חיזוי תוצאות של בחירות כלליות מסתיים לרוב במפח נפש. הסקרים פעמים רבות טועים, וכל ניסיון לנחש כיצד אנשים יצביעו בעוד כמה חודשים, מסתכן בלסבך את מומחי הבחירות, כולל המתוחכמים שבהם, בכישלון מביך.

יש יותר מדי גורמים לא ידועים, כמו מצב הכלכלה, זעזועים פוליטיים שיצוצו ואפילו מזג האוויר ביום הבחירות. מה שידוע הוא ש-2023 מביאה עמה שורת מערכות בחירות בעלות חשיבות מכרעת. בחלקן הדמוקרטיה עצמה תעמוד למבחן, ובאחרות יהיו אלה נושאים משותפים כמו מאבק באינפלציה ובשחיתות, שיקבעו עד כמה יצליחו הממשלות והמנהיגים המכהנים לשמור על כוחם בקלפי. צוות The Conversation ביקש מחמישה מומחים לנתח את 5 מערכות הבחירות המרכזיות שצפויות ב-2023, ולומר מה מוטל על כף המאזניים.

טורקיה, 18 ביוני: המבחן של ארדואן 

בטורקיה נוטים לקרוא לכל בחירות לנשיאות היסטוריות – אבל הבחירות ביוני 2023 יהיו באמת היסטוריות. הן יקבעו אם השלטון הנוטה לאוטוקרטיה של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ימשיך לנהל את הפוליטיקה של המדינה או יגיע לקצו. על הפרק עומדים לא רק "פוליטיקה" במובן הצר של המילה, אלא גם הכיוון שיפנו אליו המדיניות הכלכלית, הדת, החינוך, ותחומים רבים נוספים.

ניצחון של ארדואן עלול לאותת על שחיקה נוספת של מה שנותר מהאופוזיציה בחיים הציבוריים בטורקיה, במיוחד בשל ניסיון העבר, שמלמד על האוטוריטריות והנקמנות של ארדואן. ואכן, כבר התעורר חשש שמועמדים פוטנציאליים לנשיאות הושמו על הכוונת, כמו ראש העיר הפופולרי של איסטנבול, שנידון למאסר בדצמבר – הרשעה שאם תישאר על כנה גם אחרי הערעור, תמנע ממנו להתמודד בעתיד לכל תפקיד פוליטי.

איסטנבול, טורקיה, נובמבר 2022. הפגנת תמיכה בארדואן. האם "קפיטליזם המקורבים" שלו יפסיד בבחירות? (צילום: Ozan Guzelce / dia images via Getty Images)

הסכנה היא שהאופוזיציה הטורקית תאבד תקווה. הפסד שלה עלול גם להחמיר את בעיית "בריחת המוחות" של המדינה – התופעה שבה אנשים משכילים, ובהם רופאים, אקדמאים ואנשי עסקים, מהגרים למדינות המערב ומחלישים עוד יותר את האופוזיציה שנותרת מאחור.

מהעבר השני, להפסד של ארדואן יהיו השלכות עצומות. כל מי שהושתקו תחת שלטונו יוכלו לשוב ולהשמיע את קולם, ובהם יותר מ-100 אלף איש שנשלחו לכלא כחלק מהטיהור הפוליטי. לא אופתע גם אם במקרה של הפסד של ארדואן, ייפתחו נגדו ונגד עובדי המדינה שמינה הליכים משפטיים באשמת מעשי התעללות ובגין השחיתות של שלטון "קפיטליזם המקורבים" שלכאורה הנהיג.

תוצאות הבחירות יקבעו גם את עתיד יחסי הדת והמדינה בטורקיה. המינהלת הטורקית לענייני דת, שבאחריותה נמצאים 80 אלף מסגדים, היא בת ברית גדולה של ארדואן. כל שינוי בממשל צפוי להביא לצמצום בסמכויותיה.

הבחירות לנשיאות 2023 יהיו סביב פוליטיקה, כלכלה ודת. אם ארדואן ינצח, הוא ימסגר את עצמו כמייסדה השני של טורקיה, לצד מוסטפא כמאל אטאטורק. אם יפסיד, ייאלצו בעלי בריתו הפוליטיים, העסקיים והדתיים לעמוד בפני הדחה.

ארגנטינה, 29 באוקטובר: האינפלציה והשחיתות עשויות להוביל למהפך 

אחרי שהתפוגגה האופוריה מהניצחון במונדיאל, ארגנטינאים רבים מסתובבים בתחושה קודרת לקראת שנת הבחירות 2023, ויש להם סיבה טובה. כלכלת המדינה מתדרדרת כבר זמן רב, עם רמת חוב לנפש מהגבוהות באמריקה הלטינית. לכך יש להוסיף את האינפלציה שמרקיעה שחקים, את השכר הנמוך ואת הצמיחה המעטה – שכולם רק החמירו בזמן מגפת הקורונה עקב התמודדות כושלת של הממשלה.

לא כל הבעיות הללו הן פרי יצירתם של הנשיא אלברטו פרננדס וסגנית הנשיא החזקה שלו, כריסטינה פרננדס דה קירשנר, שניהם מהפלג הפרוניסטי של המרכז-שמאל. כשהנשיא לשעבר מאוריסיו מאקרי הודח ב-2019, הוא השאיר אחריו רמות עצומות של חוב לקרן המטבע העולמית. אבל פרננדס ודה קירשנר לא הצליחו לפתור את הבעיות הכלכליות של המדינה.

בואנוס איירס, ארגנטינה, ספטמבר 2022. כריסטינה פרננדס דה קירשנר מנופפת לתומכיה. הארגנטינאים עשויים לשים קץ לפרוניזם בן 70 השנים (צילום: Gustavo Garello/Getty Images)

מעבר לכך, השניים נאלצו להדוף בעיות נוספות, ובראשן שחיתות – הן מהסוג הישן של פטרון פוליטי, והן שחיתות עכשווית שמקורה בהברחות סמים בכל המדינה. ב-6 בדצמבר 2022, נידונה דה קירשנר ל-6 שנות מאסר בגין שערוריית שוחד שבמסגרתה העבירה חוזים ציבוריים לחבר.

יש גם שסבורים שהשילוב של טיפול כושל בכלכלה ושערוריית השחיתות עלול להביא לקץ עידן הפרוניזם – הפילוסופיה הפוליטית ששלטה בארגנטינה לאורך מרבית 70 השנים האחרונות. ואכן, נראה שהפרוניסטים מתקשים להתאחד סביב מועמד אחד לקראת הבחירות.

במקביל, גם מפלגתו של מאוריסיו מאקרי סובלת ממחלוקות פנימיות, והנשיא לשעבר מתמודד עם אתגרים ניכרים מתוך מפלגתו שלו.

הנסיבות הפוליטיות והכלכליות עשויות לפעול לטובת המתמודד השלישי: חוויאר מיילי, ליברטריאן פופוליסט שעולה בסקרים, ושסגנונו הקולני מעודד השוואות עם דונלד טראמפ.

ניגריה, 25 בפברואר: שיתוף פעולה אתני ראשון מזה 40 שנה

למי שעוקב אחר המדינה שהפוליטיקה בה עדיין מוטבעת בחלוקה גיאוגרפית-דתית בין הצפון המוסלמי ברובו לדרום הנוצרי, יגלה שהיבטים מסוימים בדינמיקה של הקמפיין לבחירות הנשיאותיות בניגריה נראים מוכרים. אחרי שמונה שנים של כהונת נשיא מהצפון (מוחמדו בוהארי), הוויכוח המקומי הוא אם השלטון צריך "לעבור" לדרום.

בהתאם לחוקה, בוהארי יסיים את כהונתו לאחר שתי קדנציות בנות ארבע שנים כל אחת, ובעקבות זאת צפוי שינוי כולל בנוף האלקטורלי. זו הפעם השנייה בלבד מאז המעבר לשלטון אזרחי ב-1999 שבה אין מועמד שהוא נשיא מכהן.

לאגוס, ניגריה, אוקטובר 2022. הפגנת תמיכה בפיטר אובי, מועמד הלייבור לנשיאות. ייתכן סיבוב שני בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה (צילום: Adekunle Ajayi/NurPhoto via Getty Images)

ניסיון העבר מלמד שכשאין מועמד שמבקש להיבחר מחדש, גדלים הסיכויים לניצחון של מפלגת האופוזיציה באפריקה. נראה שלראשונה מאז שנות ה-80, כל אחת משלוש הקבוצות האתניות הגדולות בניגריה העמידה מתמודד רציני לנשיאות: אטיקו אבובאקר, נציג הקבוצה האתנית האוסה-פולה, מושל לאגוס לשעבר בולה טינובו, הנציג של יורובה, ומושל אנמברה לשעבר פיטר אובי, הנציג של איגבו.

לכאורה מדובר בהתקדמות – ואכן מדובר בשיתוף פעולה על רקע אתני בקמפיין לנשיאות. אבל מצב זה מגביר באופן דרמטי את הסיכון שלא יהיה מנצח ברור לפי נוסחת החוקה, שדורשת נוסף על השגת קולות הרוב גם תמיכה בהתפלגות גיאוגרפית. עד כה מעולם לא נערך סיבוב שני, ולוועדת הבחירות יהיה רק שבוע לארגן אותו.

ביטחון ועוני הם נושאי הבחירות המרכזיים. בוהארי ניצח ב-2015 בזכות הדגש ששם על צמיחה כלכלית, מלחמה בשחיתות והבסת הארגון הרצחני בוקו חראם. עם זאת, כיום יש יותר מ-80 מיליון ניגרים שעדיין חיים בעוני, וחוסר הביטחון זורה חורבן במדינה. האלימות בניגריה הגיעה לרמה שלא הייתה כמותה מאז תום מלחמת האזרחים ב-1970, וגם ההיקף הגיאוגרפי שלה חסר תקדים. במקביל, רק 15% מהניגרים חשים נאמנות רבה יותר למדינה מאשר לקבוצה האתנית שלהם.

כל אלה מעלים את החשש לאלימות ביום הבחירות ולהרתעת מצביעים. האלימות הפוליטית, הן בין המפלגות והן בתוכן, גברה ב-2022. עם זאת, המועמדים רצים עם מסרים של תקווה, שמבטיחים גיוון כלכלי, מאבק בשחיתות והזדמנויות עבור צעירי ניגריה.

פקיסטן, עד סוף 2023: קיטוב חברתי ואלימות גוברת

בפקיסטן בחירות הן הפגנת כוח, וכך גם בנוכחיות, שיתמקדו בשאלה אם ראש הממשלה המודח עימראן חאן יצליח להשיג רוב של שני שלישים כדי לשלוט בפקיסטן. פחות מזה לא יספק את מי שהיה בעבר כוכב קריקט לאומי.

השאלה הגדולה היא מתי יתקיימו הבחירות. בפקיסטן ממשלה לא נשארת לכהן כשצפויות בחירות כלליות. במקומה מוקמת ממשלה זמנית 90 יום לפני מועד הבחירות הצפויות, שמורכבת בדרך כלל מטכנוקרטים.

רוואלפינדי, פקיסטן, נובמבר 2022. הפגנה נגד הממשלה. לא ברור מתי ייערכו הבחירות, והסיכוי שתוצאותיהן יפתרו את מצוקות האזרחים נמוך (צילום: Muhammed Semih Ugurlu/Anadolu Agency via Getty Images)

אבל עקב הכוונה המסתמנת של הקואליציה השלטת להמשיך להחזיק בשלטון זמן רב ככל האפשר בזמן שהמדינה מתמודדת עם משבר כלכלי, אסון סביבתי ומשבר אמון – לא ברור מתי תפוזר האספה הלאומית ותקום הממשלה הזמנית. פירוש הדבר שהבחירות עלולות להידחות עד סוף השנה.

כך או כך, יהיו אלה בחירות מכריעות. נותר לראות אם ממשלת הקואליציה הנוכחית (שהדיחה את מפלגת 'תחריכ-י אינסאף' של חאן בשנה הקודמת) תחזיק מעמד, שכן היא מורכבת מכמה מפלגות שונות.

חאן הצהיר שהוא רוצה להשיג רוב של שני שלישים כדי לחולל את השינויים החוקתיים שהוא מתכנן. אבל אם לא ישיג זאת, האם יסתפק בכל תוצאה שיקבל?

סביר להניח שבחירות 2023 לא יהיו התשובה למצוקותיה של פקיסטן. מי שייבחר לשלטון יצטרך למצוא דרך לסתום את הפרצות בכלכלה בעזרת קרן המטבע העולמית. ללא חילוץ נוסף, לפקיסטן לא תהיה הגמישות הדרושה לה כדי לתפקד.

כמו כן, אין לשלול אפשרות לאלימות במועד הבחירות. פקיסטן מוצפת בנשק ומאוד מקוטבת. האלימות פגעה בבחירות של 2013, ולאחרונה התרחשו אירועי אלימות בצפון פקיסטן, כולל ירי לעבר חאן במהלך עצרת. עם זאת, התקווה היא שכוחות הביטחון של המדינה יוכלו לרסן את האלימות במהלך הבחירות.

זימבבואה, ככל הנראה יולי-אוגוסט: פערים מגדריים וחשש מאוטוקרטיה

בחירות 2023 בזימבבואה יהיו הבחירות הכלליות השניות במספר לאחר הדחת מנהיג המדינה לשעבר, רוברט מוגאבה.

הבחירות הקודמות ב-2018 נערכו שנה לאחר שהפיכה צבאית שמה קץ לשלטון הדיכוי בן 37 שנים שהנהיג רוברט מוגאבה. אבל בניגוד לתקוות של הזימבבואים ושל ממשלות זרות רבות, הן לא שמו קץ להיסטוריה הארוכה של בחירות אלימות ושנויות במחלוקת במדינה. למעשה הן רק הדגישו כיצד בעיות גדולות ומערכתיות, כמו ההתערבבות שחלה בין מפלגת השלטון ZANU PF לבין המדינה, מייצרות בחירות כושלות בזימבבואה.

הררי, זימבבואה, אוגוסט 2018. חוגגים את ניצחונו של אמרסון מננגגואה בבחירות לנשיאות. הפסד בבחירות יגרום לאופוזיציה לשקוע עמוק יותר לתוך מחלוקות ואיבוד תקווה (Dan Kitwood/Getty Images)

אחת הסוגיות המרכזיות ב-2023 תהיה אם זימבבואה תוכל סוף סוף לערוך בחירות שיהיו מקובלות על הקהילה הבינלאומית כאמינות. אמנם לא די בבחירות אמינות כדי להביא לרפורמות פוליטיות, כלכליות וחברתיות משמעותיות, אולם לאחר שנים של יחסים מתוחים, מדינות מערביות וגופים תורמים בינלאומיים כמו קרן המטבע העולמית ירצו לראות את תקינות הבחירות נשמרת כתנאי מקדים לכל התקשרות כלכלית ודיפלומטית משמעותית עם זימבבואה.

המשקיפים גם יקוו לשיפור בזכויות הפוליטיות של נשים. עד כה, האופי המגדרי של ההנהגה הפוליטית, האלימות, הקמפיינים והתנהגות המצביעים, מנעו ייצוג שווה לנשים בפוליטיקה של זימבבואה. בבחירות 2018 לפרלמנט, רק ב-26 מתוך 210 אזורי הבחירה זכו מועמדות נשים, ואף שארבע נשים התמודדו לנשיאות ב-2018, אף אחת לא הצליחה לקבל יותר מ-4% מהקולות.

גם העתיד הפוליטי של האופוזיציה עומד על הפרק. מאז 2018 נאלצה התנועה לשינוי דמוקרטי (MDC), מפלגת האופוזיציה המובילה, להתמודד עם דיכוי מצד המדינה, מחלוקות פנימיות ומחסור במימון, ועד היום לא הצליחה לגייס בוחרים רבים חדשים.

אם מפלגת השלטון ZANU PF תשיג את הניצחון המוחץ בבחירות שהיא צופה לו, סביר להניח שהאופוזיציה תשקע עמוק יותר לתוך מחלוקות ואיבוד תקווה, וקיים סיכון שסוג הפוליטיקה התוססת שהובילה מפלגת MDC מהאופוזיציה בשני העשורים האחרונים יימחק. ללא התנגדות חזקה שתאתגר ותציב מעצורים למפלגת ZANU PF, גוברת הסכנה לביסוס שלטון אוטוריטרי.

***

מיילס טנדי הוא פרופסור חבר לפוליטיקה באוניברסיטת אוקספורד.

אהמט קורו, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת המדינה של סן דייגו.

אדוארדו גמארה, פרופסור לפוליטיקה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת פלורידה אינטרנשיונל.

עיישה ג'לאל, פרופסורית להיסטוריה באוניברסיטת טאפטס.

קארל לוואן, פרופסור למחקר השוואתי ואזורי באמריקן יוניברסיטי.

מאמר זה פורסם באתר Theconversation.com, ומתפרסם ב'דבר' בכפוף לרשיון Creative Commons. לקריאת המאמר המקורי (באנגלית) הקישו כאן.