נכה בכיסא גלגלים שחשה ברע ונאלצה להזמין את מכבי האש שיוציאו אותה מביתה באמצעות מנוף, לאחר שהמעבר אל מחוץ לבניין בו התגוררה נחסם עקב שיפוצים. אישה שהייתה תלויה בפועלים שיקנו בשבילה חלב במכולת כי לא היו מדרגות בבניין, ואחת נוספת שדלת הכניסה שלה נחסמה על ידי עבודות הפועלים. אלה הם רק חלק מהסיפורים שבהם טיפלה קבוצת גמלאים מבת ים, שמסייעת לדיירים בבניינים שנמצאים בתהליכי התחדשות עירונית.

נורית כהן (62) התגוררה עד לפני מספר שנים בדירה בבעלותה בבניין ישן בעיר. רוב הדיירים בו הם שוכרים ודיירים מבוגרים, "ציבור שקשה מאוד לאגד אותו סביב הזכויות שלו". ב-2015 פנו יזמים לדיירי הבניין והציעו להם לחתום על הסכמה לשיפוץ. כהן ושאר הדיירים, שלא היו מודעים לפרטים ולאותיות הקטנות, חתמו. "שכנעו את כולנו שנקבל דירה יקרה, נוף לים, פרסומים מרהיבי עיניים – אז חתמנו. הייתי בעד לחדש, אבל לאחר מכן הבנתי שאין לי מושג על איזה חוזה חתמתי, ואת עורך הדין שהבטיחו לא פגשתי מעולם. לא ידעתי דבר על זכויותיי".

בניין בבת ים שמיועד להתחדשות עירונית (צילום: דוד טברסקי)

כהן חברה מזה מספר שנים בקבוצת הגמלאים, שנפגשת אחת לשבוע. מטרת המפגש שלהם היא להוות אוזן קשבת ופה מייעץ אל מול הלחץ של המחתימים והקבלנים, שפועלים בחללים הריקים שהשאירה המדינה.

תהליכי התחדשות עירונית, שכוללים את תכניות פינוי-בינוי ואת תכנית תמ"א 38, שבמסגרתה שיפוץ בניינים קיימים תוך פיצוי התושבים על ידי היזמים, הפכו לנפוצים מאוד בשני העשורים האחרונים. לפי ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנכנסת, תהליכים אלה צפויים להתרחב עד ל-40% מכלל התכניות המאושרות בשנים הקרובות.

בת ים, העיר השנייה בצפיפותה בישראל, מהווה מעין קדימון להאצה הזו; במהלך שבע השנים האחרונות, העיר עברה מקצב של 200 היתרי בנייה מאושרים בשנה ל-3,500.

זהו ככל הנראה מהלך הכרחי במציאות הישראלית של מצוקת הדיור הולכת וגדלה ושל צפיפות גוברת, אך בשולי אותה האצה, מאות גמלאים וזקנים נדחקים לשוליים ללא ידע בסיסי על זכויותיהם, וללא יכולות להתמודד עם הקבלנים שלהוטים אחר הכסף.

"אתה יוצא בתחושה שאם לא תחתום, הבניין ייפול עליך"

"התכנסנו ביחד כי כולנו חווינו את אותן התחושות", מספר אמיר דניאלי (70) תושב העיר וחבר מרכזי בקבוצה, שהגיע אליה לאחר מספר מאבקים נגד קבלנים בבניין ושכניו לרחוב, עם תחושות של "פחד, בלבול וחוסר אונים, שנבעו מהבורות שלנו, ומחוסר הידיעה כיצד לפעול נכון מול המחתימים שהופיעו בוקר אחד בדלת".

בניין בבת ים שמיועד להתחדשות עירונית. "פתאום יש לחץ, הפרד ומשול, ושכנות טובה של עשרות שנים הופכת לאמירת 'אנחנו ניקח אתכם לבית משפט אם תסרבו לשתף פעולה'" (צילום: דוד טברסקי)

היוזמה לקבוצה החלה לגמרי במקרה, לאחר שעשרות תלונות של גמלאים במצב חוסר אונים מול תהליכים התחדשות עירונית הגיעו לחן גלבוע, עובדת סוציאלית קהילתית בעיר, שהדליקו אצלה נורה אדומה: החתמה בכוח על חוזים לא ברורים, איומים ואירועי אלימות בין דיירים מבוגרים ליזמים ושכניהם, כולם סביב ענייני התחדשות עירונית. היא גיבשה קבוצה מצומצמת של גמלאים למפגשים בפארקים אחת לזמן מה כדי לדון בבעיות שעולות, וכעבור מספר שנים של מפגשים נבחר מקום קבע – מרכז לזכויות תושבים בצפון העיר.

בראש סדר העדיפויות של הקבוצה עמדה חשיבה על שינוי חקיקה, שהייתה פרוצה לחלוטין, בשילוב עם עבודה על חוזים והתמודדות פרטנית עם לחצים שמופעלים על דיירים שפנו לחברי הקבוצה, או כאלה שהם איתרו בעצמם.

ככל שהגיעו עוד ועוד תלונות, חברי הקבוצה החליטו להיכנס לעובי הקורה. כהן מספרת שכאשר החלו לפעול, אף אחד מהתושבים לא ידע מה הם הצרכים שלו ומה הם רוצים לקדם כקבוצה, בזמן שהקבלנים המשיכו לפעול במרץ. "תהליכי ההחתמות התקדמו בקצב מהיר. פתאום יש לחץ, הפרד ומשול, ושכנות טובה של עשרות שנים הופכת לאמירת 'אנחנו ניקח אתכם לבית משפט אם תסרבו לשתף פעולה'".

הסיפורים שמגיעים לקבוצה מגוונים, וכוללים גם שיחות טלפון ממבוגרים אחרים מחוץ לעיר, כאשר המכנה המשותף אחד: מחסור בכלים ובמענה אנושי למבוגרים שסביבת מגוריהם הולכת להשתנות לחלוטין. בעיר כמו בת ים, צפופה ובעלת אוכלוסייה מבוגרת, מדובר בעשרות אלפי משקי בית.

מפגש חברי קבוצת הסיוע לתושבים שמתמודדים עם התחדשות עירונית. "כאן זה מקומנו להגיד לתושבים – יש לכם זכויות, הקרקע היא שלכם, צריך להילחם (צילום: דוד טברסקי)

"הגענו לבית שבו הקבלן פשט את הרגל באמצע, אבל צרחו עלינו שנלך, לא עזר שניסינו לשכנע. נתקלנו בתחושה של אפס אמון", מספר דניאלי, "בכנס גדול בבת ים ראינו כיצד ההסברה מוסללת מראש, כך שתצא בתחושה שאם אתה לא חותם, הבניין ייפול עליך".

לצדה של גלבוע מלווה את הקבוצה דוד סונינו, יו"ר הפורום להתחדשות עירונית, שפועל לקידום הוגנות, שקיפות ושמירה על זכויות דיירים בהתחדשות עירונית, בין היתר באמצעות חקיקה, ייעוץ פרטני והסברה. במסגרת פעילותו בפורום, הוא נתקל בשיטות ובמניפולציות מגוונות שמפעילים קבלנים על דיירים.

"נתקלנו בהחתמות רבות שמאורגנות ללא שקיפות, הפעלת מניפולציות בסגנון 'את האחרונה שלא חתמת' בלי שום הוכחה לכך, ולא פעם קבלן שנעלם והעסק נמרח שנים. אנשים לא מבינים מה זה עבור תושב מבוגר להיתקע עשר שנים בפרויקט".

באחד המקרים גילה סונינו שיזם הדביק על פלאיירים את סמל האגודה לתרבות הדיור, מהלך לא חוקי שנעשה בתחכום רב, מכיוון שסמל האגודה היווה עבורם מעין חותמת לכך שהקבלן אמין. "פנינו לרשות להתחדשות עירונית, ובעירייה אמרו שנזפו בקבלן. אבל מה זה עוזר? כל החתימות כבר נחתמו".

הוא מבקר גם את התנהלות הרשות להתחדשות עירונית, הגוף שאמור לעמוד לצד התושבים. "הרשות היא רעיון מבורך, אבל היא קנתה את חוסר האמון שלה מהדיירים ביושר. רב הנסתר על הגלוי, הם מזמינים את הדיירים לשולחנות עגולים לתכניות שכבר אושרו בוועדה המחוזית. זו הצגה של שיתוף, לא שיתוף".

לדבריו כל התושבים יכולים, פוטנציאלית לפחות, להיכנס למהלכים משפטיים אישיים מול כל קבלן ומחתים, אך כל הצדדים מכירים בכך שמדובר במהלך בלתי אפשרי ולרוב חסר תוחלת, ולכן הם מוותרים מראש. "לרוב הדיירים אין את הכסף, אבל בעיקר לא את הכוחות", הוא אומר, ומסביר שפעילות הקבוצה נועדה לשנות את המשוואה: "כאן זה מקומנו להגיד להם – יש לכם זכויות, הקרקע היא שלכם, צריך להילחם".

"הדיירים רצו לעזוב, אבל פשוט לא יכלו"

קבוצת המתנדבים החלה לסרוק בתים בהם מתקיימים תהליכי בנייה כדי לפגוש את התושבים. אחת הבעיות הראשונות שפגשו הייתה תושבים מבוגרים ש'כלואים' בבתיהם בזמן שהבניין עובר שיפוצי ענק. בחודש שעבר, בניין בחולון בתהליכי תמ"א 38 (שיפוץ וחיזוק בניינים ישנים לעמידה ברעידת אדמה) הוכרז כמסוכן לאחר שנפערו בו סדקים. הוא פונה מתושביו, אך התושבים חזרו אליו כעבור יומיים. "זה מצב מחריד", אומרת כהן, "אף אחד לא צריך לחיות באתר בנייה, בטח לא פנסיונר".

בניין ברחוב פנחס לבון בחולון שפונה מתושביו מחשש לקריסה. "אף אחד לא צריך לחיות באתר בנייה, בטח לא פנסיונר" (צילום: דוד טברסקי)

אחד הדברים שהקבוצה זוקפת לזכותה הוא הלחץ לקידום תיקון מספר 6 לחוק ההתחדשות העירונית, שקידמה חברת הכנסת לשעבר רחל עזריה ב-2018. התיקון דרש מהקבלנים למצוא פתרון דיור חלופי הולם לתושבים מעל גיל 75 בפרויקטים של תמ"א 38.

"עד התיקון היו מקרים שהדיירים רצו לעזוב, אבל פשוט לא יכלו", אומרת חברת הקבוצה אביה שבת (64), "אישה שדיברתי איתה סיפרה שבלוק נפל על מרפסת הדירה שלה, ואחר כך דלת הכניסה לא נפתחה בגלל תזוזת קירות. ימים שלמים בבניין אין מדרגות, ואיזה קרש או פלטה מחליפים אותם. ניתוקי מים, חשמל וגז הם דבר שבשגרה. אולי צעירים שיוצאים בבוקר לעבודה וחוזרים בערב יכולים לחיות בכאלו תנאים בלי לשים לב, אבל מבוגרים נאלצים במשך כל היום לחיות בקונצרט של פטישים, מקדחות ואבק".

גם חברת קבוצה נוספת, בתיה לזרוב (68), פגשה מקרוב את הדיירים שסובלים במהלך השיפוצים. "פגשנו אישה נכה על כסא גלגלים שלא הרגישה טוב, וכדי לפנות אותה לבית חולים היה צריך להביא מכבי אש ומנוף, פשוט לא היה מעבר החוצה בבניין. דיברנו גם עם אישה מבוגרת, שסיפרה ששנתיים אחרי שסיימו אצלה את התמ"א, היא עדיין לא התאוששה מזה".

חזית הבניין בחולון שפונה מחשש לקריסה. חברי הקבוצה קידמו תיקון לחוק שיחייב פתרון דיור חלופי לתושבים מעל גיל 75 (צילום: דוד טברסקי)

במקרה אחר שפגשה לזרוב, אישה שעוברת התנכלות מצד שכניה פנתה לפורום והתייעצה איתם מה ניתן לעשות עם הוריה, שגרים במבנה שמיועד לתמ"א, "אחרי שבחנו את המקרה המלצנו לה לקחת את הכסף ולהעביר את ההורים שלה. היה ברור שהלחץ עולה לה בבריאות".

שבת מספרת על חוסר האונים שחשים דיירים שפונים לקבוצה. "פנתה אלינו תושבת תל-כביר, שכונה בתהליכי התחדשות מואצים, שנדחקה לקצה ושכרה עורך דין פרטי. היא כתבה לי מכתב כואב: 'הדיירים מקללים אותי, הקבלן קנה אותי, אני לא מבינה כלום'. יוצא שאנחנו הכתובת היחידה של אותה אישה, שאיבדה כל אמון במערכת הרשמית שהתיימרה לדאוג לה. בסופו של דבר גם עורך הדין שלה לא עזר לה, אבל היא חתמה, כי היא לא הצליחה לעמוד בלחץ. צחוק הגורל, שבסוף הקבלן שלהם חתך ואין פרויקט כבר שנים, אבל הם חתומים."

"חייבים לצאת לרחובות"

חברי הקבוצה מתכוונים לעבוד מול שר השיכון הנכנס יצחק גולדקנופף, איתו הם כבר יצרו קשר בבקשה לקדם שיפור זכויות הדיירים המבוגרים. המטרה המרכזית שלהם היא לקדם חובה למתן חלופת דיור מקדמית ואיכותית לתושבים מבוגרים ונכים, דבר שלא קיים היום בחוק.

למרות ששרת הפנים היוצאת איילת שקד החליטה שפרויקטים של תמ"א 38 לא ימשיכו אחרי נובמבר 2023, בפועל הם כנראה יימשכו תחת לחץ הקבלנים. חברי הקבוצה חוששים מפגיעה בזכויותיהם של התושבים שאינם מסכימים לשיפוץ. "הקבלנים כבר לוחצים על הממשלה לחוקק חוקים שיאפשרו לתבוע בזריזות דיירים שיוגדרו כ'סרבנים'", אומרת כהן, "רוב האנשים שמקדמים התחדשות חותמים לצורך השבחת הנכס, אך הם לא מתכוונים לגור שם בעצמם. לכן לא תהיה להם שום בעיה להוריד את אחוז ההסכמה ל-51%, וזה יהיה אסון. אנחנו נהיה חייבים לצאת לרחובות על זה".

ברחבי הארץ החלו לקום בשנים האחרונות קבוצות נוספות של תושבים שמסייעים לתושבים. כהן רואה בכך ברכה, אך גם סימן להפקרות ולנסיגת המדינה והרשויות מהמחויבות לתושבים. היא מדגישה שרק דייר מאורגן יכול להילחם על הזכויות שלו. "כל חתימה לפני התארגנות תחשב כוויתור על הזכויות, וכל פעולה אחרת תפעל בסופו של דבר נגד הדיירים, כי הכלי החזק של הקבלן הוא הפרדה בין התושבים והסללתם לאינטרס שלו. אם אתה מאורגן יש לך כוח על היזם, אתה יכול להכתיב מה יקרה".