מדיניות הרווחה בישראל עוברת בעשורים האחרונים טלטלה שבליבה מדיניות ההפרטה. סמכויות של הממסד מועברות בזו אחר זו אל חברות עסקיות או עמותות, תוך כדי הפרטת ביצוע הפעולות והמשימות אותן נדרשה עד כה הרשות המבצעת לבצע במישרין. משימות אלו מופקדות בידי גורמים אזרחיים, עסקיים לרוב, שיש חשש שמטרותיהם העסקיות ושיקולי עלות-תועלת יגברו על טיבו ואיכותו של השירות ועל צרכי הנזקקים לו.
בהעברת התכנים הרגישים לגורמים של מיקור חוץ יש טעם לפגם, כמעין התנערות מאחריות או מקשר בין נותן השירות למקבל השירות. זאת ועוד: ההסתייעות בגורמים האזרחיים נעשית במקרים רבים ללא בחינה מדוקדקת של מהות השירות, איכותו, עומקו והתאמתו, אלא על בסיס עמידה בקריטריונים ובסטנדרטים שונים, ולעיתים אף זרים לעולם הרווחה ולמדינת הרווחה הסוציאלית שהיו נהוגים בישראל בעבר.
כאשר לשורת הרווח יש ערך עליון, היא עלולה לגבור על שירות מקצועי שנותן מענה בראש ובראשונה לצורכי מקבלי השירות. לא כך היה כאשר הממסד הוא זה שהיה מעניק את השירותים במישרין לאזרחיו. במקרים אלו הייתה השתדלות של ממש שהתחום המקצועי יגבר על הפן הכלכלי.
בשנה האחרונה נחשף קושי נוסף ומשמעותי ביותר: חולשת הפיקוח והאכיפה על אותם גורמים שזכו במכרזים. מההוסטל בכפר סבא שבו אנשי צוות התעללו בחוסים עם אוטיזם, ועד המעון בחולון שבו נפטרה חוסה בעקבות תנאי תברואה לקויים.
אם המדינה אינה מסוגלת או אינה מעוניינת להעניק את השירותים הסוציאליים באופן ישיר, הרי שהדרך היחידה לוודא ולהקפיד על טוהר מידות, על מקצועיות, ועל מחויבות לשליחות באספקת השירותים הללו, היא הליך פיקוח קפדני והדוק הרבה יותר, לצד אכיפה בעת הצורך. אלו הכלים היחידים שיש לרגולטור כדי לנסות להטיל את מרותו לאחר ביצוע ההפרטה הכמעט מלאה במכלול שירותי הרווחה שלו, כדי לוודא את התועלת והיעדר הנזק כלפי צרכני השירותים שבאים מאוכלוסיות מגוונות ומוחלשות.
במקביל להעברת מרכז הכובד של שירותי הרווחה לגופים פרטיים, המדינה מצמצמת את יכולתה לעצב שירותי רווחה ראויים, ומאבדת את משאבי הידע והמומחיות שלה. דוגמה לכך היא מנהל המוגבלויות שהוקם לאחרונה במשרד הרווחה, ומחליף יחידות נפרדות שעסקו במתן מענה לאנשים עם סוגים שונים של מוגבלויות כמו עיוורון, לקות שמיעה, מוגבלות תנועה וכו'.
מנהל המוגבלויות החדש נוקט גישה שונה לחלוטין ממה שהכרנו עד כה, שכוללת טשטוש והעלמת המוגבלויות השונות, עם הצרכים, הייחודיות והמומחיות הנדרשת לכל מוגבלות, כמו לקות שמיעה או עיוורון, וכך נוצר לו מנהל אשר יעסוק במוגבלויות, בלי מתן מענה למומחיות כזו או אחרת, והעדר ספציפיקציה או פרופסיה של מגבלה פיסית, שכלית או חושית כזו או אחרת.
טשטוש ומחיקת הייחודיות של כל מוגבלות גורם לאובדן זהות או כתובת של אנשים עם אותה מוגבלות. המומחים הממסדיים לכל מוגבלות, שהיו נחלת משרד הרווחה מזה עשרות שנים, היוו כתובת לפניות ולדרישות של הציבור ושל ארגונים שונים, שידעו שיש מי שמבין ומכיר את מצוקתם ויפעל למענם מול גורמי ממסד אחרים.
כך גם במכרזים שמופצים על ידי משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי. במכרזים לשירותים עבור אנשים עם עיוורון אנו רואים היעדר הלימה והתאמה בין התנאים וההתאמות הייחודיות שנדרשים לאנשים אלו, לבין תנאי הסף של אותם מכרזים חדשים, וזאת בניגוד למה שהיה נהוג בעבר.
על שר הרווחה הבא, ממשלת ישראל, וגם ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לתת את הדעת לשני נושאים עיקריים:
- הטלת פיקוח הדוק ואכיפה על מוסדות וארגונים שמספקים שירותים חברתיים עבור המדינה, לרבות הטלת סנקציות ומינוי מפקחים בעלי ניסיון, ידע ומומחיות.
- השארת מוקדי הכוח של הידע והמומחיות בידי הרשויות עצמן, והשארת מטות במשרד הרווחה שמשמרים בידם את הידע והמומחיות בתחומים השונים, כדי שיהוו מוקד רגולטורי שייצג את אותן אוכלוסיות בתוך המשרד עצמו ומתוכו.
כל אדם חמישי בישראל הינו אדם עם מוגבלות כזו או אחרת. שירותי הרווחה שמעניק הממסד בישראל נועדו קודם כל לתיקון אפליה ו\או עוולה כלפי אנשים עם מוגבלות, אך לא רק. הם נועדו גם כדי להפוך את חייהם ואת אורח חייהם לנורמטיבי ולשוויוני הרבה יותר, במתן כלים הולמים שהמדינה מעמידה לרשותם כדי להשתלב בצורה ראויה ונאותה יותר בתעסוקה, בחברה וביתר תחומי החיים, לקיום אורח חיים תקין ונורמטיבי ככל אחד אחר.
***
עו"ד ד"ר גיא אקוקה הוא מנהל המחלקה המשפטית וקשרי ממשל במרכז לעיוור בישראל
