גילוי נאות: הוצאת הספרים עם עובד נמצאת בבעלות ההסתדרות החדשה, כמו גם חברת 'דבר ראשון' המוציאה לאור אתר זה

יש לנו 30 כלי נשק גרעיניים המכוונים לצרפת,
שדי והותר בהם להשמיד את המדינה הזאת.
אנו שומרים 50 כלי נשק גרעיניים לגרמניה המערבית ו־50 לבריטניה.
(ראש הממשלה חרושצ'וב לשגריר ארצות הברית לואלין א' תומפסון הבן, 1 בינואר 1960)

אין זה משנה כמה טובה היתה השנה שחלפה, השנה
החדשה תהיה טובה יותר […] דומני שאיש לא יגער בי
אם אומר שאנו מייחסים חשיבות רבה לשיפור היחסים
עם ארצות הברית […] אנו תקווה שהנשיא החדש יהיה
רוח רעננה שתסלק את האוויר המצחין והמעופש
ששורר בין ארצות הברית לברית המועצות.
כעבור שנה, חרושצ'וב מרים כוסית לכבוד השנה החדשה,
(1 בינואר 1961)

הקרמלין, מוסקבה
ערב השנה החדשה, 31 בדצמבר 1960

דקות אחדות לפני חצות לניקיטה חרושצ'וב היו סיבות טובות לחוש הקלה על ששנת 1960 עומדת לחלוף לבלי שוב. ויותר מכך, היו לו סיבות לחשוש מפני השנה הבאה בעת שסקר את פניהם של 2,000 האורחים שנקבצו למסיבת ראש השנה תחת התקרה המקושתת הגבוהה של אולם הקדוש גאורגי בקרמלין. בחוץ כיסתה הסערה בשכבת שלג עבה את הכיכר האדומה ואת המאוזולאון ובו גופותיהם החנוטות של קודמיו לנין וסטלין. חרושצ'וב ידע שמעמדם של הסובייטים בעולם, מקומו בהיסטוריה — ומה שחשוב יותר לענייננו — הישרדותו הפוליטית, תלויים בהתמודדותו עם סופת האתגרים שלפניו.

בבית נאלץ חרושצ'וב להתמודד עם שנה שנייה ברציפות של יבולים כושלים. שנתיים בלבד קודם לכן פתח בסגנונו הנמלץ הידוע בתכנית בזק לעקוף את רמת החיים האמריקנית עד 1970 אך אפילו לא הצליח לספק את צורכי הקיום הבסיסיים של בני עמו. בסיור חקר שערך ברחבי המדינה הוא הבחין בכל אתר במחסור בדיור, בחמאה, בבשר, בחלב ובביצים. יועציו אמרו לו שגוברים הסיכויים להתקוממות של פועלים, כמו המרד בהונגריה שהוא אולץ לדכא בשרשרות הטנקים הסובייטיים ב־ 1956…

בתחום מדיניות החוץ התרסקה גישתו של חרושצ'וב, שדגלה בדו־קיום בשלום עם המערב — תוך כדי הינתקות מעוררת מחלוקת מתפיסתו של סטלין ולפיה העימות בלתי נמנע — כאשר טיל סובייטי יירט מטוס ריגול אמריקני יו־ 2 מתוצרת לוקהיד בחודש מאי. כעבור ימים אחדים יזם חרושצ'וב את כישלון פסגת פריז עם הנשיא דווייט ד' אייזנהאואר ובעלי בריתו מתקופת המלחמה, לאחר שלא קיבל התנצלות פומבית מהאמריקנים על החדירה למרחב האווירי הסובייטי. שרידי הסטליניסטים שנותרו במפלגה הקומוניסטית הסובייטית ומאו צה־טונג מסין הצביעו על התקרית בתור ראיה לכישלון המנהיגות של חרושצ'וב וחידדו את חרבותיהם כנגד המנהיג הסובייטי לקראת הוועידה ה־ 22 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. לאחר שהוא עצמו ניצל התכנסות שכזו כדי לסלק אויבים, כיוון חרושצ'וב את כל תכניותיו לשנת 1961 למנוע אסון שכזה בוועידה.

על הרקע המורכב הזה לא היה דבר שאיים על חרושצ'וב יותר מהידרדרות המצב בברלין החצויה. מבקריו קבלו על שהתיר לפצע המסוכן ביותר לעולם הקומוניסטי לדלוק ולהתפשט. מזרח ברלין הקיז זרמי פליטים למערב בקצב מבהיל. זו היתה קבוצה שהתארגנה בכוחות עצמה מקרב התעשיינים, האינטלקטואלים, החקלאים, הרופאים והמורים המוכשרים והמלאים מוטיבציה ביותר במדינה. חרושצ'וב נהג לכנות את ברלין “האשכים של המערב", המקום העדין שהוא יכול ללחוץ עליו כל אימת שהוא רוצה לגרום לאמריקנים להתכווץ. אך בדימוי מדויק יותר אפשר לתאר אותה כעקב אכילס שלו ושל הגוש הסובייטי, המקום שהקומוניזם היה חשוף ופגיע בו יותר מכול.

אלא שחרושצ'וב לא הסגיר את החששות האלה בשעה שהרטיט את לבות הקהל שהתכנס ערב השנה החדשה, ובו קוסמונאוטים, בלרינות, אמנים, פעילים ושגרירים — כולם טבלו באורות שבקעו משש נברשות הברונזה הענקיות ומשלושת אלפי הנורות באולם. להם די היה בהזמנה של מנהיג המפלגה הסובייטית כדי לאשש את מעמדם. ואולם התרגשותם היתה גדולה מתמיד, שכן בעוד פחות משלושה שבועות ייכנס לבית הלבן ג'ון פ' קנדי. הם ידעו שהברכה שיישא המנהיג הסובייטי לכבוד השנה החדשה תקבע את הטון ביחסי ארצות הברית-ברית המועצות מכאן ואילך.

בשעה ששעון קורנטי הקבוע במגדל ספאסקיה מן המאה ה־ 16 תקתק בכיכר האדומה, ומחוגיו קרבו אל שעת חצות, יצר חרושצ'וב חום משלו בתוככי אולם הקדוש גאורגי. הוא לחץ את ידיהם של מקצת האורחים, חיבק אחרים, ונדמה שהוא עלול להתפקע מתוך חליפתו האפורה הרפויה. זו היתה אותה אנרגייה שהביאה אותו לשלטון; מכפר הולדתו הרוסי קלינובקה, הסמוך לגבול אוקראינה, דרך מהפכה, מלחמת אזרחים, הטיהורים הפרנואידיים של סטלין, מלחמת עולם והמאבק על ההנהגה בעקבות מותו של סטלין. השתלטות הקומוניסטים על השלטון העניקה הזדמנויות חדשות לרוסים רבים ממוצא צנוע, אך איש מהם לא שרד במיומנות כזו ולא טיפס מעלה מעלה כניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב.

לנוכח יכולתו הגוברת של חרושצ'וב לשגר טילים בעלי ראש חץ גרעיני למערב ייחדו סוכנויות המודיעין האמריקניות יותר ויותר משאבים לפענוח מבנה הנפש שלו. ב־ 1960 כינס הסי־אַי־אֵי קבוצה של כ־ 20 מומחים — רופאים פנימיים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים — וביקש מהם לבדוק את המנהיג הסובייטי באמצעות סרטים, תיקי מודיעין וסיפורים אישיים. החבורה אף הרחיקה לכת ובחנה תצלומי תקריב של כלי הדם של חרושצ'וב כדי לבדוק שמועות שהם התקשו ושהוא סובל מיתר לחץ דם. הם הגיעו למסקנה שסיכמו בדוח סודי ביותר — שהגיע גם לנשיא קנדי — כי למרות השינויים החדים במצב רוחו של חרושצ'וב, התקפי הדיכאון והתקפי השתייה שלו (שהצליח להשתלט עליהם בזמן האחרון, כך דיווחו), המנהיג הסובייטי מגלה דפוס התנהגות שכינו “אופורטוניסטי־אופטימיסטי כרוני". מסקנתם היתה שיותר משהוא קומוניסטי מקיאווליסטי ברוח סטלין, כפי שרבים האמינו עד אז, הוא דווקא פעיל נמרץ ופעלתן.

דיוקן אישיות נוסף, גם הוא סודי ביותר, הוכן מטעם הסי־אַי־אֵי לממשל הנכנס. הוזכרו בו “תושייה, תעוזה, חוש עיתוי פוליטי טוב וכישרון משחק, וגם שמץ של יצר הימורים". הוא הזהיר את הנשיא הנבחר קנדי כי מאחורי הסגנון המוקיוני שמגלה האיש נמוך הקומה והגוץ הזה לא אחת מסתתרים “אינטליגנצייה מוּלדת טבעית וערמומית, גמישות מחשבה, דחף, אמביציה וחוסר מעצורים".

מה שהסי־אַי־אֵי לא דיווח היה שחרושצ'וב נטל על עצמו אחריות אישית לבחירתו של קנדי, ועתה ביקש לקבל את גמולו. באוזני עמיתיו התרברב כי הטיל את פתק ההצבעה המכריע באחת ממערכות הבחירות הצמודות ביותר בתולדות הנשיאות בארצות הברית בכך שדחה את כל הפניות של הרפובליקנים

לשחרר את שלושת אנשי צוות האוויר — טייס היו־ 2 המיורט פרנסיס גארי פּאוּאֶרס ושני אנשי צוות של מטוס ביון אר־בי־ 47 שיורט בידי הסובייטים בשמי ים ברנץ כעבור חודשיים — בשיאה של מערכת הבחירות. עתה הוא פעל בקוצר רוח באין־ספור ערוצים לקיים פגישת פסגה מהירה עם הנשיא קנדי בתקווה שהיא תפתור את בעיית ברלין שלו.

בזמן מערכת הבחירות שיגר המנהיג הסובייטי הנחיות ברורות ומפורשות לנציגיו הבכירים הן בנוגע לתקוותו לניצחון של קנדי הן בנוגע לסלידתו מריצ'רד ניקסון; בהיותו סגנו של הנשיא אייזנהאואר היה אנטי־קומוניסט מושבע והשפיל אותו במוסקבה ב“ויכוח המטבח" — על היתרונות היחסיים של שני המשטרים. “ביכולתנו להשפיע גם על מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית!" אמר אז לחבריו. “לעולם לא נעניק לניקסון מתנה שכזו".

לאחר הבחירות התרברב חרושצ'וב כי בסירובו לשחרר את הטייסים גרם אישית לאבדן של כמה מאות אלפי קולות, שנדרשו להבטיח את ניצחונו של ניקסון. במרחק עשר דקות הליכה בלבד ממסיבת השנה החדשה שלו בקרמלין נמקו השבויים האמריקנים, תזכורת למניפולציה האלקטורלית של חרושצ'וב בכלא לוביאנקה של הקה־גה־בה. שם החזיק אותם המנהיג הסובייטי ככלי מיקוח פוליטיים שיהיה אפשר לסחור בהם בעתיד למען רווח כלשהו.

בעוד נמשכת הספירה לאחור לקראת ברכתו לשנה החדשה התרועע חרושצ'וב בקהל ככל פוליטיקאי פופוליסטי ולא כרודן קומוניסטי. אמנם הוא עדיין קרן להט נעורים אך הזדקן בקצב מואץ, כגורלם של רוסים רבים, ועוד כשהיה בן 22 האפיר שֹערו עקב מחלה קשה. הוא התלוצץ עם חבריו, מטה את ראשו הקירח לאחור בתנועה חדה ושואג מעליצות לשמע אחד מסיפוריו שלו, חושף בלי מבוכה את שיניו הקלוקלות, את המרווח בין שיניו הקדמיות ואת שתי שיני הזהב שלו. שעֵרֹ אפור קצוץ עיטר את פניו העגולים המלאים חיים ואת שלוש היבלות הגדולות, את הצלקת הזעירה מתחת לאפו הסולד, את לחייו האדומות ואת קמטי הצחוק החרוצים בהן ואת עיניו הכהות, החודרות. הוא נופף בידיו ודיבר במשפטים קצרים, קטועים, בקול מאנפף, רם וצורמני.

הוא זיהה פרצופים רבים והתעניין בילדי החברים בשמותיהם: “מה שלום טטיאנה הקטנה? ומה שלום איוון הפצפון?"

לנוכח המטרה שהציב לעצמו בערב ההוא, התאכזב חרושצ'וב לא לראות בקהל את האמריקני החשוב ביותר במוסקבה, השגריר לואלין “טומי" תומפסון, שאתו שמר על יחסים הדוקים למרות השחיקה ביחסים בין שתי המדינות. ג'יין, אשתו של תומפסון, התנצלה באוזני חרושצ'וב כי בעלה שוכב בבית, סובל מהתקף של כיב כיבה. השגריר טרם התאושש מהמפגש שלו עם המנהיג הסובייטי בהתכנסות של ראש השנה שעברה, אז כמעט הכריז חרושצ'וב השיכור על מלחמת עולם שלישית בגלל סוגיית ברלין.

בשעה שתיים לפנות בוקר ליווה חרושצ'וב, אפוף בענני אלכוהול, את תומפסון, את אשתו, את שגריר צרפת ואת מנהיג המפלגה הקומוניסטית האיטלקית לחדר קטן שנבנה זה מקרוב בקדמת אולם הקדוש גאורגי, שקושט למרבה הפליאה במזרקה מלאה סלעי פלסטיק צבעוניים. חרושצ'וב הטיח בתומפסון כי אם המערב לא ייענה לדרישתו להגיע להסכם בעניין ברלין, שיכלול גם נסיגה של כוחות בעלות הברית, הוא יאלץ את המערב לשלם. “יש לנו 30 כלי נשק גרעיניים מיועדים לצרפת, די והותר כדי להשמיד את המדינה הזאת", אמר והטה את ראשו לעבר שגריר צרפת. וליתר ביטחון הוסיף כי הוא שומר עוד 50 טילים לגרמניה המערבית ו־ 50 לבריטניה.

בניסיון מסורבל להחזיר את האווירה הקלילה לקדמותה שאלה ג'יין תומפסון כמה טילים הועיד חרושצ'וב לדוד סם.

“זה סוד", השיב חרושצ'וב בחיוך זדוני.

בניסיון לשקם את מצב הרוח המידרדר הציע תומפסון להרים כוסית לכבוד פסגת פריז הקרובה עם אייזנהאואר ולכבוד הסיכוי לשיפור היחסים. אך המנהיג הסובייטי רק החריף את איומיו והתעלם מההתחייבות שנתן לאייזנהאואר להימנע מכל צעד חד־צדדי העלול לשבש את המצב בברלין עד לאחר ועידת פריז. רק בשש בבוקר הצליח תומפסון לסיים את המפגש רווי הוודקה ויצא משם ביודעו שיחסי המעצמות תלויים בכך שחרושצ'וב לא יזכור למחרת בבוקר דבר מכל מה שאמר בלילה.

בבוקר שיגר תומפסון לנשיא אייזנהאואר ולשר החוץ כריסטיאן הֶרטֶר מברק בקרת נזקים ובו הזכיר את דבריו של חרושצ'וב, אך קבע שאין להבין אותם “כפשוטם" לנוכח שכרותו של המנהיג הסובייטי. הוא טען שהסובייטי ביקש רק “להבהיר לנו את חומרת המצב בברלין".

כעבור שנה, לאחר שתומפסון חזר בריא ושלם הביתה שוב צלצל השעון פעמים. הפעם היה מצב רוחו של חרושצ'וב מפוכח ונדיב הרבה יותר. כאשר בישרו הפעמונים על בואה של שנת 1961 , ועץ השנה החדשה בתוך אולם הקדוש גאורגי הואר במלוא גובהו, 13 מטרים, נשא חרושצ'וב את כוסו ובירך, והברכה התקבלה בקרב מנהיגי המפלגה כהנחיה דוקטרינרית וצוּטטה באין־ספור מברקים דיפלומטיים מקצה העולם אל קצהו האחר.

“שנה טובה, חברים, שנה טובה! גם אם השנה החולפת היתה מצוינת, השנה הבאה תהיה טובה ממנה!"

חלל החדר רעם מתשואות, חיבוקים ונשיקות.

חרושצ'וב הוסיף את הברכה הטקסית המקובלת למעמד הפועלים, לאיכרים ולאינטלקטואלים ברוח עקרונות המרקסיזם־לניניזם והדו־קיום בשלום בין עמי העולם. ובנימה פייסנית הוסיף: “אנחנו חושבים שהשיטה הסוציאליסטית טובה מן האחרות, אך לעולם לא ננסה לכפות אותה על מדינות אחרות".

דממה השתררה באולם, והוא הפנה את דבריו אל קנדי.

“חברים יקרים! ידידים! רבותי!" אמר חרושצ'וב.

ברית המועצות עושה כל מאמץ לקיים יחסי ידידות עם כל העמים.

אך דומני שאיש לא ינזוף בי אם אומר שאנו מייחסים חשיבות יתרה לשיפור

היחסים עם ארצות הברית, שכן היחסים הללו מעצבים במידה רבה את

היחסים עם מדינות אחרות. היינו רוצים להאמין שארצות הברית שואפת

לאותה תוצאה בדיוק. אנו תקווה כי הנשיא האמריקני החדש יהיה משב

רוח רענן שיסלק את האוויר המעופש והמצחין בין ארצות הברית לברית

המועצות.

האיש אשר שנה קודם לכן ציין את מספר פצצות האטום שהוא מוכן להטיל על המערב, אימץ את עמדת עושה השלום. “בזמן מערכת הבחירות", אמר לקהל, “אמר מר קנדי שאם הוא יהיה נשיא, הוא יביע חרטה באוזני ברית המועצות" על שיגור מטוסי הביון מעל שטחה. לדברי חרושצ'וב, גם הוא רוצה “להשאיר את הפרשה העגומה הזאת מאחור ולא לחזור אליה… אנו מאמינים כי בהצבעה למען קנדי, נגד ניקסון, הביע העם האמריקני את הסתייגותו ממדיניות המלחמה הקרה ומהחרפת היחסים הבין־לאומיים".

חרושצ'וב שוב נשא את כוסו, שמולאה בשנית. “לחיי הדו־קיום בשלום בין האומות!"

תשואות.

“לחיי הדו־קיום בשלום והידידות בין כל העמים!"

תשואות רועמות. עוד חיבוקים.

חרושצ'וב בחר את המילים בקפידה. השימוש החוזר ונשנה במונח “דו־קיום בשלום" היה הצהרת כוונות כלפי קנדי, אך בו בזמן גם מסר של נחישות ליריביו הקומוניסטים. לאחר שהכיר במגבלות הכלכליות של הסובייטים ולנוכח איומי הגרעין החדשים, הציע חרושצ'וב בנאומו הסודי הידוע בוועידה ה־ 20 של המפלגה הקומוניסטית ב־ 1956 צורת חשיבה חדשה, ועל פיה המדינות הקומוניסטיות יכולות לחיות בדו־קיום בשלום ובתחרות עם מדינות קפיטליסטיות. אך יריביו העדיפו לשוב לרעיונות התוקפניים יותר מבית מדרשו של סטלין, לרעיונות המהפכה העולמית והמשך ההכנות האקטיביות למלחמה.

בפתח שנת 1961 סיכנו רוחות הרפאים של סטלין את חרושצ'וב הרבה יותר מכל איום ממערב. לאחר מותו ב־ 1953 השאיר סטלין לחרושצ'וב ברית המועצות שאינה מתפקדת, על 209 מיליון תושביה ועשרות הלאומים המתפרשים על פני כשישית השטח היבשתי של העולם. קרבות מלחמת העולם השנייה החריבו שליש מנכסיה והותירו 27 מיליון הרוגים, 17 אלף עיירות ו־ 70 אלף כפרים חרבים. הנתונים הללו אינם כוללים את המיליונים שסטלין עצמו חיסל קודם לכן ברעב מעשה ידי אדם ובטיהורים הפרנואידיים שלו.

חרושצ'וב האשים את סטלין על שיזם את המלחמה הקרה, המיותרת והיקרה קודם שהיה סיפק בידי ברית המועצות להתאושש מההרס הנורא שהיתה נתונה בו. בייחוד תקף את סטלין על המצור הכושל שהוטל על ברלין ב־ 1948, כאשר המעיט הרודן בערך נחישותם של האמריקנים והפריז בערך יכולותיהם של הסובייטים בתקופה שארצות הברית עדיין שמרה על מונופול בתחום הגרעין. עקב כך פרץ המערב את האמברגו וב־ 1949 הקים את נאט"ו וייסד גרמניה מערבית נפרדת. כל אלה לוו במחויבות של ארצות הברית להעמיק את אחיזתה באירופה למשך זמן. לדעת חרושצ'וב, ברית המועצות שילמה מחיר כבד על שסטלין “לא חשב על כך עד הסוף".

חרושצ'וב, עדיין צלול ופיכח, הוביל את שגריר גרמניה המערבית הנס קְרוֹל לפינה לשיחה בארבע עיניים לאחר שהושיט לקנדי ענף של זית בברכת השנה החדשה שלו. חרושצ'וב ראה בשגריר הגרמני בן ה־ 62 את השגריר המערבי השני בחשיבותו לאחר תומפסון, שלא נכח באירוע. אך היחסים בין השניים היו הדוקים הרבה יותר מיחסיו של חרושצ'וב עם נציג ארצות הברית בזכות שליטתו הרהוטה של קרול ברוסית ותפיסתו — החריגה בקרב בני דורו הגרמנים — כי ארצו קשורה למוסקבה הרבה יותר מאשר לוושינגטון מבחינה תרבותית, היסטורית, וממילא גם מדינית.

חרושצ'וב וקרול — מלווים בסגן ראש הממשלה אנסטס מיקוֹיאן ובחבר הנשיאות אלקסיי קוֹסיגין — פרשו לאותו חדר קטן ומוזר במבואת האולם ששם איים המנהיג הסובייטי על תומפסון שנה קודם לכן. אז יצא גם קרול בסערה מחגיגות השנה החדשה לאחר שהמנהיג הסובייטי ניצל את דברי הברכה שלו לגנות את גרמניה המערבית ה"רוואנשיסטית והמיליטריסטית".

אך הפעם היה חרושצ'וב במצב רוח מפתה והזעיק את אחד המלצרים להגיש לקרול שמפניה מחצי האי קרים. אגב שתיית יין אדום ארמני קל הסביר המנהיג הסובייטי לקרול כי במצוות רופאו הוא אינו שותה וודקה או משקאות כבדים אחרים. קרול נהנה מחילופי הדברים האישיים עם חרושצ'וב, ובהזדמנויות הללו נהג לקרב אליו את האיש ולהתלחש אתו כדי להדגיש את הקרבה ביניהם.

קרול נולד ארבע שנים לאחר חרושצ'וב בעיר דויטש פיקאר, שהיתה באותם ימים חלק מפרוסיה וב־ 1922 סופחה לפולין. את המילים הראשונות ברוסית למד בילדותו בעת שדג בנהר שהפריד בין האימפריה הגרמנית לאימפריה של הצאר. שנותיו הראשונות בתור דיפלומט במוסקבה החלו בשנות ה־ 20 , כאשר גרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה וברית המועצות, שקיבלה עליה זה לא כבר את הקומוניזם — שתי המדינות המשוקצות ביותר בתבל באותם ימים — חתמו על הסכם רפאלו, כדי לפרוץ את הבידוד הדיפלומטי שסבלו ממנו, וכוננו את ברית הציר האנטי־מערבי נגד הסכם ורסאי.

קרול גרס שאווירת האיבה באירופה תפוג רק אם יושג הסכם שיאפשר לגרמניה המערבית ולברית המועצות — “שתי המדינות החזקות ביותר באירופה" — לנהל טוב יותר את היחסים ביניהן. הוא פעל ברוח זו מאז עמד בראש מחלקת הסחר בין מזרח למערב במשרד הכלכלה, ב־ 1952 . גרמניה המערבית היתה בת שלוש שנים בלבד. תפיסותיו העמידו אותו לעתים מזומנות בעימות עם ארצות הברית, שלא נרגעה מהחשש שמא יחסים נוחים וחמימים מדי יסללו את הדרך לגרמניה מערבית ניטרלית.

חרושצ'וב הודה לקרול על עזרתו בסתיו הקודם בשכנוע קנצלר גרמניה המערבית, קונרד אדנאואר, לאשר הסכמים כלכליים חדשים עם העולם הקומוניסטי, ובכלל זה חידוש הסכם סחר בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית. ההסכם בוטל חודשים אחדים קודם לכן. אמנם גרמניה המזרחית היתה בת חסותה של ברית המועצות, אך חרושצ'וב ייחס לגרמניה המערבית חשיבות גדולה הרבה יותר לכלכלה הסובייטית עקב הנגישות יוצאת הדופן למכשור, לטכנולוגיה מודרנית ולהלוואות במטבע חוץ שהיא הציעה לו.

לכן שוב הרים המנהיג הסובייטי את כוסו ובירך את מה שכינה "מלאכת שיקום ההריסות הראויה לציון שעושה הרפובליקה הפדרלית הגרמנית". חרושצ'וב הביע באוזני קרול את התקווה שהקנצלר אדנאואר ינצל את עוצמתו הכלכלית הגוברת ואת עצמאותו הגוברת מארצות הברית כדי להרחיק את עצמו מוושינגטון ולשפר אף יותר את יחסיו עם הסובייטים.

קוסיגין ביקש את רשותו של קרול להוסיף ברכה משל עצמו, והשגריר נענה לבקשה. “בעינינו אתה שגרירם של כל הגרמנים", אמר כהד לתפיסתו של חרושצ'וב עצמו — מצבה של ברית המועצות היה טוב עשרת מונים אילו עלה בידה לכונן ברית עם המערב־גרמנים, על כל המשאבים העומדים לרשותם, מאשר לכונן ברית עם המזרח־גרמנים המעיקים, על תביעותיהם הכלכליות האין־סופיות ועל המוצרים הנחותים שהם מייצרים.

או אז הוסיף חרושצ'וב גם נימה של פיתוי משולב באיום: “חייבים לפתור את בעיית גרמניה בשנת 1961 ", אמר לקרול. המנהיג הסובייטי סיפר כי איבד את סבלנותו לנוכח סירובם של האמריקנים לשאת ולתת על שינוי במעמדה של ברלין, שינוי שיאפשר לו לבלום את זרם הפליטים ולחתום על הסכם שלום לסיום המלחמה עם גרמניה המזרחית. מיקויאן אמר לקרול כי “חוגים מסוימים" במוסקבה מגבירים את לחציהם על חרושצ'וב עד שהמנהיג הסובייטי אינו יכול עוד להתנגד לדרישותיהם לפעול בברלין.

קרול הניח שמיקויאן מתכוון למה שנודע בחוגי המפלגה הסובייטית בכינוי “שדולת אולבריכט", קבוצה שהושפעה יותר ויותר מטרוניותיהם הצורמניות של המזרח־גרמנים — חרושצ'וב אינו מגן בלהט הראוי על המדינה הסוציאליסטית הגרמנית.

במצב רוחו הנעים, בזכות שפע המחמאות והשמפניה הסובייטיות הודה קרול כי המנהיג הסובייטי גילה אורך רוח ראוי לציון בעניין ברלין. אך הוא הזהיר את חרושצ'וב כי אם יפרו הסובייטים את הסטטוס קוו בברלין בהפרה חד־צדדית, יפרוץ משבר בין־לאומי ואפילו עימות צבאי עם ארצות הברית והמערב.

חרושצ'וב חלק עליו. הוא הגיב במשיכת כתפיים על הטענה ופסק כי המערב יגיב ב"פרץ קצר של התרגשות", אך זה ידעך חיש מהר. “איש בעולם לא יכריז מלחמה על ברלין או על בעיית גרמניה", אמר לקרול. חרושצ'וב ידע היטב שקרול ידווח על השיחה לאמריקנים ולממונים עליו ואמר כי הוא מעדיף משא ומתן והסכם על פני צעדים חד־צדדיים, אך הדגיש: “הכול תלוי בקנדי".

בשעה ארבע לפנות בוקר סיים חרושצ'וב את הפגישה והוביל את קרול, קוסיגין ומיקויאן בקהל החוגגים הרוקדים, והקהל קפא לרגע ופינה להם פרוזדור.

אפילו שגריר מנוסה כקרול לא ידע מעולם איזה מאיומיו התכופים של חרושצ'וב עליו לקבל במלוא הרצינות. אך האופן שהעלה חרושצ'וב את סוגיית ברלין בערב ההוא שכנע אותו כי השנה הנפתחת תוביל לעימות בנושא. הוא יעביר את העמדה הזאת לאדנאואר — ובאמצעותו לאמריקנים. היה ברור לקרול שחרושצ'וב הגיע למסקנה שהסיכונים הכרוכים באי־עשייה גדולים הרבה יותר מסכנת העשייה.

אך השתלשלות השנה ההיא — לשיתוף פעולה או לעימות — תלויה בדילמה הנעוצה בלב תפיסתו של חרושצ'וב את ברלין. מן הצד האחד עדיין היה חרושצ'וב משוכנע כי הוא יכול להרשות לעצמו עימות צבאי עם האמריקנים. הוא היה מחויב למשא ומתן על דו־קיום בשלום עם ארצות הברית והושיט יד לנשיא החדש בתקווה להגיע להסכם על ברלין. מן הצד האחר, פגישתו של חרושצ'וב עם קרול, שגריר גרמניה המערבית, חשפה את הלחצים הגוברים עליו לפתור את בעיית ברלין קודם שהיא תיהפך לאיום גדול יותר לאימפריה הסובייטית ואיום מידי יותר למנהיגותו שלו. מכל הטעמים הללו היה חרושצ'וב קומוניסט שאצה לו הדרך.

זו לא היתה הבעיה היחידה שלו בברלין. הברלינאים עצמם בזו לו, סלדו מהחיילים הסובייטים ועייפו מהכיבוש שלהם. כל זיכרונותיהם מהתקופה שלאחר המלחמה היו גרועים…

_____________________________________

פרידריך קמפ היה במשך יותר מ-25 שנים כתב, עורך ובעל טור בוול סטריט ג'ורנל. כיום הוא מנכ"ל מכון המחקר היוקרתי המועצה האטלנטית (Atlantic Council). ספריו נחשבים עד היום מקורות רבי חשיבות בתולדות המלחמה הקרה.

"ברלין 1961", "ספרייה לעם" – עם עובד