גדולים שמסמלים את התקופות השונות של יהודי תימן: אוהל שמסמל את החיים בצנעא, דירת עמידר שמסמלת את תחילת החיים בישראל, ובית מודרני שמסמל את החיים כיום. באולם נמצאת גם התחנה 'רדיו תימן', וכן חלק מהבגדים.

בגדים תימניים מסורתיים (צילום: מיכל מרנץ)

המיצגים באולם צמודים לקירות. מרבית התערוכה נמצאת באולם השלישי, ובקומה העליונה של האולם יש דגם של מטוס שהמבקרים יכולים לעלות עליו.

בקצה המבנה שוכן בית יד לבנים ואנדרטה עם שמות הנופלים של ראש העין. רווה מסבירה שהחיבור בין יד לבנים לבין בית המייסדים לא מקרי. "הנופלים שלנו הם חלק מההיסטוריה של ראש העין. חלק מעבודת הארכיון היא גם לתעד אותם". הארכיון שרווה מדברת עליו שוכן כיום בבית המייסדים, אך איסוף החומרים החל לפני זמן רב.

"ב-2008, כשהדרכתי באופן עצמאי תיירים בראש העין, עלה לי הרעיון לפיתוח מיזם שישלב את הקהילה. אספתי קבוצת מתנדבים שקיימת עד היום, והתחלנו לאסוף עדויות של תושבי ראש העין הוותיקים – לא רק התימנים". רווה משמשת גם רכזת ההדרכה במוזיאון, הודות לניסיון הרב שיש לה. מלבדה יש מדריכה נוספת פרילנסרית ושני מדריכים מתנדבים. רווה עובדת גם כאוצרת.

לא בית אתנוגרפי, אלא היסטורי

ההיסטוריה של המוזיאון לא החלה בגלגולו הנוכחי. ב-1979 משה עובד, מורה להיסטוריה ומנהל בית הספר התיכון שנקרא אז 'רוגוזין', הבין שתלמידיו ילידי הארץ לא מכירים את התרבות וההיסטוריה של הורים יוצאי תימן. הוא החליט לפנות להורי התלמידים ולקהילה בכלל שיתנו לו חפצים ובגדים מתימן או ישחזרו. אוסף זה הוא הבסיס למוזיאון היום.

שלט הכניסה לבית המייסדים. "המבנה הזה נושא איתו המון טראומה" (צילום: מיכל מרנץ)

שיתוף עם הקהילה הוא אחד העקרונות המנחים של בית המייסדים. אחד המיצגים בתערוכה הוא 80 תמונות פספורט של תושבי העיר מתחילת שנות ה-60. דניאל שי, תושב העיר, הציל את התמונות משריפה כשהיה בן 11. ב-2015 החליט לתרום את האוסף לבית המייסדים, במטרה לגלות את זהותם של המצולמים, עד כה ללא הצלחה. ליד המיצג נכתב: "הציבור מתבקש לספק מידע שעשוי לסייע בזיהוי המצולמים ובאיתור קרובי משפחותיהם".

80 תמונות פספורט של תושבי העיר משנות ה-60. הציבור מוזמן לעזור בזיהוי המצולמים ואיתור קרוביהם (צילום: מיכל מרנץ)

אוסף החפצים והבגדים שעובד החל לאסוף גדל, והוקדשה לו הקומה העליונה בבית הספר. במקביל, הוקמה עמותת 'בית מורשת יהדות תימן', שניהלה את התערוכה שנפתחה לציבור הרחב. אך התערוכה נאלצה לפנות את מקומה כשאוכלוסיית ראש העין גדלה באופן מסיבי באמצע שנות ה-80, והכיתות בקומה העליונה של בית הספר היו נחוצות.

כך נדרשה העמותה להעביר את התערוכה כל פעם למקום אחר שהעירייה העניקה לה. המקומות השונים היו ארעיים, מה שגרם לשחיקת הפרטים מהאוסף, ואף לאובדן של חלקם. באמצע שנות ה-90 החלה העמותה לאסוף כספים לשם הקמת מבנה קבע לתערוכה.

מבנה בית המייסדים שוכן בשכונה הוותיקה של ראש העין והוכרז כמבנה לשימור ב-2008. תחילה שימש מחסן בבסיס חיל האוויר של הצבא הבריטי, וכשהחלו העולים להגיע, הם 'פלשו' אליו כדי ליהנות ממגורים טובים יותר מהאוהלים שהיו באותה העת. בשיא המבצע, שימש בית תינוקות. כשראש העין הפכה ליישוב קבע, הוסב המבנה לבית ספר לבנות. "אני למדתי פה בכיתה א'", מספרת רווה. אחרי שבית הספר נסגר, היו למבנה שימושים שונים: תחילה כתחנת מכבי אש, ולאחר מכן כמחסן לעירייה. מאמצע שנות ה-90 המבנה יועד להיות מקום לאוסף החפצים והבגדים.

סיפורה של ראש העין שזור בסיפורה של יהדות תימן בישראל. ראש העין החלה כמחנה מעבר לכל עולה שהגיע מתימן, והייתה בסיס בריטי נטוש. כך מצאו את עצמם יהודי תימן שוהים במחנה בריטי נטוש פעמיים: במחנות העלייה בתימן, ובמחנה מעבר בארץ.

ב-1951 נבנו בתי הקבע הראשונים. ב-1954 מונתה מועצה ממונה על ידי שר הפנים, שהוחלפה ב-1955 במועצה מקומית נבחרת וב-1994 הוכרזה ראש העין כעיר. כיום היא מונה כ-72,600 תושבים. בתערוכה מוצגת התפתחותה של ראש העין בשלושה מישורים: תעסוקה, מנהיגות ואקטיביזם, וחינוך. בתי הספר הראשונים בעיר היו שייכים לזרם הממלכתי-דתי, והוקמו בה סניפים של הנוער העובד והלומד ובני עקיבא, שפועלים עד היום.

בתערוכה מוצגת מפה של תפוצת היהודים ברחבי תימן, שאפשר ללמוד ממנה שבניגוד לדימוי, לא כל יהודי תימן הגיעו מכפרים במדבר. חלקם הגיעו מהערים ומאזורים אקלימיים אחרים, כמו מישור החוף או אזורים הרריים במיוחד. כך בכל אזור התפתח אורח חיים מעט שונה משאר האזורים. יהודי תימן, למעט הסוחרים, לא היו מודעים זה לזה, ורבים מהם הכירו יהודים מאזורים אחרים משלהם בארץ. יהודי תימן היו ברובם חקלאים או סוחרים, וחיו בקהילות שבהן מרכז החיים נע סביב בית הכנסת. בתערוכה מוצגים ספרי קודש שהובאו מתימן.

צורתו הנוכחית של בית המייסדים הוקמה בוועדת היגוי ב-2015 שבה ישבו הגורמים האחראים על הפרויקט כולו: המועצה לשימור אתרים, משרד התרבות והספורט ועיריית ראש העין. "שם החלטנו שאנחנו לא רוצים בית מייסדים אתנוגרפי", מספרת רווה, "אלא היסטורי".

רווה אוהבת לסיים את ההדרכה בתערוכה עם השיר של להקת A-WA, "כי אני מרגישה שהוא מתאר את הקשיים שחוו הסבתות של הזמרות, והן, הדור השלישי, זועקות אותו".

תרגום לעברית של השיר Hana Mash Hu Al Yaman של להקת A-WA. "מתאר את הקשיים שחוו הסבתות של הזמרות, והן, הדור השלישי, זועקות אותו" (צילום: מיכל מרנץ)

לבית המייסדים יש תוכניות להתפתחות בעתיד: פתיחת חנות שבה ישולבו מוצרים שיוצרו על ידי אנשים עם מוגבלות, ארון בגדים שהמבקרים במוזיאון יוכלו ללבוש, מפה של אתרי מורשת נוספים ושבילי אופניים בראש העין וסיור וירטואלי.

בית המייסדים. בעתיד: חנות, מפת אתרי מורשת ושבילי אופניים וסיור וירטואלי (צילום: מיכל מרנץ)

המוזיאון שוכן ברחוב שבזי 41, ראש העין. הכניסה בתשלום ובתיאום מראש בטלפון: 03-5034881/0. שעות הפעילות של בית המייסדים הן בימי ראשון עד חמישי ב-15:00-9:00. קבוצות יכולות להגיע בזמנים אחרים בתיאום מראש. מלבד הדרכת התערוכה, ניתן לשלב בביקור פעילויות נוספות, כמו סיור מודרך בראש העין, מפגש עם זמרת מסורתית, מפגש להכרת המטבח התימני או שמיעת עדות של ותיק בביתו או בבית אחר.