"אנו, קבוצת מתיישבות ומתיישבים מגוש-עציון, הנמצאים בקשרים קרובים עם רבים מתושבי בית-אומר והסביבה, יודעים עד כמה הארוע הטראגי מעיב ומאיים על רקמת-החיים באזור כולו, מה-עוד שמתברר שככל-הנראה הנער לא היה שותף לזריקת האבנים." כך כתבו מתיישבים ומתיישבות מגוש עציון ביום רביעי, במכתב שנשלח לשר הביטחון אביגדור ליברמן, ובו בקשה להחזיר את גופתו של הנער חלאד באחר מהישוב בית אומר.

חאלד נהרג לפני כחודש מירי של כוחות הביטחון, לאחר שנחשד כמי שיידה אבנים וסיכן את חייהם של הלוחמים. לאחר תחקיר צבאי של האירוע, נמצא כי החיילים לא היו בסכנת חיים, וכי הירי שבוצע באש חייה ולמרכז גופו של חאלד, היה לא מידתי ומנוגד לפקודות פתיחה באש המקובלים. עוד הוחלט בתחקיר כי תיפתח חקירת מצ"ח.

על המכתב, חתומים רבנים ותושבי גוש עציון, ביניהם הרב יואל בן-נון, הרב ראם הכהן, והרבנית הדסה פרומן.

"אך כאילו כדי להוסיף מתח ותסיסה על הקיים, מחזיק הצבא בגופת הנער, במשך כמעט כחודש ימים(!!), מה שלא נתבצע אפילו במקרים מובהקים של פעילי טרור פלסטיניים. לכל אורך התקופה הזו, מבקשת משפחת הנער להשיב אל חיקה את גופת בנה על מנת להביאו לקבורה ולהתאבל עליו על-פי דתם, אולם הצבא מסרב. החזקת הגופה בידי כוחות הביטחון מעוררת ומתסיסה את השטח, ולמיטב הבנתנו אין להחזקת הגופה כל ערך לחקירת המקרה. כאנשים מאמינים איננו יכולים לקבל את החזקת הגופה בידי כוחות הביטחון. הכתוב בספר דברים אומר: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ… כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱ-לֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה (דברים כא כג). הדברים נכתבים על אדם שעשה חטא ונתחייב על-פי דין במיתה. וגם במקרה שכזה, מדגישה התורה שכל אדם נברא בצלם א-לוהים, ולפיכך יש לכבד את הגופה ולהביאה לקבורה." לשון המכתב.

מיכל פרומן, כלתו של הרב פרומן ז"ל, שהיה פעיל למען שלום בין יהודים לפלסטינים, תושבת תקוע ומי שנפצעה קשה בפיגוע דקירה בינואר האחרון, חתומה גם היא על המכתב. "החזקת גופות בכלליות זה לא יעיל מבחינת הרתעה, ואנחנו הראשונים שנרצה להשתמש באסטרטגיה שתרתיע."

מימין כנראה שיבקרו את שיתוף הפעולה עם הפלסטינים ומשמאל יגידו שהיא מטשטשת את העוול האמיתי – הכיבוש, אבל פרומן וחותמי המכתב מאמינים בדרך ביניים שלא מתעלמת מהמתח בין האהבה לארץ, ובין מציאות החיים לצד הפלסטינים, בשטחים. "העולם הוא מלא סתירות, יש לנו הרבה רגשות," אומרת מיכל. "אנחנו יכולים לבוא לאדמה שלנו בלי רכושנות, ה' חשב שבני ישמעל גם צריכים לשבת כאן, זו המציאות. יש לי אמונה שאומרת שאם נעשה תיקון פנימי, ה' יוביל את המציאות למקום טוב יותר לכולם. גם לכל אורך הדורות גורשנו כאשר הייתה שנאת חינם, אהבת חינם תשאיר אותנו על האדמה. אני לא חושבת שהכיבוש משחית את הנפש, אם אתה לא מושחת. הכיבוש לא ישחית, אם אתה אוהב אדם וירא שמים."

פרומן מספרת על הקשר של חמותה, הרבנית הדסה פרומן, עם המשפחה השכולה של הנער, "מדובר במשפחה מאוד ענייה. ככל הנראה הנער חזר מיום עבודה להביא כסף למשפחה. בסביבתו הייתה התארגנות של זריקת אבנים. הדסה מכירה את המשפחה, בן דוד שלו הוא פעיל שלום. חשוב מאוד להפריד בין מחבלים לבין תושבים פלסטינים."

"ההלכה היא מוסרית מיסודה. ההלכה שניתנה לנו מהשמים ושהחכמים פיתחו היא מוסרית והיא טובה, וגם אנחנו אנשים עם דעת יכולים להסתכל על הכתובים וצריכים לקרוא מחדש את התורה ולתרגם אותה. אנחנו מאמינה בדו שיח עם ה'. "וחי בהם" הציור של המציאות ביהודה ושומרון צריכים לראות איך חיים את דברי התורה."

ממשרד הביטחון לא התקבלה תגובה.