"אם אנחנו נערך לאפשרות שהעובדים יתארגנו מבעוד מועד, יכול להיות שנמנע זאת", אמרה עורכת הדין אורלי ג'רבי ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן לבאי כנס 'איגוד התעשייה הקיבוצית' שנערך בתל-אביב אמש (חמישי). הרצאתה של עו"ד ג'רבי נערכה תחת הכותרת "שלב המניעה – מה ניתן לעשות, אם בכלל". עורכת הדין הבהירה כי המניעה היא "לא מהמקום המשפטי, כי בסוף זו שאלה של ניהול נכון, איך לעשות את התכנון לאחור כדי שזה (ההתאגדות – נ. צ. כ.) לא תקרה מהמובן הנכון, של הניהול".

"כל חברה שאין בה התארגנות ושיש לה פיטורים באופק" הוסיפה ג'רבי בעצותיה למנכ"לים ומנהלי משאבי האנוש שהוזמנו לכנס, " כל חברה שרוצה לשנות פוליסות חופשה, לשנות את תכנית הליסינג או כל דבר אחר – היום ישר עולה לנו בראש החשש מהתארגנות. אז יכול להיות שיש פה גם אפקט חיובי מבחינת הטריגר להנהלות לנהל יותר נכון ולהיות יותר קשובות". על פי ג'רבי, חרף "החשש" מהתארגנות, על ההנהלות לנהוג ב"שום שכל, ולא מתוך כעס או עלבון".

יום העיון שארגן איגוד התעשייה הקיבוצית – תחת הכותרת מזרה האימה: "התארגנות עובדים, זה כבר כאן" –  ביקש לתת "כלים להתמודדות" למנהלים בתעשייה הקיבוצית עם הגדילה במספר התארגנויות העובדים במפעלים קיבוציים. המשתתפים הקפידו להיזהר בדבריהם, אבל ניכר היה שעל אף ההיסטוריה המפוארת של התנועה הקיבוצית במאבק למען האדם העובד, היום מעדיפים חלק מהקיבוצים שעובדיהם לא יתאגדו על מנת להיות מעורבים בקבלת ההחלטות במפעלים ולהיאבק על זכויותיהם.

"החשש שלנו במגזר הפרטי-עסקי" סיפר לנוכחים עו"ד עופר יוחננוף מהתאחדות התעשיינים, "ורובכם מפעלים קיבוציים שזה מה שנקרא הסוציאליזם האמיתי, זה חשש מוועדים בסגנון אלון חסן. זה ייקח זמן, אבל הם בסוף רוצים לנהל את העניינים. זו התחושה שלי, שחי את השטח", אמר, בנסותו להדגיש בפני הנוכחים את "הסכנה". בהמשך סייג יוחננוף את דבריו והבהיר שוועדים המבקשים לדבריו "לנהל ולהתערב" נפוצים יותר במגזר הציבורי, וכי איננו מתנגד באופן עקרוני לעבודה המאורגנת.

דברים אלו עוררו את כעסו של יחיעם יוגב, מנכ"ל מפעלי מתכת כפר מנחם. "אתה באמת חושב שאלון חסן זה דוגמה לוועדי העובדים בישראל"? תמה. "ראיתי את תכנית יום העיון והכותרת הראשונה היתה 'שלב המניעה', כאילו תפקידנו למנוע. אני חושב שזה טעות. הדיון לא צריך להיות משפטי באיך לנהל את יחסי העבודה, בטח לא בתנועה הקיבוצית. הדיון הוא מהותי – ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים התחילו באמצע המאה ה-19 ולא במקרה זה לא נעלם מהעולם. זה חלק מנשמת אפה של הדמוקרטיה בכל העולם ובכל הזמנים. ומי שרוצה בצורה כזו או אחרת לקעקע את זה, פשוט פוגע בדמוקרטיה".

"במקום שמנהלים מנהלים את העסק שלהם", המשיך יוגב, "עם מנהיגות ולא בשררה – שם ועדי עובדים יכולים רק לעזור למנהל. אני רוצה שהעובדים שלי במשמרת לילה יעשו תפוקה גם אם אין מנהל שמסתכל עליהם. אין פה בין היושבים אחד שמפרנס ב-26 שקלים לשעה את משפחתו. אז דרישה של עובדים להעלות את שכרם שעומד על המינימום היא יותר ממוצדקת ונכונה. מותר להם להיאבק על זה והם צריכים להיאבק על זה. זה לא שאין נושא משפטי בהסכמים קיבוציים, אבל ראוי היה שיהיה בסוף הדיון".

בהמשך נערך פאנל עם איתי נוח מנכ"ל כימדע בקיבוץ ניר יצחק, דפנה קנטור סמנכ"לית משאבי אנוש בזהר דליה בקיבוץ דליה, ופול שטיינר מנכ"ל חוליות בקיבוץ שדה נחמיה, בכולם הוקמו ועדי עובדים בשנים האחרונות. לדבריהם הדגש שחשוב להנהלות לשים בעת ניהול מו"מ להסכם קיבוצי הוא על שמירת זכות המילה האחרונה בהליכי פיטורין להנהלה, קביעת תפקידים המוחרגים מההסכם בחוזים אישיים, וקשירת העלאות השכר לביצועים ולמצבה הכלכלי של החברה.

באי הכנס גם שמעו סקירה על ההוראות, החוקים והפסיקות השונות המגדירות את אופי היחסים בין המעסיק לבין ההתאגדות הפורצת בשלביה השונים. עו"ד ג'רבי הזכירה בין השאר את פס"ד פלאפון אשר קבע כי למעסיקים בכל דרגות הניהול אסור להתבטא באשר להתאגדויות עובדיהם, את החוק משנת 2009 שהגדיר שמעסיק מחויב לנהל מו"מ בתום לב עם התאגדות חדשה יציגה במפעלו (אולם הדגישה כי אין חובה בחוק לחתום על הסכם קיבוצי), ואת החובה ליידע ולהיוועץ בוועד העובדים היציג בכל שינוי משמעותי בחברה.

"הפוך! גוטה, הפוך!"

בשולי הכנס, חילק אמיר אופק, חבר קיבוץ הזורע, קול קורא ובו ביקורת קשה על אופיו של הכנס. בין השאר נכתב שם "הפוך, גוטה, הפוך!…לא להלחם בתופעה (הפוך, גוטה הפוך!) אנחנו נדרשים, כי אם… עלינו דווקא לעודד ולחבק ואף ליזום בעצמנו את התארגנות עובדינו, מה שיבטיח שיהיה לנו במפעלינו עובדים הרבה יותר טובים, רציניים ומחוברים לעקרונות שפעם היו נר לרגלינו ומכל העולם הגיעו להתפעל וללמוד ולנסות לחקות את האחר והשונה והחדש שאבותינו הביאו בכנפי בגדי עבודתם הכחולים (נכון, כולל מנהלים!). הנה לכם, חבר מנהלינו היקרים, היקרים מאד והיקרים הרבה יותר מדי… גם מנהלינו מאותם ימים רחוקים ידעו והבינו שהכסף והכסף והכסף, אינם חזון ויש גם בילתו!".

מאז התמוססו חלק מההסכמים הענפיים בשנות ה-80, רבים מעובדי המפעלים בתעשייה הקיבוצית נותרו לא מאוגדים. בשנים האחרונות יותר ויותר מפעלים קיבוציים התאגדו במסגרת ההסתדרות, מפעלי כימדע בקיבוץ ניר יצחק, קמה-דע בקיבוץ בית קמה, עובדי רפת הגליל המערבי במושב השיתופי רגבה בשנה שעברה, שלא"ג שבבעלות קיבוץ שמיר, עובדי "אגודת זבח" – שוחטים העובדים במשחטות הגדולות שבבעלות קיבוצים ומושבים, ועוד.