כתביו של יוסף חיים ברנר זוכים להוצאה מחודשת, וזו הזדמנות לחזור לדמותו המיתולוגית של איש הרוח והחלוץ הטרגי, אחד מהאבות הרוחניים של תנועת העבודה.

בחמישי הקרוב, בחנות הנסיך הקטן בירושלים, ייערך ערב לכבוד הוצאת 2 כרכים חדשים מכתביו של  ברנר בהוצאת בלימה; "להערכת עצמנו", בעריכת פרופ' יונתן מאיר, ושבעה מאמרים בנושא יהדות "סדנא דגלותא" בעריכת פרופ' יונתן מאיר וד"ר רפי צירקין-סדן.

"ברנר נהפך, אחרי מותו הטרגי באירועי תרפ"א, לאחת הדמויות האיקוניות בתרבות הישראלית", כתב ד"ר צירקין-סדן במבוא לספר החדש "סדנא דגלותא". "אין סופר מתקופת התחייה העברית שיצירתו זכתה לחיי מדף כה ארוכים כמו ברנר. מדי שנה מתפרסמים מאמרים וספרים חדשים שעוסקים בחייו וביצירתו".

עטיפת הספר "סדנא דגלותא" בהוצאת בלימה. ד"ר רפי צירקין-סדן: "אין סופר מתקופת התחייה העברית שיצירתו זכתה לחיי מדף כה ארוכים כמו ברנר"

אחת הנשים שנשבו בקסמו של בברנר היא המשוררת והמתרגמת ריטה קוגן. "התחלתי לקרוא את ברנר לפני 5 שנים והתאהבתי. הספרים 'מכאן ומכאן', 'שכול וכישלון' ו'בחורף' היממו אותי מאוד. בישראל אוהבים להתייחס לברנר כפובליציסט, אבל זה פחות מעניין אותי. כשאני באה לקרוא אותו, אני מחפשת דווקא את הבדיון, אף שהביקורת החברתית הנוקבת שלו נוכחת מאוד בספרים שלו: צדק חברתי, פערים חברתיים. הוא למשל משתמש במושג סרסורי דירות, שזה ביטוי עברי לתאר 'מתווך', אבל זה מתאר נאמנה גם את תפקיד המתווכים היום, בטח בתל אביב".

קוגן (46), שעלתה בגיל 14 מסנט פטרבורג, מרגישה בבית אצל ברנר. "אני מאוד אוהבת ספרות עברית, של פעם. יש לי אהבה גדולה לשפה. אצל ברנר הרגשתי שהוא סופר רוסי שכותב בעברית". בעיניה הוא סופר 'על-מקומי' שרגליו וסיפוריו נעוצים בישראל, אבל הסיפורים נוגעים לתרבות המערבית כולה. "הוא כותב על ארץ ישראל, אבל מצליח לבטא את קיבוץ הגלויות שהיה פה, ארץ שאין לה תרבות סופית, לייצג את האוכלוסיות השונות של היהודים שחיו פה, וגם את ערביי ישראל. זאת מעין אקס-טריטוריה, שעטנז תרבותי".

ריטה קוגן. "הבחירה של ברנר לכתוב בעברית מרתקת אותי ונותנת לי חיזוק" (צילום: ינאי יחיאל)

קוגן הייתה חברה ב"דור 1.5", חבורת צעירים שנולדו במדינות ברית המועצות לשעבר ועלו לארץ. "גם אני ושכמותי מתמודדים עם השאלה באיזו שפה לכתוב. יכולתי לכתוב בשפות אחרות. אני חושבת שעבור ברנר זאת הייתה בחירה בזהות, אף שמעטים מאוד מבני דורו כתבו בעברית".

"המצב היום כמובן יותר מורכב. אני הגעתי לישראל של שנות ה-90, מקום עם תרבות יותר מגובשת שהפנתה את גבה לאירופה ואת הפנים לאמריקה. אבל המוח שלי דרש לכתוב בעברית. זה עניין ביולוגי ופחות החלטה רציונלית. בזה הבחירות שלנו שונות. אבל הבחירה שלו מרתקת אותי, זה נותן לי חיזוק".

לדבריה, ברנר מלווה אותה בשנים האחרונות בכתיבתה. "בספרים שאני אוהבת, אני כותבת הערות בשולי הדף, ולפעמים גם גוזרת משפטים ומילים שאני אוהבת. אחד הספרים שמלאים אצלי בהערות הוא 'מכאן ומכאן'. הספרים שלו עמוסים במונחים מהעולם הרוסי. אני משאילה ממנו הרבה מילים ומושגים שמדברים אליי".

קוגן פרסמה במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ מחזור שירים קצר שהתכתב עם כתביו של ברנר בשם "מרים בת יוסף חפץ תכף תקום לתחייה: שלוש מחוות ליוסף חיים ברנר".

"ברגע שהתחלתי לקרוא אותו – נדהמתי"

לדעת ד"ר רפי צירקין-סדן, מרצה בכיר בחוג לספרות, ללשון ולאמנויות באוניברסיטה הפתוחה. סיום הספר "מכאן ומכאן" של ברנר הוא מפסגות הספרות, ולא רק העברית.

צירקין-סדן (47) עלה לארץ בגיל 15 מווילנה. "הכרתי ספרות עברית בצורה די בסיסית. הכרתי את עגנון, עמוס עוז. את ברנר לא הכרתי. ברגע שהתחלתי לקרוא אותו נדהמתי, כאילו פגשתי נפש תאומה. נדהמתי מהיכולת שלו לנסח דברים בחדות וחריפות, וזה מאוד דיבר אליי. אהבה ממבט ראשון.

ד"ר רפי צירקין-סדן. "המחויבות של ברנר לאמת מאוד רלוונטית לתקופת הפוסט-אמת שאנחנו חיים בה" (צילום: אלבום פרטי)

"אני חושב שברנר הוא תופעה מיוחדת במינה. האופן שבו הוא חושב וכותב ומנסח דברים. גם ברמה של הקיום היהודי וגם ברמה האוניברסלית. הוא בן של התקופה שלו. זאת תקופה של חילון, סוציאליזם, לאומיות, ספרות שיש לה תפקיד מאוד מסוים בתוך החברה. הוא חי אותם במלואם, הוא איש רוח ואיש ספר טוטלי".

מה לדעתך הדבר החשוב והדומיננטי אצל ברנר שניתן ללמוד ממנו גם היום?
"המחויבות לאמת. זה מאוד רלוונטי לתקופת הפוסט-אמת שאנחנו חיים בה. היכולת של ברנר להתבונן במציאות ולתאר אותה כמו שהיא, לא להסיט את המבט 'כי לא מתאים', זה דבר מאוד מרכזי אצלו.

"זה קול מאוד חשוב היום, בלי קשר לפוליטיקה. זה עניין מאוד משמעותי, יש בביקורת שלו על המציאות עניין של אמת. הוא לא תוקף את הדת כשלעצמה או אנשים דתיים כשלעצמם, אלא אנשים שמאמצים השקפה מסוימת אבל לא מאמינים לעצמם.

עטיפת הספר "הערכת עצמנו" בהוצאת בלימה. "אמנם יש גם הרבה פאתוס בכתיבה שלו, אבל זה מאוד אותנטי ונותן הרגשה אמיתית שהקיום הוא טרגי"

"ברנר הבין שהעולם האנושי מלא סתירות וסבל, ברמה הקיומית, האקזיסטנציאלית. והיה לו חשוב להישיר את המבט לדבר הזה. הוא מדבר על זה הרבה. אמנם יש גם הרבה פאתוס בכתיבה שלו, אבל זה מאוד אותנטי ונותן הרגשה אמיתית שהקיום הוא טרגי. ברנר נתן לזה ביטוי בשפה המיוחדת לו. הוא כותב מתוך פצע קיומי ושפה קיומית".

האם ברנר נגיש לקוראים היום?
"מהניסיון שלי, צריך הדרכה. אני התרשמתי עמוקות שדי מהר מתגברים על הקושי הזה, והכי מדהים בעיני שלברנר מתחברים לא רק בוגרי תנועות הנוער הציונות סוציאליסטיות, אלא גם בורגנים ליברליים, ואפילו אנשים שבאים מרקע דתי כזה או אחר. זאת תופעה מדהימה בעיניי.

"ראיתי על אנשים שקוראים את ברנר ומדברים על ברנר שהם נדרכים ומשהו נפתח. היושרה שלו והכנות שלו מדברות אליהם, גם אם הן כואבות".

 מדוע חשוב להוציא מהדורה חדשה של הכתבים?
"ראשית, אני חושב ש'הוצאת בלימה' עושה עבודה מדהימה, להביא טקסטים נשכחים זה דבר חשוב. גם האיכות האסתטית של ההוצאה היא לא פחות ממופלאה. יש מאחוריה מחשבה להגיש את הספרות העברית הקלאסית בצורה הכי טובה שיש, מול המו"לות המסחרית ששולטת היום בשוק. ברגע שמביאים לקוראים יצירות ספרותיות טובות בהגשה יפה ואסתטית, הם יקראו.

"לגבי ברנר אני נזהר. היו תקופות שהוא נחשב לנביא הדור וכולם קראו אותו. בחוגים שלי ברנר לא נשכח, ועובדה שסופרים ומשוררים שכותבים כיום נדרשים לעתים קרובות לדמותו ולכתביו כדי לקבל סימוכין לבחירות לשוניות ופואטיות, או כדי לערער על הנורמות הספרותיות שהשתרשו בהשפעתו".

ספרו של ד"ר צירקין-סדן "אותיות יהודיות בספרית פושקין: יצירתו של יוסף חיים ברנר וזיקתה לספרות למחשבה הרוסית" ראה אור בהוצאת ביאליק ב-2013.