ביום רביעי תתחיל ענבל שמש את השתתפותה בטורניר המאסטרס, שייערך השנה לראשונה בירושלים. שמש מדורגת במקום ה-17 בעולם, ועשתה השנה קפיצת מדרגה לטופ העולמי. היא מגיעה לטורניר השלישי בחשיבותו בענף, כאשר היא מציגה את הג'ודו הטוב בקריירה שלה.

"אני מתרגשת להתחרות במאסטרס, אני לא יודעת איך יהיה. אני מקווה שיהיה טוב וגם אם לא, הכל בסדר", אומרת שמש, המתחרה במשקל עד 63 ק"ג. "אני בסך הכול עושה את מה שאני אוהבת, אני אוהבת להתאמן ולהתחרות. אני חושבת שזאת זכות שלא לכולם יש אותה ואני מאוד שמחה על המקום שלי".

נופלת וקמה: "היה ניצחון ומיד אחריו רגרסיה"

זו הייתה שנה של עליות וירידות בשביל שמש בת ה-26. היא החלה את השנה עם הפסד מאכזב כבר בקרב הראשון בגראנד סלאם הביתי בתל אביב, ובהחלטת הצוות המקצועי ירדה לסבב הנמוך יותר. ושם קרב אחרי קרב, תחרות אחרי תחרות היא החלה לבנות את עצמה בדרך לגרסה הכי טובה שלה.

"חצי השנה האחרונה הייתה מוצלחת, אבל לקח לי זמן. זה עניין של בגרות וניסיון. הצלחתי, אבל אז היו כמה מקומות שהפסדתי. היה ניצחון ומיד אחריו רגרסיה. יש פה שתי אלמנטים, זה בגרות מנטלית וגם בגרות בג'ודו. הצלחתי השנה יותר לעצב לעצמי את סגנון הלחימה."

שמש כבר התחרתה ברמות הנמוכות יותר בעבר וידעה להוציא את המיטב מעצמה גם הפעם. בחודשי האביב הדברים התחילו להתחבר. בהתחלה היא סיימה במקום החמישי בסבב הפתוח בפראג ואז תוך שבועיים זכתה בצמד מדליות זהב בקרואטיה ובוסניה בסבב האירופאי.

"אני חושבת שזה היה לי נכון, להתחיל מלמטה. היו לי כבר הצלחות בעבר ברמות האלו. אני חושבת שהשנה זה היה ללכת רגע אחורה, להתחיל מהצלחות קטנות יותר, לצבור את הביטחון הזה. פשוט כך נבנה, הכל היה תוך כדי תנועה."

אחרי רצף של קשיים: שתי מדליות זהב

בעקבות ההצלחה בסבב האירופאי, שמש קיבלה את ההזדמנות לחזור לסבב הבכיר והשתתפה בגראנד סלאם בטביליסי. היא תפסה את ההזדמנות בשתי ידיים חזקות וזכתה בפעם הראשונה בקריירה במדליית הזהב בטורנירי הגראנד סלאם היוקרתיים.

איך הרגשת אחרי הזכייה במדליית הזהב בגראנד סלאם בטביליסי?
"התרגשתי מאוד. התגובה הראשונה שלי הייתה לבכות. נגמר הקרב ואני עם דמעות שהם גם של שמחה וגם של כאב. בסופו של דבר זה סיום של הרבה רגעים פחות זוהרים ופחות מאושרים. זאת הייתה הוכחה קטנה בשבילי שכל מה שעברתי השנה היה שווה בשביל להגיע להישג הזה. זה נתן לי הרבה דרייב להמשך וגם אישור שאת עושה כמה דברים נכונים בדרך".

אחרי רגע השיא, הגיעה ירידה נוספת, אך ברגע נוסף של אופי, שמש לא נשברה, לא ויתרה והוכיחה את עצמה "ואז שוב לא הלך וירדתי לדרג היותר נמוך, אבל שם שוב סיימתי במקום השני באוסטריה ובמקום ראשון באיטליה"

בעקבות התקופה המוצלחת, שמש קיבלה בפעם השנייה השנה את ההזדמנות להשתתף בטורניר הגראנד סלאם בבאקו, וגם הפעם הרשימה עם זכייה בזהב השני השנה. "בבאקו הייתה תחרות טובה מאוד והצלחתי. אני חושבת שזה מאוד חשוב הסולם הזה, לא הייתי מוותרת על אף שלב. זה מה שעיצב אותי ואני מאוד מתרגשת להמשך".

"הג'ודו הוא המקום שלי לפרוק ולהוציא את האנרגיות שלי"

שמש גדלה בחיפה והחלה את דרכה בענף בגיל צעיר מאוד. כבר בגיל ארבע וחצי היא מצאה את עצמה בחוג ג'ודו והתאהבה מיד "כמה חברים טובים מהגן הלכו לג'ודו והצטרפתי אליהם. נורא אהבתי מהתחלה לנצח. הייתי ילדה היפראקטיבית והג'ודו הוא המקום שלי לפרוק ולהוציא את האנרגיות שלי."

ענבל שמש עם מדליית הזהב בגרנד סלאם באקו (צילום: איגוד הג'ודו בישראל)

בגילאים הצעירים בלטה שמש באליפויות ישראל השונות והגיעה להישגים בתחרויות השונות בחו"ל. את עונת 2015 היא סיימה עם 3 מדליות בסבב האירופאי לנערות, שנה מאוחר יותר זכתה גם במדליית הארד באליפות אירופה לנערות, וב-2018 הגיעה עונת השיא עם זכייה במקום ה-3 באליפות אירופה עד גיל 23 , זכייה במדליית הארד בגרנד פרי במרוקו ו-3 מדליות בסבב האירופאי לבוגרות.

אך דווקא אז נעצרה ההתקדמות שלה. "היו כמה פציעות בדרך שעצרו אותי. ב-2018 היה לי רצף של אליפויות טובות ואז שבוע לפני אליפות אירופה שנערכה בארץ, היה גרנד פרי באנטליה וקרעתי שם את ההמסטרינג (שרירים בירך האחורי), נכנסתי לניתוח והייתי שבעה חודשים בחוץ. שנה אחרי זה קרעתי גם את המיניסקוס. אלה היו פציעות שהורידו אותי ובסופו של דבר גם לא הגעתי לטוקיו".

"יש הרבה כוח לנבחרת"

למרות שתי פציעות קשות, שמש לא ויתרה והמשיכה לעבוד קשה, כדי להשיג את המטרות שלה "לא הייתה לי אפילו המחשבה לעזוב או לפרוש, כי מבחינתי יש לי עוד הרבה מה לתת ועד שאני לא אשיג את זה, אני לא חושבת שאני אירגע".

איך נראתה הכנה שעשתה נבחרת הנשים לטורניר המאסטרס?
"היינו שלושה שבועות במחנה ביפן. מבחינתי היה מחנה מאוד מוצלח וטוב. יפן זאת מעצמת ג'ודו ומדינה מדהימה. זאת תמיד חוויה להיות שם. מבחינת הג'ודו יש הרבה דברים שהם עושים נכון, מאוד כיף להתאמן איתן. זו הייתה הכנה טובה לתחרות, אבל זה לא אומר הרבה כי אני צריכה להופיע בתחרות גם אם ההכנה לא הייתה טובה. ג'ודו זה ספורט מאוד אכזרי ובסופו של דבר זה מה שהמקצוע דורש".

כמה משמעותיים הקשרים ביניכן כנבחרת לפני ובמהלך התחרות?
"זה מאוד משמעותי, זה שאת חלק מנבחרת זה נותן לך כוח. גם באימונים. כשיש לך הרבה ספורטאיות ברמה טובה שאת יכולה להתאמן איתן וגם בתחרות שאת לא לבד בעסק. כולן נוסעות ביחד ואוכלות ביחד. אומנם הג'ודו הוא ספורט אישי, אבל אנחנו צריכות אחת את השנייה כדי להתאמן, אז יש בזה מן הקבוצתיות. בסוף אני לבד, אבל שנייה לפני הקרב אני עושה חימום עם מישהי. אז יש הרבה כוח לנבחרת ואני חושבת שזאת זכות שיש לנו נבחרת כזאת".