סדר היום של יו"ר ועד עובדי משרד הבריאות, ניסים לוי, כולל טיפול במגוון רחב של מצוקות שעובדי המשרד שלו נקלעים אליהן, ומבחינתו זה חלק בלתי נפרד מהתפקיד. כמי שגדל בעצמו במצוקה, קשה לו להישאר אדיש למצוקות של אחרים. ההישג הגדול ביותר שהוא רואה ב-13 שנות כהונתו כיו"ר הוועד הוא איחוד הוועדים של יחידות המשרד השונות לוועד אחד שפועל בשיתוף פעולה בין הוועדים ועם ההסתדרות.
הוא בן 62, גדל בקטמונים בירושלים עם ארבעה אחים להורים שעלו מעיראק וחוו את ייסורי הקליטה. "הכרתי את המצוקה כל חיי, הייתי בעצמי במצוקה", הוא מספר, "בקטמונים היה עוני, היה פשע, הכרנו את הכול. לא היה לנו אוכל, לא היה לחם, לא היה כלום. כילדים היינו צריכים ללכת לעבוד כדי שיהיה אוכל בבית. לסחוב ארגזים בשוק, לפרוק סחורה של תנובה בבוקר לפני הלימודים בבית הספר".
לשירות המדינה, שהוא עובד בו 36 שנים, לוי הגיע במקרה. "הייתי חבר אגד, וב-1986 ביקשו ממני להחליף לשבוע נהג שיצא לחופשה בגלל מלחמת לבנון. מאז אני בשירות המדינה. התחלתי במשרד הקליטה, אחרי זה במשרד הבריאות, עברתי למשרד החקלאות ושוב חזרתי למשרד הבריאות. הייתי נהג שר, מנהל תחבורה".
איך הגעת לוועד העובדים?
"נבחרתי ליו"ר ועד העובדים ב-2009. כל חיי הייתי עוזר לאנשים. מה שהייתי עוזר או עושה, היה בינגו – מסתדר. אם זה משכנתה, או ילדים שעבדו בחו"ל ולקחו להם את הדרכונים ובאו להורים ורצו את הכסף, או לגייס גמ"חים לאנשים שאין להם אוכל. החיים לא קלים.
"בפעילות בוועד העובדים, רואים את העובדים שלוקחים הלוואות של בנק יהב, ואז המשכורות הולכות על החזר ההלוואה, זה מצטבר ומצטבר, ובנטו בסוף לא נשאר כמעט כלום. עוד לפני תקופתי בוועד העובדים וגם במהלכה התמודדתי עם מצוקות שונות של עובדים, בין חברים, בין ילדים להורים, אלף ואחד דברים. כשאתה מרגיש בעצמך מה זה כאב, אתה יכול להכיל ולהבין".
והמשכת את הסיוע למצוקות גם בוועד?
"כן. בכיר באוצר אמר לי: 'אתה עובד מ-7:00 בבוקר עד 3:00 בלילה. וזה נכון, לפעמים יש טלפונים. משיחות עם ראשי ועדים אחרים בשירות המדינה, הקמנו יחד חוג של ועדי עובדים שאחד עוזר לשני. אם עובד צריך עזרה במשרד הרווחה למשל, או בביטוח לאומי, אני הולך לוועד של הגוף שצריך לעזור לו, מבקש שיכווין אותי. בזמן הקורונה לא היה מענה טלפוני לאנשים והיו מצוקות, הורים, אבות, קורונה, אז כולם נעזרו בכולם".
המהלך המרכזי שהוביל לוי כשנכנס לוועד היה איחוד הוועדים השונים של משרד הבריאות למאבקים משותפים. כיום הוועד בראשותו אחראי על 6,000 עובדי המשרד, והוא פועל בשיתוף פעולה עם הוועדים בבתי החולים הממשלתיים, שמועסקים בהם עוד 19 אלף עובדים. "ראיתי שאנחנו לא משיגים כלום כמעט מהאוצר. לעובדי משרד הבריאות הייתה ועדה משנות ה-80, ועדת פדה, שקבעה ששכרם יושווה לעובדי בתי החולים, ובמשך שנים זה לא יצא לפועל. אמרתי: אני עושה שיטה אחרת של ועד עובדים. אני לוקח את כל הוועדים במשרד הבריאות, בלשכות הבריאות, במכונים, במעבדות, מחבר אותם יחד. במקום שכל יחידה תפעל בנפרד, נפעל במשותף כוועד אחד שמתכלל את האירועים בכל היחידות".
ומה הבנת?
"התברר שלעובדי משרד הבריאות יש כוח ומעמד. לא צריך לא לפגוע באזרח הפשוט או בשירות שניתן לציבור, אלא בטייקונים שבדרך כלל מקורבים לשרים. כי בטלפון אחד לשר הם כבר יעשו לך את העבודה. יש להם אנשי תקשורת, לוביסטים, חברים במשרד האוצר, כולם מסודרים. ההשפעה מהירה ומשמעותית יותר".
איפה נמצא הכוח?
"הכוח נמצא בכל יחידות משרד הבריאות ובדגש על לשכות הבריאות, שנותנות חיסונים לכלבת ולמחלות אחרות. העובדים יוצאים לבדיקות מים, לביקורות במסעדות. גם במעבדות באבו כביר, במעברי הגבול לרשות הפלסטינית, שמעבירים חולים לבתי חולים בישראל, ובשירות המזון שבודק משלוחי מזון לישראל.
"אם את רוצה לייבא לארץ דגים, בשר, עופות, אוכל, את עוברת דרך משרד הבריאות. תחנות הסגר לבעלי חיים שמיובאים לארץ, אם אתה סוגר אותן, אנשים צועקים. ואז למדתי שחיבור של כל יחידות המשרד הוא משמעותי יותר כגוף אחד. למרות זאת, גם בשביתה תמיד הפעלנו במתכונת מלאה את הוועדות הרפואיות, ועדות לנכים, גזזת, ניידות רכב, והקפדנו לתת שירות לציבור האזרחים שסובל ממצוקות רפואיות או צרכים דחופים".
איך מאחדים את כולם?
"אני עובד במשרד הראשי ומייצג את המשרד הראשי, סיפחתי את לשכות הבריאות, חיברתי את העובדים בכל קצוות הארץ, באשדוד, בצפון, בבאר שבע, הבאנו אותם לחשוב איך להפיק תועלת מול המעסיקים והאוצר, וקודם כל להיאבק על התנאים שלנו. כשהמאבק משותף אנחנו חזקים יותר.
"עוד דבר שעשינו זה החיבור בין הוועד של עובדי משרד הבריאות לוועד של בתי החולים הממשלתיים, שבראשו עומד אלי בדש. אם אנחנו מחולקים, האוצר מתזז אותנו. ביחד נצליח".
באיזה יחס נתקלתם במשרד האוצר?
"כשבאנו לאוצר והעלינו טיעונים עניינים, קודם כל שמענו את המילה 'לא'. אם זה קליטה וטיפול במחלות – קורונה וכו', רפורמות, במשברים בבריאות – קודם כל אומרים לך 'לא!' יום אחד, אחרי שנתקלנו פעם אחר פעם בתשובות שליליות, אמרתי לאחד מבכירי האוצר: 'אם נשבית את המשרד, עוד תראה שתצעקו הצילו'. הוא אומר לי: 'מה כבר אתה יכול להשבית'. ואז השבתנו".
ומה קרה?
"החגים זה היה האס. בראש השנה היינו עוצרים את הייבוא של הדגים, מודיעים מאוגוסט שב-15 באוגוסט יש עיצומים. ואז כל הטייקונים כבר היו עושים את העבודה, כי הרווח הגבוה שלהם שייגזר מהייבוא ייפגע, והמטרה העיקרית שלהם היא כמובן להרוויח. חברות המזון, הסופרים, היבואנים, כל אלה. הודענו, והתחיל הלחץ. ברגע שאתה עוצר ייבוא של סחורה או ספינת תיירים, זה יוצר לחץ אצל קובעי המדיניות. אין טייקון שאין לו דובר, לוביסט או קשר למשרד האוצר. ככה הדברים עובדים, ומי שאומר לך אחרת לא מבין.
"יבואנים התחילו להתקשר אלי, שיחות איומים, נתתי להם את הטלפון של מנכ"ל האוצר והם התחילו להתקשר ולצעוק עליו. שר הביטחון התקשר וביקש להכניס אוניות לארץ. בסוף קראו לנו למשרד הבריאות, אמרו לנו 'יאללה, בואו לסגור'. סגרנו את התנאים של ועדת פדה, שמסקנותיה המחייבות לא אומצו על ידי האוצר במשך 30 שנה".
"ההסתדרות היום פתוחה יותר מבעבר. ציבור העובדים יודע שיש מי שמגן עליו"
לאורך העבודה שלך בשירות המדינה ובהמשך כיו"ר ועד, אתה רואה שינוי ביחס להסתדרות?
"בוודאי. אני גדלתי על הסתדרות שנואה, והיא הייתה שנואה על רוב העובדים. כיום ציבור העובדים יודע שיש מי שמגן עליו. יש בעיה – פונים לוועדים, הוועדים פונים למרחב, מביאים ישר עורכי דין, יועצים משפטיים, אם יש בעיה גדולה מטפלים. היום ההסתדרות יותר פתוחה. מאז שארנון בר-דוד נכנס לתפקיד יו"ר ההסתדרות, הוא איחד את ראשי המרחבים והכניס אותם לשטח.
"כיום המעסיק, מי שפעם חשב שהוא בעל הבית, מבין שיש יחסי עבודה קיבוציים, והוועדים וההסתדרות במקום העבודה יחד עם העובדים – הם חלק בלתי נפרד בקבלת ההחלטות. ההסתדרות מגבה את העובד, בשמירה על תנאי העבודה ועוד שירותים רבים נוספים, ההסתדרות נמצאת שם בשבילו יותר מבעבר.
"אתה, כעובד, נמצא במיינסטרים. מעדכנים אותך, מודיעים לך על כל מה שקורה. העובד יושב במשרד, מקבל מייל, 6,000 עובדים מקבלים מייל שיש יום לילדים עם צרכים מיוחדים של הסתדרות עובדי המדינה. אתה מרגיש חלק ממשהו, חלק מארגון חשוב ועוצמתי. ההסתדרות מעניקה שירותי מעטפת שמאפשרים לעובד לצאת ללמוד ואפילו סמינרים לימודיים בחו"ל. את יודעת שיש עובדים שרק בזכות ההסתדרות יצאו לחו"ל למשלחות לימודיות?
"כיום כל עובד רוצה להתאגד, כי הוא אומר: 'יש לי ביטוח, מישהו דואג לי'. תראה את אחוז משלמי דמי החבר להסתדרות, שעלה בשיעור משמעותי בשנים האחרונות.
"בר-דוד עשה גם דבר יפה, הוא פעל לאחד את כל המפלגות איתו – ללא קשר לזהות הפוליטית, אלא בהבנה שטובת העובד היא החשובה. אין יותר ליכוד עם ההוא, ש"ס עם ההוא. כולם עם ארנון, כל המפלגות. מרצ, חד"ש, כולם עם ארנון בקואליציה. גם במפלגות בכנסת, אם ארנון צריך משהו, יש לו כתובת לכולם. אין שנאת הסתדרות בתוך בית המחוקקים. נגמר".
ומה עם שר האוצר הנכנס, בצלאל סמוטריץ'?
"שר שנכנס לא רואה עדיין מה יש לפניו. העובדים מניעים את המשק ובסוף כל אחד מבין זאת".
"המשכורת של מהנדס מזון בשירות המדינה היא 7,000, ובמפעל הוא מקבל 20-15 אלף. צריך לתת פה תקציב"
איפה אתה מזהה את הקשיים בכוח האדם של משרד הבריאות?
"יש מחסור ברוקחים. יש מחסור במהנדסי מזון, בשירות המזון. יש מחסור בפסיכולוגים, יש במשרד מחלקות שמפקחות על גנים של ילדים עם אוטיזם למשל. הרבה מהתקנים מאוישים בעובדים בחצי משרה, שעובדים במקביל במשרד הבריאות. קשה למצוא עובדים במשרה מלאה.
"ניקח מהנדס מזון. המשכורת של עובד מדינה זה 7,000, ובמפעל הוא מקבל 20-15 אלף. יש בחורים שבאים מציונות לעבודה הזו, וככל שהשכר יעלה, וגם השם של המותג משרד הבריאות יעלה. בסוף כשאתה הולך לאיזה מפעל פרטי, חוטפים אותך. צריך לתת פה עוד תקציבים והרבה".
מה האתגר שלך כיו"ר הוועד?
"בתוך ועד העובדים יש כמה קולות, תמיד זה מושך לפה, זה לפה. אז אמרתי או שיש ראש אחד לכולם, או שאין. כל אחד יגיד מה שהוא רוצה, ולא ייצא כלום. אי אפשר לפעול בהתאם למיליון דעות. אם נלך עם מיליון דעות לא הבאנו כלום. נקשיב לכולם, אבל בסוף נפעל יחד בדרך אחת.
"הישג נוסף שהיה לנו בוועד, הוא שכל תקופות החגים אני משאיר את הלשכות פתוחות, לא מוציא לחופשה מרוכזת כמו שהיה קודם. כי לא עלינו אם קורה משהו, צריך שיהיה מי שזמין בלשכה. לפני זה היה סגור, לא היו טלפונים, וכיום אנשים מרגישים שמשרד הבריאות נמצא בשבילם".
הסכמי המסגרת: "הכי חשוב להעלות את השכר שנשחק"
איך נראתה ההתמודדות שלך בוועד בתקופת הקורונה?
"אני זוכר שנסענו לתל השומר, התחלנו להקים את חמ"ל הקורונה. עוד לא היו חולים בארץ, אבל הרגשנו שאנחנו הולכים לקטסטרופה. ופתאום אתה רואה את כל המדינה מתגייסת. המוסד, סיירת מטכ"ל, משרד החוץ, כולם נותנים מה שהם יכולים כדי שיהיו בדיקות, מסכות, מכונות הנשמה. הרגשתי גאווה גדולה. אני דיברתי אז עם המנכ"ל משה בר סימן טוב, אמרתי לו, קח את העובדים, כל מה שצריך. לא ביקשנו כלום, לא הצבנו שום תנאים. זו הציונות של העובדים במשרד הזה".
על מה לדעתך חשוב להיאבק לקראת הסכמי המסגרת הבאים?
"הכי חשוב להעלות את השכר שנשחק. לכל עובד יש תקווה שהוא ירוויח עוד, ואם הוא יקבל, מה טוב. זה עוד לחם, עוד בשר, עוד עוף לשולחן השבת, תהיה לו גאווה. יו"ר ההסתדרות הולך בדרך נכונה, שהוא בא ושם את הבעיה הזו על השולחן. רוצה תוספת לכולם, כי מגיע לכולם. לא שעושים למישהו טובה. יוקר המחיה עולה, שכר הבכירים עולה, ואתה נשחק. אנשים שמעו ששכר הבכירים עלה, אמרו לי, איך הם לא מתביישים?
"בר-דוד רואה את זה בראייה ריאליסטית, מה אפשר. אני מאמין שהוא יידע לשבת עם הצוות שלו, ויבנו איזו תזה פעם אחת לכל השירות הציבורי, שלא כל אחד ירצה וירצה, ויסגור את זה.
"נושא חשוב נוסף הוא העבודה מהבית. שירות המדינה הולך לכיוון הזה. היום זה פעם בשבוע. הקורונה הראתה להם שצריך להשתדרג. לדעתי אם היו נותנים עוד יום מהבית, עם החלפות בין העובדים, העובד יעבוד מהבית, ויעשה את העבודה עוד יותר טוב. היום הכל מדיד וידוע. אם העובד עובד מהבית, ללא פקקי תנועה וסרבול, יש לו שקט, שעות נוספות אם צריך, זה יהיה דבר מעולה".
