באמצע חודש נובמבר נפגשו חמישה שחקני נבחרת ישראל בכדורסל גלגלים למשחק צמוד בשתי הקבוצות שבהן הם משחקים העונה בליגה האיטלקית "היה כיף לפגוש אותם. למען האמת, זה היה מעניין ומוזר במקביל, לראות אותם משחקים בצד השני ולא איתנו", מספר שחקן הנבחרת ראדי דגמין ל'דבר'.
הכדורסלנים הישראלים בכסאות גלגלים כובשים את אירופה. השנה יש שיא של שבעה שחקני נבחרת ישראל המשחקים בליגות האירופאיות הגדולות. ראדי דגמין ומאור לסרי משחקים בקבוצת פורטו האיטלקית, עמית ויגודה, שי ברביבאי ואברהים בהו הצטרפו לסגנית אלופת איטליה אמיצי. פלג זלצמן משחק באלופת צרפת הייר ועשהאל שבו חזר לקדנציה נוספת בגרמניה הפעם בקלן.
"הם רצו אותי אבל אמרתי שאני לא רוצה ללכת לבד"
בשנה שעברה הצטיין דגמין בן ה-18 בטורניר היורוליג במדי ספיבק רמת גן. דגמין נבחר לחמישיית הטורניר של הבית בו השתתפה רמת גן וזכה להתעניינות מהליגה האיטלקית "קיבלתי הצעה מאחת הקבוצות בטורניר הזה, שהיא סיימה במקום נמוך מאיתנו אבל זה איטליה וזה אחרת. אז לקחתי את ההצעה והלכתי עליה. הם רצו אותי אבל אמרתי שאני לא רוצה ללכת לבד, אז אמרתי שיש עוד חבר שהיה רוצה לשחק בחו"ל, הם ראו אותו משחק והציעו לו גם להצטרף".
דגמין ולסרי עברו העונה ביחד לקבוצת פורטו, שסיימה את העונה שעברה במקום ה-7 מתוך 12 בליגה האיטלקית החזקה. בקבוצה משחקים זרה מקנדית, זר אירלנדי ואמור גם להצטרף זר איראני "זאת רמה אחרת, הרבה יותר גבוהה. כיף פה, אבל אין כמו בארץ. אם הייתה רמה גבוהה בארץ, לא הייתי חושב פעמיים האם לצאת לאירופה או להישאר בארץ".
מה ההבדלים ברמה ובאימונים בין הליגה באיטליה לישראל?
"אנחנו מתאמנים ארבע פעמיים בשבוע, פעמיים ביום, אימון בוקר ואימון צהריים. בכל יום שבת יש לנו משחק ליגה. הרמה גבוה. אתה משחק נגד שחקנים שעברו דברים ויש להם קריירות מפוארות. זה לא אותה רמה בכלל כמו בארץ. אני חושב שרק בחו"ל, אני יכול להשתפר וברגע שאני משחק בחו"ל, אולי רואות אותי קבוצות יותר טובות ואולי יהיו לי בהמשך הצעות מקבוצות נוספות".
איך מתייחסים באיטליה לענף?
"משדרים פה את המשחקים, יש אנשים שמגיעים למשחקים, יש אנשים שמכבדים אותך כשחקן. כרגע מגיעים למשחקים בעיקר משפחות, אבל אני יודע שבמשחקים החשובים יותר יהיה גם יותר קהל שיגיע לאולם".
בגיל שלוש דגמין נפל מהקומה הרביעית ונפגע בעמוד השדרה "אני לא זוכר מה קרה. אבל ספרו לי שראיתי ספיידרמן עם האחים שלי והלכתי לחלון והחלקתי, לא באמת קפצתי, אבל המחשבה הייתה לקפוץ. אני משותק ברגליים, אבל זה לא בן אדם שלא יכול לזוז כמעט".
דגמין גדל בלוד ובגיל שמונה הגיע לראשונה לספיבק "התחלתי בשחייה ואז התחברתי לכדורסל, התחלתי ברמה ממש התחלתית של ילדים קטנים ולאט לאט השתפרתי והגעתי לליגת העל. לקחתי אליפות וגביע".
מה אתה אוהב בענף?
"בהתחלה זה היה לי קצת שונה, כי הייתי יותר מחובר לכדורגל. אבל אז ראיתי שזה ספורט די דומה לכדורגל ומאז זו כבר אהבה. אני אוהב תחרות, אני לא אוהב להגיע לאיזשהו דבר ושלא תהיה בו תחרות. למשל המשחקים באירופה, אני רואה כמה הרמה גבוהה. אני מבין שאני לא הכי טוב, אבל אני שואף להיות הכי טוב".
"ברגע שיש ליגיונרים, כך הרמה תעלה בנבחרת"
דגמין הוא חלק מדור השחקנים הצעיר של הענף בישראל, שמוביל את כדורסל כסאות הגלגלים להישגים גדולים. בשנה שעברה סיימה נבחרת העתודה במקום השלישי באליפות אירופה והשנה הגיע עד רבע הגמר באליפות העולם, בו הודחה ע"י נבחרת יפן.
"זאת הפעם הראשונה שבה נבחרת העתודה סיימה במקום השלישי באליפות אירופה והעפילה לאליפות העולם. זה היה מרגש לשחק באליפות, אבל גם קצת פספוס מבחינתנו שלא עלינו לגמר ולא עברנו את יפן. זה היה באסה לכולם ואף אחד לא הגיע לטורניר הזה לסיים אותו מוקדם מדי".
איך זה מקדם את הנבחרת שעברתם העונה הרבה שחקנים לשחק בליגות באירופה?
"זה מקדם את הנבחרת , כי ברגע שיש ליגיונרים כך הרמה תעלה בנבחרת".
מה המטרות שלך העונה באיטליה?
"יש לנו את היורוליג, לפי דעתי שם אנחנו יכולים להיות טובים, אנחנו משחקים שם נגד ספיבק בטורניר שיהיה בספרד. זה יהיה מעניין".
איפה אתה רואה את עצמך עוד חמש שנים?
"אני מקווה שבטופ, אני מקווה שעוד חמש שנים לפחות אני אהיה בקבוצה שאני מסתכל עליה והיא מוערכת והיא בטופ".
