דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שבת י"ט בניסן תשפ"ד 27.04.24
23.8°תל אביב
  • 24.8°ירושלים
  • 23.8°תל אביב
  • 21.5°חיפה
  • 23.1°אשדוד
  • 23.9°באר שבע
  • 34.3°אילת
  • 27.2°טבריה
  • 22.8°צפת
  • 24.8°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חנוכה התשפ"ג

"מאחורי כל חנוכייה עומדים הרבה אנשים": המשפחה שיוצרת חנוכיות בעיצוב אישי

חנוכיות יצוקות בתבנית (צילום: מאיה רונן)
חנוכיות יצוקות בתבנית ב'מילמן - דור ההמשך'. "בחודשים שלפני חנוכה אנחנו רואים עלייה בהזמנה לחנוכיות בעיצוב אישי" (צילום: מאיה רונן)

הוריו של דוד מילמן הקימו ב-1972 עסק משפחתי לייצור שלטי דלת קטנים | 50 שנה אחרי, מנהל בנם את 'מילמן – דור ההמשך', מפעל לייצור גביעים, מדליות, מגיני הוקרה, סיכות, סמלי יחידות – וגם חנוכיות, משלב התכנון עד הגימור, עם חלל תצוגה בקריית המלאכה בתל אביב

מאיה רונן

חדר התצוגה עמוס בגביעים, מדליות, מגיני הוקרה, סיכות וסמלי יחידות. בוויטרינה הגדולה של חפצי היודאיקה ועל שולחן תצוגה מרכזי בוהקות חנוכיות כסף מכל הסוגים.

"כל השנה אנחנו מייצרים דברים לצבא ולמשרד הביטחון, לעיריות, לאירועי ספורט ולחברות גדולות", מספר דוד מילמן, שמנהל את 'מילמן – דור ההמשך', עסק משפחתי שהקימו הוריו בדימונה ב-1972. "בחודשים שלפני חנוכה אנחנו רואים עלייה בהזמנה לחנוכיות בעיצוב אישי. פה יש רק כמה דוגמאות".

דוד מילמן ליד ויטרינת החנוכיות. "אנשים מחפשים מתנה סמלית שהיא לא נדושה ואפשר להוסיף לה משהו אישי" (צילום: מאיה רונן)
דוד מילמן ליד ויטרינת החנוכיות. "אנשים מחפשים מתנה סמלית שהיא לא נדושה ואפשר להוסיף לה משהו אישי" (צילום: מאיה רונן)

הוריו התחילו ממכונה קטנה לחריטה והכינו שלטים קטנים לדלת. בהמשך הם התפתחו והתרחבו, הקימו מפעל בדימונה והטביעו בו מדליות. בשנות ה-80 עברו לקריית המלאכה לתל אביב, וכיום יש בידיה מקום גדול יותר עם אולם תצוגה. ב-2006 עבר ניהול העסק לידיו של הבן, אלי, והוקם סניף בבוקרשט ברומניה. המילמנים דבקים בייצור כחול-לבן. המפעל המקומי כולל את כל תהליך הייצור, משלב התכנון עד הגימור.

העיצובים: מחומות ירושלים עד אקדח משטרתי

ליודאיקה ועבודה עם לקוחות פרטיים הגיעו בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, כשבבת אחת פסקו אירועי ספורט גדולים והתכנסויות למרוצים ותחרויות ספורט. "היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש ולכוון לקהל יעד חדש", מספר מילמן. "התחלנו לייצר מארזי יודאיקה לחגים. כל אחד יכול להזמין מה שמתאים לו. זה מה שהחזיק אותנו בתקופה הזאת, הפנייה ישירות ללקוח הסופי. בהמשך הבנו שזה תופס גם ללקוחות הגדולים, שרוצים לתת משהו אישי. המעצבים שלנו יוצרים חנוכייה ייחודית משלהם, ואנחנו יוצרים את הדגם ביציקה, וגם מברזל, מפרספקס או מזכוכית".

חנוכיית כלייזמרים בעיצוב לפי הזמנה (צילום: מאיה רונן)
חנוכיית כלייזמרים בעיצוב לפי הזמנה (צילום: מאיה רונן)
חנוכיות עם סמלים יהודיים כמו מגן דוד, הכותל, הרובע היהודי בירושלים והשופר (צילום: מאיה רונן)
חנוכיות עם סמלים יהודיים כמו מגן דוד, הכותל, הרובע היהודי בירושלים והשופר (צילום: מאיה רונן)

לדברי מילמן, אנשים קונים או מקבלים חנוכייה פעם בחיים, לכן הטאץ' האישי חשוב. "כיום אנחנו עובדים עם שני סוגים של לקוחות: אנשים פרטיים, שפחות רוכשים עבור עצמם, ויותר מזמינים כאות הוקרה לאירוע או לביקור מיוחד ומוסיפים לוחית הקדשה. זה מאוד מקובל כמתנה לאורחים מחו"ל או לביקורים בחו"ל. אנשים מחפשים מתנה סמלית שהיא לא נדושה ואפשר להוסיף לה משהו אישי".

קהל יעד נוסף הוא חברות וארגונים שנותנים חנוכייה כמתנה לעובדים שלהם בחנוכה. "זה חג שמאוד אוהבים לתת בו מתנות. נותנים אותו גם כמתנה לשותפים או לקוחות בחו"ל, כי זה משהו שמסמל את הישראליות, המסורת. אנחנו עובדים על הקמת שלוחה בקליפורניה שתיתן מענה ללקוחות כאלה".

חנוכייה צה"לית וחנוכייה של צים (צילום: מאיה רונן)
חנוכייה צה"לית וחנוכייה של צים (צילום: מאיה רונן)
חלקים של חנוכיית הפועל בעיצוב אישי (צילום: מאיה רונן)
חלקים של חנוכיית הפועל בעיצוב אישי (צילום: מאיה רונן)

מגוון העיצובים שמזמינים לקוחות הוא רחב מאוד. "יש שרוצים סמלים יהודיים מובהקים, כמו חומות ירושלים והכותל, שופר, מגן דוד וכליזמרים. אבל קיבלנו גם הזמנות מיחידות צה"ל עם עיצוב של טנק, סמל משטרת ישראל, שוטר ואזיקים, ואפילו בעיצוב של אקדח משטרתי. יש כמובן עיצובים של חברות מסחריות, כמו ספינה של צים, דגם הרכבת הקלה של ירושלים או הקדשה אישית על לוח זכוכית. קיבלנו הזמנה לייצר חנוכיות בעיצוב אישי לבר מצווה של ילד חמוד. ההורים העניקו לאורחים חנוכיות עם השם של הילד והקדשה אישית. מישהו אפילו הזמין חנוכייה של 'הפועל'".

ההזמנות: "כל אחד והחנוכייה שלו"

לדברי מילמן, החנוכייה מייצגת עבור אנשים את הדברים שמביאים אור לחייהם. "כל אחד והחיים שלו, כל אחד והחנוכייה שלו, כל אחד ומה שעושה לו את זה. אנחנו מכבדים את הטעם האישי של כל אחד ואחת, ומשתדלים לבוא בראש פתוח. מה שהלקוח רוצה, זה מה שהוא יקבל. נציע אפשרויות, אבל גם נהיה פתוחים לנסות דברים חדשים".

מילמן לא דמיין שינהל את העסק המשפחתי. אחיו הגדול אלי היה ממשיך דרכם הטבעי של ההורים. ב-2012 חלה בסרטן ונפטר חודש אחרי שאובחן. משפחת מילמן התגייסה להרמת העסק. "הייתה לי קריירה במשטרה", מספר מילמן. "הייתי סייר ובלש בשטח בתחנת לב תל אביב. סיימתי תואר בקרימינולוגיה, והייתי מיועד לקורס קצינים. אהבתי את זה מאוד. הייתי חדור מטרה. אף פעם לא ראיתי את עצמי נכנס לעסק. בשבילי זה היה סוויץ' רציני ולקח לי כמה שנים ללמוד. למזלי אחותי מירי הייתה שם יחד איתי".

מירי מילמן שולטת בעניינים. דוד מילמן: "היא המנוע מאחורי כל זה" (צילום: מאיה רונן)
מירי מילמן שולטת בעניינים. דוד מילמן: "היא המנוע מאחורי כל זה" (צילום: מאיה רונן)

אחותו בדיוק התחילה לטפח קריירה בינלאומית כזמרת בלהקה שהוחתמה בחברת סוני. "גם מירי עזבה הכול ובאה להציל את העסק. בהתחלה לא ידעתי כלום והיא ניהלה הכול. היא המנוע מאחורי כל זה".

הלקוחות: "הזדמנות לחרוט הרבה זיכרונות"

דור ההמשך של המילמנים אמנם עומד בקדמת הבמה, אבל העסק נשאר משפחתי. "מירי מעצבת גרפית ואחראית על שיווק ופרסום, אבא שלמה מוביל את יצירת העיצוב התלת-ממדי והמודלים, ואמא 'מתקלטת' על הדסק", צוחק מילמן. "עד היום יש לקוחות שבאים רק בגללה. אנחנו צוחקים שמגיעה לה מדליה. זה טוב לדעת שלמשפחה יש דבר כל כך חשוב במשותף. לאורך השנים עברנו יחד עם הלקוחות שלנו חוויות מרגשות. הכרנו סיפורי הצלחה והוקרה של אלפי בני אדם. הייתה לנו הזדמנות לחרוט הרבה זיכרונות ורגעים חשובים".

אולמות הייצור של המפעל המשפחתי פרושים ברחבי קריית המלאכה. לדברי מילמן, תהליך הייצור כולל 17-15 שלבים מהתכנון הראשוני עד התוצר הסופי. "רעיונות שמתחילים משרטוט בעיפרון מגיעים לגימור סופי ומצופה בכסף 925. נוסף על כך, אנחנו עובדים עם מתכת, עץ, פרספקס וזכוכית".

כל חנוכייה מתחילה את דרכה בסטודיו. מילמן מקבלת את ההזמנות ומעצבת את הדגמים. "היא ממש אומנית בעיצוב ממוחשב". בסטודיו עובדים הגרפיקאים אלכס ועינב (העובדים העדיפו להזדהות בשמותיהם הפרטיים בלבד) שמתכננים את העיצוב, המידות, החומר ומוציאים הדמיה תלת-ממדית. "הלקוחות מזמינים את המוצרים באתר, אבל אנחנו מזמינים כל אחד לקבוע איתנו פגישה לסיעור מוחות כדי לחבר בין החלום לעיצוב המתאים גם מבחינה פונקציונלית".

אלכס הגרפיקאי בסטודיו, מקבל הזמנות ומעצב בתלת-ממד (צילום: מאיה רונן)
אלכס הגרפיקאי בסטודיו, מקבל הזמנות ומעצב בתלת-ממד (צילום: מאיה רונן)

המוצר מודפס בתלת-מימד ואבטיפוס מועבר לסדנה של יפים, ליצירת התבנית. במקצועו יפים הוא מהנדס מכונות. "יפים הוא מודליסט (מייצר מודלים), אבל כשצריך להרכיב חלקים מיוחדים או מכונות עזר – הוא האיש שלנו".

יפים המודליסט מייצר תבניות בגיפור (צילום: מאיה רונן)
יפים המודליסט מייצר תבניות בגיפור (צילום: מאיה רונן)
יפים ותבניות ליציקת חנוכיות. לכל תבנית יש זכר ונקבה (צילום: מאיה רונן)
יפים ותבניות ליציקת חנוכיות. לכל תבנית יש זכר ונקבה (צילום: מאיה רונן)

יפים: "אני מעבד את המודל הראשוני ויוצר תבנית גומי. התבנית מורכבת מחלק 'זכר' וחלק 'נקבה' שמשלימים לתבנית תלת-ממדית של המוצר. מה שאני עושה נקרא גיפור". יפים חורץ, מרכיב ומשייף במיומנות רבה כדי להכין כל תבנית ליציקה. כשהתבנית מוכנה היא מועברת ליציקה.

מטילי המתכת שמסודרים בקומות על רצפת חדר היציקה ממתינים להיכנס לדוד, שם יומסו בטמפרטורה גבוהה – 415 מעלות. איגור שעובד במרץ ביציקה עוצר לרגע, מרים את מסיכת המגן ומחייך. "איגור עובד אצלנו שנים", אומר מילמן.

איגור מסדר את התבניות לפני יציקה. "אני אוהב את זה" (צילום: מאיה רונן)
איגור מסדר את התבניות לפני יציקה. "אני אוהב את זה" (צילום: מאיה רונן)
איגור בשלב היציקה (צילום: מאיה רונן)
איגור בשלב היציקה (צילום: מאיה רונן)

איגור: "אני עובד ביציקה מ-1997. אין בית ספר לעבודה כזאת. עוד באוקראינה היה לי דוד שעבד בפירמה מאוד ידועה. היה מכין מודלים ליציקת תכשיטים, טבעות זהב והכול. עבדתי איתו 5 שנים והוא לימד אותי הכול. כשסגרו שם עבדתי במקום אחר, והתחלתי לעבוד ביציקה. כשבאתי לישראל ידעתי כבר איך הכול עובד. אני אוהב את זה".

בכל תבנית גומי ייכנסו 3 חנוכיות. איגור מצמיד את חלקי התבנית, זכר ונקבה, ומניח במכונת הצנטריפוגה. "המכונה מסתובבת במהירות גבוהה", אומר איגור, תוך כדי שהוא יוצק מהמתכת הנוזלית הרותחת לתוך מכונת הצנטריפוגה. לאחר כדקה הוא מוציא את התבנית, פותח אותה בכפפות ומלקחיים מיוחדים ומוציא את החנוכייה המוכנה לקירור. את התבנית הלוהטת יניח במתקן הקירור וימשיך לסיבוב הבא. הרעש בחדר היציקה אינטנסיבי. מכונת הצנטריפוגה רועמת והתבניות מתמלאות ומתקררות לסירוגין. החנוכיות המוכנות מסודרות בארגזים.

השלב הבא בתהליך הוא שיוף להסרת שאריות והחלקה לפני הציפוי. איגור משייף פריט-פריט מכל הכיוונים, שם לב לכל שבב ומעביר למכונת ההחלקה. במכונת ההחלקה מועברת החנוכייה בוויברציה בין אבנים קטנות שמחליקות אותה.

איגור ומכונת השיוף (צילום: מאיה רונן)
איגור ומכונת השיוף (צילום: מאיה רונן)

חנוכיות מפרספקס, ברזל וזכוכית מיוצרות בקו נפרד דיויד מציג חנוכיית ברזל שמיוצרת במיוחד עבור חטיבת גולני. באולם ה-CNC מיוצרות, נחתכות ומכופפות החנוכיות לפי העיצוב המבוקש ומועברות לציפוי והברקה.

אמבטיות חומצות ונחושת. "הגיע הזמן לאמבטיה" (צילום: מאיה רונן)
אמבטיות חומצות ונחושת. "הגיע הזמן לאמבטיה" (צילום: מאיה רונן)

"הגיע הזמן לאמבטיה", מודיע מילמן. חנוכיות ומדליות נקשרות בחוטים ונטבלות באמבטיות נחושת ובחומצות לציפוי. "בכל שנה נטבלים באמבטיות הגדולות מאות אלפי פריטים. הציפויים והאמבטיות הם הסיבה המרכזית שאנחנו נשארים בקריית המלאכה. צריך היתר רעלים ואישורים מיוחדים כדי לעבוד עם החומרים האלה. לוקח המון זמן להוציא אישור למקום חדש והעלות יכולה להיות סביב 200 אלף דולר".

לאחר הציפוי מוחזרות החנוכיות לסיבוב נוסף במכונת הברקה, יקבלו את הברק הסופי המבוקש ויועברו למחסן, להרכבה, אריזה ומשלוח ללקוח.

המחסן (צילום: מאיה רונן)
המחסן (צילום: מאיה רונן)
במחסן הכל ממוין ומסודר במגירות (צילום: מאיה רונן)
במחסן הכל ממוין ומסודר במגירות (צילום: מאיה רונן)
חיים, מנהל המחסן, מרכיב חלקים למוצר הסופי. מילמן: "גם בעיניים עצומות הוא יודע למצוא ולהרכיב כל דבר" (צילום: מאיה רונן)
חיים, מנהל המחסן, מרכיב חלקים למוצר הסופי. מילמן: "גם בעיניים עצומות הוא יודע למצוא ולהרכיב כל דבר" (צילום: מאיה רונן)

במחסן מאופסנים חלקי חנוכיות, מגינים, סמלים ולוחיות. הכול ממוין למגירות ונשלף להרכבה בהתאם להזמנה. חיים, מנהל המחסן, יודע איפה נמצא כל חלק. "גם בעיניים עצומות הוא יודע למצוא ולהרכיב כל דבר", אומר מילמן וטופח על שכמו.

התחרות: "חבל שהעירייה לא מונעת מחברות גדולות להזמין חנוכיות מחו"ל"

"זאת עבודת כפיים", מסביר מילמן. "כל כך הרבה אנשים עומדים מאחורי חנוכייה אחת. העובדים פה הם חלק מסוד ההצלחה של המפעל. יש אנשים שהולכים איתנו הרבה שנים באש ובמים. מדובר באנשים מיומנים, מאוד מקצועיים שנותנים את הנשמה. יש בינינו קשר משפחתי ממש. בימי חמישי אנחנו לפעמים עושים על האש, כולנו ביחד. זה עסק משפחתי בכל המובנים".

בעבר היו במפעל 40 עובדים, אבל בשנים האחרונות הרבה מוצרים מיובאים מסין. כיום בייצור עובדים בסך הכול 6-5 עובדים, והעסק כולו מעסיק 14 עובדים.

"כשאנחנו מייצרים מדליות לאירוע כמו מרתון ירושלים, אנחנו מעסיקים אנשים עם מוגבלות בהשחלת הסרטים. אנחנו עובדים עם מרכזי יום של עיריית תל אביב-יפו שעושים את הסרטים. לצערי הרב, העירייה לא מונעת מחברות גדולות להזמין דברים כאלה מחו"ל. חבל, כי הרבה מהעבודה הולכת לסין, ובדרך גם האפשרות להעסיק אנשים שלא מעסיקים אותם בדרך כלל".

לדברי מילמן, הייצור בכמויות הקטנות של 1,000-500 יחידות וההזמנות האישיות מחזיקות את העסק. "להיות עסק יצרני בישראל לעומת סין זה כמו שאומרים 'לא כוחות'. אם נודה על האמת, העובדה שהישראלים לא יודעים לתכנן את הזמן שלהם עובדת לטובתנו. לא תמיד זה באשמתם. עד שמאשרים תקציבים בארץ, אין כבר זמן להזמין מחו"ל. יש גם את אלה שדוחים את ההזמנות לרגע האחרון וכבר לא יכולים לחכות שיגיע מסין. אנחנו מתמחים בייצור מהיר ויודעים לספק פתרונות יעילים".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!