8,062 צעירים בגילאי 18-30 עלו לישראל בין דצמבר 2022 לפברואר 2022. צעירים בגילאים אלו רוכשים לרוב השכלה גבוהה, אולם לצעירים העולים עומדים מכשולים בפני משימה זו כמו ידיעת השפה וקושי כלכלי. "לאור אתגרים אלו, רציתי לשנות את המציאות הזאת באוניברסיטת בן גוריון האוניברסיטה שלי וכך נולדה תוכנית 'עולים לאקדמיה'", מספרת לואיזה משי פרופסור להנדסת חומרים ויועצת לענייני עולים באוניברסיטת בן גוריון.

למשי יש זיקה אישית לנושא. "עליתי ב-1990 מקייב באוקראינה ומ-2009 אני חברת סגל באוניברסיטה. כשפרצה המלחמה באוקראינה עשיתי כל מה שיכולתי כאדם פרטי לעזור למי שהגיע לכאן. אספתי בגדים ומזון, ולאחר תקופה התחלתי לחשוב איך אני יכולה לסייע מהעמדה שלי באוניברסיטה. יחד עם רקטור האוניברסיטה פרופסור חיים היימס ואלונה קושניר ממחלקת גיוס תרומות רקמנו את התוכנית".

התוכנית מורכבת מלימודי עברית ולימודים אקדמאים, ומשתתפים בה 43 תלמידות ותלמידים במחזור הראשון שיצא לדרך באוקטובר. משך התוכנית הוא שנה ובסופה המשתתפים יכולים להירשם לתואר ראשון באוניברסיטה במדעי הטבע או מדעי הנדסה ויוכלו להתקבל ללא התניה של פסיכומטרי או תעודת בגרות.

יום לימודים ממוצע בתוכנית הוא ארוך וגדוש. בשמונה וחצי מתחילות ארבע שעות אולפן ולאחריהן שלוש שעות של קורסים אקדמאיים. שעה היא שעה אקדמאית כלומר ארבעים וחמש דקות. "הלימודים מאוד אינטנסיביים. ברור לי שלא כולם יסיימו את התוכנית", אומרת משי. לאחר סיום יום הלימודים ב-17:00 ניתן לתלמידים זמן לשיעורי בית, "הסטודנטים מתלוננים על שיעורי הבית. אבל אני לא מכירה סטודנטים שלא מתלוננים על שיעורי בית", מחייכת משי.

פרופ' לואיזה משי (צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב)

ארטיום נליפה בן ה18 מקייב הוא בין משתתפי התוכנית, "עליתי בסוף מרץ עם סבתא שלי, אחרי שהבנתי שאני לא יכול לסייע יותר במלחמה". הוא מספר שעלה לארץ מתוך רצון בקריירה צבאית, "לעיתים באוקראינה קריירה צבאית כרוכה במעילה באמון הציבורי ולא רציתי בכך. זאת לא המציאות בישראל ולכן עליתי". לטענתו, הרצון בקריירה צבאית קשור להצטרפותו לתוכנית, "אני רוצה לרכוש מקצוע שישרת אותי בקריירה הצבאית ואחריה", מסביר נליפה.

המשתתפים בתוכנית מגיעים חלקם מרוסיה וחלקם מאוקראינה. "נסיבות העלייה לארץ הן שונות. יכול להיות צעיר מאוקראינה שראה את הבית שלו מתפוצץ, ואולי אבא שלו עדיין שם, ומהצד השני צעיר מרוסיה שברח מגיוס. הנסיבות האלו והתודעה הפוליטית השונה יכולות ליצור מן הסתם חיכוכים. אבל הם מנסים להימנע מזה", מסבירה משי. "אנחנו יוצאי אוקראינה מבינים שגם הרוסים ברחו כי הם לא ראו עתיד. כולנו משתדלים להסתכל אחד על השני ולהבין שכולנו יהודים", מוסיף נליפה.

מלבד המוצא השונה מצבם הכלכלי של התלמידים אינו זהה. "יש סטודנטים שהזדקקו למלגות ולכל סיוע חומרי שניתן היה להשיג להם, ויש סטודנטים שהיינו צריכים להזכיר להם שמגיע להם החזר על הוצאות שהם עשו", אומרת משי. טווח הגילאים של הסטודנטים גם היא מגוון ונע בין 17-27, "היו לנו גם מועמדים בני 16 אבל אין לנו יכולת לקבל סטודנטים כל כך צעירים".

נליפה עצמו תכנן לעלות לפני המלחמה. "בשנה שעברה הדרכתי בנתיב (ארגון ישראלי הפועל בברית המועצות לשעבר מ.מ), ותכננתי לעלות לישראל אבל עוד לא ידעתי מתי. אמא שלי ואחותי עזבו מהר מאוד את אוקראינה, כשפרצה המלחמה ועכשיו אנחנו גרים בנתניה. הסבתא השנייה שלי נשארה באוקרינה ואבא שלי נשאר להילחם" הוא מספר.

ארטיום נליפה (צילום: אלבום פרטי)

המחזור הראשון של התוכנית כולל 43 משתתפים. "לא שיערנו את רמת הביקוש לתוכנית, והיה לנו קשה להתארגן לוגיסטית", מתארת משי. "למחזור השני נדע כבר להתארגן טוב יותר לוגיסטית וגם אולי נקיים מבחן כניסה נוסף". תנאי הקבלה לתוכנית כללו עמידה בתנאי הזכאות של משרד הקליטה מבחן כניסה במתמטיקה.

אחד האתגרים איתם התמודדה התוכנית היא מתן מענה לצרכים של המשתתפים בה. מלבד שכר הלימוד המשולם ע" משרד הקליטה, התוכנית דאגה למלגות, למעונות ולחונכים מהאוניברסיטה בעזרת תורמים. "רצינו שהמשתתפים לא יצטרכו לעבוד תוך כדי התוכנית. לכן היה לנו חשוב לדאוג למה שצריך", מרחיבה משי, ומוסיפה כי, באופן עקרוני מלגה אינה ניתנת לפני תואר ראשון ולכן היה צורך להסדיר את ההליך הבירוקרטי סביב קבלת המלגה.

מעונות האוניברסיטה הם כאמור אחד המענים לצרכים של משתתפי התוכנית. נליפה גר עם עוד שלושה שותפים ועל אף גילו הצעיר אין זו הפעם הראשונה. שותפיו למעונות גדולים ממנו. "הגדול בן 27. יש ביננו פער של ילד בכיתה ב'" צוחק נליפה. אבל הוא מדגיש "האווירה טובה ואנחנו עוזרים זה לזה איפה שצריך. ובכלל אני חושב שהתלונות של הרבה מאתנו אפשר לפתור בקלות".

על מנת להתקבל לתואר באוניברסיטה משתתפי התוכנית צריכים להיות ברמה עברית ה', ולכן הציפייה היא שבסוף התוכנית התלמידים יהיו ברמה ד'. המשתתפים מחולקים לשתי קבוצות לפי רמת העברית שלהם שקשורה למי שעבר אולפן א' ומי לא. "המורות לאולפן מחויבות ומבינות את גודל המשימה", מציינת משי. "אני אוהב ללמוד עברית כי זה קשה", אומר נליפה. לימודי האולפן הם באחריות משרד החינוך.

ששת הקורסים האקדמאים, המקנים נקודות זכות לתואר הראשון, הם במקצועות מתמטיקה, תכנות ופיזיקה. הקורסים נלמדים בשפה הרוסית. נליפה מציין שאחד הקשיים שלו בתוכנית הוא לימודי, "באוקראינה לא למדתי בבית ספר פרטי ולכן רמת ההשכלה שלי נמוכה משאר המשתתפים. יש פערים לימודיים שעליי לצמצם. למזלי המרצים מוכנים להסביר את החומר גם אחרי שעות הלימוד, וגם אנחנו מסבירים אחד לשני. כמובן שאני גם לומד עצמאית".

מלבד האופנים שנליפה ציין, המשתתפים שמתקשים לסיוע לימודי מקבלים חונכים. "החונכים הם סטודנטים מהאוניברסיטה שאינם דוברי רוסית. מעבר לסיוע הלימודי רצינו שיהיה מקום לתרגול עברית מתוך הבנה שאין דרך טובה יותר ללמוד שפה חדשה מאשר תרגול יומיומי של שפה", אומרת משי. "בתקווה שבמחזור השני הם ישתתפו בפעילויות החברתיות של המחלקות אליהן הם מיועדים".

בנוסף לקורסים האקדמאים כלולה בתוכנית 'שעת סמינר' בה כל ראש מחלקה אליה המשתתפים מיועדים בסוף התוכנית מגיע ומסביר על המחלקה שלו. "מעבר להסבר הקונקרטי על המחלקות הם מקבלים מושג על האקדמיה בישראל, שפועלת אחרת לגמרי ממה שהם מכירים ברוסיה או אוקראינה", מסבירה משי.

מלבד מימון הלימודים, משרד הקליטה אחראי גם על הפן החברתי של התכנית. "הספקנו להיות בסיור קולינרי בבאר שבע וטיול של יומיים במדבר שלנו", אומרת משי. "הטיול היה ממש כיף", משיב נליפה בהתרגשות, כשאת המילה טיול הוא אומר בעברית.

הגיוס לצה"ל מהווה אתגר נוסף לחלק ממשתתפי התוכנית, כיוון שלפי החוק במלאות שנה לעלייה עולה בטווח הגילאים 18-21 חייב להתגייס לצה"ל. "אנחנו בגישושים עם צה"ל דרך עמותת 'עתידים' העוסקת בעתודה אקדמאית, ומכוונים שצה"ל יעניק להם את היכולת להתגייס בתום התואר הראשון", אומרת משי. "אני מקווה שהצבא יאפשר לי ללמוד לתואר כי אני רוצה קריירה צבאית", מציין נליפה.

בעתיד מספר נליפה, הוא רוצה לעסוק בהנדסת תקשורת או הנדסת מכונות. "שני מקצועות שהם ישמים בצבא ובאזרחות", כשהוא נשאל למה הוא מתגעגע בקייב הוא עונה "למשפחה שעוד שם, לרחובות ולאנשים שקצת כמו פה הם קשים מבחוץ ורכים מבפנים".

לפרטים ולהרשמה למחזור הבא, ניתן לפנות למייל