____________________________________________________________________

איך ראית את מידעו"ס בתחילת דרכך כעו"ס, ואיך את רואה אותו היום?
"אני מקבלת את מידעו"ס בערך משנת 2002. אחת לכמה זמן הוא הופיע לפתע בתא הדואר, רציני ומעוצב. נהגתי לעלעל בו, לעיתים העמקתי, לעיתים קראתי את הכותרות בלבד. הוא הקנה לי גאווה מקצועית; תחושה שכפרופסיה – אנחנו בהחלט פעילים ויוזמים.
"בגלל התפקיד שלי, היום אני מתעסקת גם בהיבט של 'לעשות סדר' בנושא התקצוב. מידעו"ס מומן בעבר במלואו על ידי האגודה לקידום הע"ס, שהיא ישות משפטית נפרדת מהאיגוד, אך עם זיקה ברורה. היה לי חשוב לחלק את ההוצאות בין האגודה להסתדרות. זה גם מנכיח את קיומה של הפרופסיה בתוך ההסתדרות.
"בעיניי, מידעו"ס צריך לשמש במה – לפרופסיה ולאיגוד. האיגוד הוא כמובן כל אחד ואחת מהחברים בו, ואנחנו שואפים להכליל בקהל היעד גם את מי שאינם חברים. חשוב שהביטאון ישקף את פני המקצוע; את הידע, את העשייה שלנו ואת האג'נדה המקצועית והערכית, ולצד אלה יפרסם מאמרי דעה. הזרוע הפרופסיונלית והזרוע הערכית, שתיהן חשובות.
"הייתי רוצה שמידעו"ס יקיים דיון ציבורי פנימי, תוך־פרופסיונלי, על הערכים המשותפים שלנו, על סוג ההשפעה הפוליטית, אם בכלל, שהיינו רוצים שתהיה לנו. האם, למשל, נתפקד למפלגה כלשהי? הדיונים האלה חשובים, והם לא יתקיימו בעיתון שכולו אקדמי. חשוב שיהיו גם חלקים שהם 'סמי־אקדמיים'. אני אומרת 'סמי', משום שהוא לא אמור להיות תאומו של עיתון 'חברה ורווחה'".

איך את רואה את הקשר בין האיגוד למידעו"ס?
"בתחילת הביטאון מופיע תמיד דבר היו"ר, שמבטא את החיבור לאיגוד. עם זאת, מידעו"ס הוא לא בצלמי; הוא נעשה בצלמם של חברי המערכת שלו, וזה בסדר. אני יכולה להגיד מה אני חושבת, אני יכולה להציג כיוון, אבל העבודה היום־יומית היא בידי אחרים. זה אומנם כלי של האיגוד והאגודה, אבל הוא עומד ברשות עצמו. העו"סים יכולים להתבטא בו כרצונם, במסגרת כללי הכתיבה שלו. זו למעשה 'הפרדת רשויות' חשובה, ולכן אני כל כך אוהבת את הרעיון של מידעו"ס".
איך יכולים העו"סים להשתמש בפלטפורמה הזאת, של מידעו"ס?
"הרבה פעמים פונים אליי בלשון 'למה האיגוד לא…?' למשל, עובדת יכולה להתקשר ולומר: 'למה אין לאיגוד עמדה לגבי האלימות בחברה הערבית?' אם את רוצה משהו, בוודאי בנושאים בעלי חשיבות חברתית, האיגוד יכול להיות פלטפורמה לרעיון. ואז אפשר לשאול אותה: 'מה היית רוצה לעשות בשביל זה? איזו תמיכה מהפלטפורמה של האיגוד תרצי לקבל?'
"לפני כשנתיים פנו אלינו שתי עובדות, חברות שנפגשו בתואר השני וחשבו על רעיון מלהיב – פודקסט של סיפורי חיים. הן רצו תמיכה מהאיגוד, קיבלו ליווי מהדובר ומאחת העובדות, אבל עשו הכול בעצמן. אנחנו מימנו את הפלטפורמה, את הציוד ואת אולפן ההקלטות, ייעצנו וכיוונו – אבל הן עשו הכול. בסופו של התהליך, קיבלתי לינק לפרק בספוטיפיי, ובהמשך, המוצר הסופי שקיבלתי היה 'הפודקאסט של איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים'. זה לגמרי שלהן, אבל זה גם שלנו. ביחד.
"התפיסה הזאת מתאימה מאוד גם לדפוס ההתנהלות של מידעו"ס. בסופו של דבר, העובדים מבינים שהכתיבה תורמת להם ולקהילה הפרופסיונלית, וזה נעשה על הפלטפורמה של האיגוד והאגודה, עם ליווי אישי והכוונה של חברי המערכת. זה מה שהייתי רוצה לראות בכל התחומים באיגוד".

מה מייחד את האיגוד שלנו?
"אנחנו Trade union ברמת העבודה המאורגנת, אבל יש לנו שני דגלים נוספים: הדגל הפרופסיונלי ודגל היותנו שחקן משפיע על סדר היום הציבורי בכל הקשור למדיניות כלכלית־חברתית ורווחתית. הכול קשור להכול, ומדיניות משפיעה, כמובן, על העבודה בשטח.
"הדגל הראשון נקשר לזכויות העובדים, והחלק המשמעותי בו הוא ההון האנושי, שמצריך הדרכה ותנאי שכר הולמים. כל אלה מתורגמים ישירות למתן שירות מיטבי לאזרח. הדגל השני קשור להיותנו אנשי ונשות מקצוע הפרוסים ברחבי המדינה ומעורבים במגוון אוכלוסיות – בזווית הבריאותית, הרשותית, המגזר שלישי, החוץ־ביתי, הקהילה. יש לנו יכולת להגיע למתרחש בשטח ולתרגם אותו להמלצות של מדיניות בפועל. הדגל השלישי הוא הערך המוסף שאנחנו מביאים לעולם".

מהם האתגרים העומדים כיום בפני הביטאון?
"אתגר ההפצה וההנגשה הוא גדול. בעשור האחרון, המלחמה על הקשב היא אדירה. התרגלנו לקשב של סרטוני רילס וטיק טוק, ולקרוא מאמר על שתי כפולות כבר לא קל. לא קל גם לשמור על הרמה המקצועית וגם לעשות התאמות לטכנולוגיות ולזמנים משתנים, אבל צריך לעשות את זה. להבין את מהות הקשב; כמה מסרים ניתן להעביר בזמן קצר, מהי הפלטפורמה המתאימה, וכדומה. האתגרים האלה אינם ייחודיים לנו, הם גם של רבים אחרים, לרבות התקשורת בכלל.
"אנחנו גם צריכים לחשוב איך מקלים את תהליך הגשת המאמרים. איך לשמור על רמה מקצועית ועדיין לאפשר תהליך קצר ונגיש יותר, במיוחד בכתבות של חוכמת המעשה".

״לפני כשנתיים פנו אלינו שתי עובדות, חברות שנפגשו בתואר השני וחשבו על רעיון מלהיב – פודקסט על סיפורי חיים. הן רצו וקיבלו תמיכה מהאיגוד, אבל עשו הכול בעצמן״

לשם מה נדרש הביטאון בעידן הרשתות החברתיות? האם לא די בקבוצה הנהדרת של האיגוד בפייסבוק?
"את התקשורת עם העובדים אנחנו יכולים לקיים באמצעות הניוזלטר. כבר אין צורך לעדכן במידעו"ס על צו ההרחבה, הסכם השכר, שינויים והבהרות. הדגש בביטאון הוא פרופסיונלי, וזה תחום שאי אפשר לעשותו קצר וקליט, נוסח הפייסבוק או סרטון reels.
"אגב, אני חושבת שמידעו"ס דיגיטלי יכול להיות טריגר לדיון בפייסבוק. הקבוצה של האיגוד היא קבוצה מדהימה, עם 9,000 עובדים סוציאליים איכותיים. טריגרים מכתבות במידעו"ס יכולים להוסיף עוד פן לדברים, לשימושם של העובדות/ים בקבוצה. אפשר, למשל, לבחור משפט ממאמר דעה ולדון בו. זה יכול להיות נפלא.
"למרות האתגרים, הביטאון חשוב, גם פנימה וגם החוצה, ואני בהחלט רואה לו המשכיות. עם זאת, אנחנו בוחנים את זה כל הזמן. חשוב לי למשל לאמוד את מספר הקוראים ולראות בגוגל אנליטיקס מה קראו. בכך, יש יתרון בהפצת מידעו"ס ברשת".
מהם הנושאים ה"בוערים" שמעסיקים היום את הפרופסיה?
"מה ש'בוער' כרגע היא הרפורמה, שאנחנו בשלב היישום שלה. זה לא הסכם רגיל; זה אירוע גדול מאוד, שכולל שינוי מבני עם בעיות ומורכבויות. יש אלפי מעסיקים שצריך לתקשר איתם, גם בשירות הציבורי וגם בצו ההרחבה. האתגר היה כמובן להשיג את מה שהשגנו, ומבחינתי – האירוע הזה הוא עבר; הראש שלי כבר במאבק הבא והרגליים – עמוק בתוך היישום".

ומהו המאבק הבא?
"האתגר הגדול שלנו הוא העומסים. עובדת קמה בבוקר, הולכת לעבודה וחוזרת, ומה שהולך איתה זה לא רק השכר. האם אני מכבה שרפות? האם אני שם רק כדי שיהיה את מי להאשים כשמשהו לא טוב יקרה? נכון, הלכנו על השכר והמוגנות תחילה, אבל עומסים הם הנושא הבא. בסופו של דבר, אלה סיבה ומסובב".

איך מתכתב נושא העומסים עם המשבר באיוש התקנים?
"איוש התקנים היא בעיה עולמית. בשירות הציבורי חסרים עובדים בכל התחומים, וכך גם במגזר הפרטי. יש לכך מגוון סיבות, חלקן גלובליות. הקורונה החריפה את המצב, ולאחריה השתנתה התפיסה של שוק העבודה. חלק מהפתרונות לעתיד יכללו תקציב ייעודי ובניית מפתחות תקינה: הגדרת מספר המטופלים, הכרה במקצועיות ובשכר מתגמל, בתנאים סביבתיים, באמצעים לעבודה. זה עשוי להביא יותר א.נשים לאיוש המשרות. האתגר הוא במַקרו, כולל מדיניות הרווחה וכלכלת הרווחה במדינת ישראל. עלינו לשאוף להחזיר את הספינה לכיוון הנכון. זהו אתגר פרופסיונלי, ולא רק של האיגוד. הרפורמה היא גאווה גדולה אך היא לא סך כל החלומות שלנו. יש עוד דברים שניתן לעשות. למשל, עולם הע"ס ומשרדי הממשלה יצטרכו להתאים את תפיסת שוק העבודה, כך שיתאים לעובדים".

ומילים לסיכום?
"יש מקצועות שבאיזשהו שלב לא יידרשו יותר. לצערנו או לשמחתנו, תמיד נצטרך את רשת הביטחון של הטיפול הפסיכוסוציאלי. זו זכות גדולה מאוד, להיות אורחים לרגע בחיים של אנשים. זה אינו מובן מאליו. לפעמים חווים הצלחה בסוף הדרך ולפעמים לא, אבל אנחנו הולכים בדרך הזו יחד איתם – והם פותחים לנו צוהר לעולם שלם של קהילות, משפחות ויחידים. בעיניי, זה הדבר החשוב ביותר לזכור בהקשר של המקצוע שלנו: זה מעמיס ושוחק, אבל זו גם זכות גדולה מאוד".

ראיינה וכתבה איה אלמוג זקן – עורכת המשנה של מידעו"ס. meidaos.new@gmail.com