נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, נשאה הערב (חמישי) דברים כתגובה לרפורמה המשפטית שמתכננת הממשלה החדשה, ואמרה כי ״זוהי תכנית לריסוק מערכת המשפט, היא מיועדת להנחית מכה אנושה על עצמאותה ואי-תלותה של הרשות השופטת ולהפוך אותה לרשות שותקת״.
"מסקנה זו עולה הן מן הדרך שבה בחר השר להציג את תוכניתו והן מתוכנה וממהותה. לא ניתן להבין אחרת את מסיבת העיתונאים הדרמטית שאותה בחר השר לכנס ימים ספורים בלבד לאחר כניסתו לתפקיד, בה הציג לראשונה את תוכניתו.
"כפי שציינתי לא אחת – העצמאות ואי-התלות השיפוטית הן נשמת אפו של בית המשפט, ובלעדיהן לא יוכלו שופטי ישראל למלא את תפקידם כמשרתי הציבור וכנאמניו.
"השנה תציין מדינת ישראל 75 שנות עצמאות כמדינה יהודית ודמוקרטית. זהו ציון דרך חשוב בחיי המדינה – אך לצערי, ככל שתוכנית השינויים שהוצגה תתממש, תיזכר שנת ה-75 כשנה שבה נפגעה זהותה הדמוקרטית של המדינה פגיעה אנושה.
"בימים האחרונים שמענו כולנו כי הנימוק המרכזי להצדקת התוכנית הוא רצון הרוב והכרעת הרוב. אכן, ""שלטון הרוב" הוא עיקרון יסוד העומד בבסיס המשטר הדמוקרטי – אך הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. כל הטוען כי הרוב שבחר את נציגיו לכנסת, נתן להם בכך "צ'ק פתוח" לעשות ככל העולה על רוחם, נושא את שם הדמוקרטיה לשווא".
ז"אב ז'בוטינסקי, אשר שר המשפטים החדש מעיד על עצמו כי התחנך על ברכי תורתו, כתב כבר בשנת 1938, כעשור לפני הקמת המדינה כי 'דמוקרטיה – פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב, יכול לשלול את החופש. ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט – שם אין דמוקרטיה'".
"אחד מתפקידיו המובהקים של בית משפט במדינה דמוקרטית הוא – מתן הגנה אפקטיבית לזכויות האדם והאזרח במדינה. בית משפט עצמאי ובלתי-תלוי הוא, על כן, אחת הערובות החשובות לחופש הפרט שעליו דיבר ז'בוטינסקי. הוא הערובה לכך ששלטון הרוב לא יהפוך לעריצות הרוב.
"מה מבקשת תכנית השינויים של השר לעשות? למעשה, היא מבקשת ליטול מידי השופטים את הכלים המשפטיים המשמשים אותם להגנה על זכויות הפרט ועל שלטון החוק. התוכנית מדברת על פסקת התגברות אשר תשלול מבית המשפט את האפשרות לבטל חוקים הפוגעים באופן בלתי מידתי בזכויות אדם חוקתיות, ובהן הזכות לחיים, לקניין, לחופש התנועה ולפרטיות, וכן זכות היסוד לכבוד, וכנגזרת ממנה – הזכות לשוויון, הזכות לחופש ביטוי ועוד".
חיות: ״רק 21 חוקים נפסלו מ-1992, משמעותית פחות מדמוקרטיות מערביות״
"פסקת ההתגברות המתוכננת נותנת הכְשר לכנסת, בתמיכת הממשלה, לחוקק באין מפריע חוקים שיפגעו בזכויות אלה. לכן טועה מי שחושב שפסקת ההתגברות "מתגברת" על בית המשפט. לאמיתו של דבר מדובר בהתגברות על זכויות אדם של כל פרט ופרט בחברה הישראלית.
"כלי משפטי נוסף וחשוב שאותו מבקשת התוכנית ליטול מידי השופטים הוא עילת הסבירות, אשר מכוחה פוסל בית המשפט במקרים מתאימים החלטות של רשויות השלטון שנפל בהן פגם מנהלי – למשל, של שרירות, התעלמות משיקולים רלוונטיים או איזון לא נכון בין השיקולים הצריכים לעניין.
"המצדדים בביטול עילת הסבירות טוענים כי מדובר בהחלטות ערכיות ומקצועיות, וכי לצורך בחינת מידת הסבירות של החלטת הרשות אין לשופט כל עדיפות על הגורם השלטוני שקיבל את ההחלטה. זהו בעיניי טיעון מוקשה. אם אין מקום להחלטה ערכית של השופט בעניין סבירות ההחלטה השלטונית, השלב הבא – על פי אותו היגיון – הוא אולי כי אין לשופט כל יתרון מקצועי לקבוע גם מהו "ספק סביר" לצורך זיכוי של נאשם בפלילים.
"אולי ניתן על פי אותו היגיון להוסיף ולטעון כי אין לשופט כל יתרון להחליט אם רופא או מהנדס למשל התרשלו משום שלא פעלו כ"רופא סביר" או "כמהנדס סביר" וגרמו נזק המצדיק פיצוי. למעשה, גם ההחלטה אם צדדים שהתקשרו בחוזה נהגו ב"תום לב ובדרך מקובלת" היא החלטה ערכית, ואולי גם בעניין זה אין לשופט כל עדיפות? מכאן קצרה הדרך עד למחיקת פרקים נרחבים בענפי המשפט הישראלי השונים, הטובלים כולם באמות מידה ערכיות שעל השופט לבחון ולהכריע בהן.
"שאלה אחרת היא עד כמה יודע בית המשפט לנהוג בריסון ולעשות שימוש זהיר ואחראי בכלים המשפטיים שבהם מדובר, דהיינו פסילת חוקים בשל פגיעה בלתי מידתית בזכויות אדם וביטול החלטות של רשות שלטונית מחמת היותן בלתי סבירות באופן קיצוני. דומני כי לאורך השנים הוכיח בית המשפט שהוא אכן נוהג בריסון ובאחריות ואינו עושה שימוש שלא לצורך בכלים אלה".
"המצדדים בתוכנית השינויים מנסים לצייר תמונה אחרת כאמתלה למימוש תוכניתם. אך הנתונים מספרים את האמת ומלמדים כי מדובר בטענות שווא וכי השינויים שפורטו בתוכנית לא זו בלבד שאינם נדרשים על מנת לאזן בין הרשויות, מימושם הוא זה שיפר את האיזון העדין ביניהן הפרה חמורה ומסוכנת.
"להמחשה עד כמה מדובר בטענות שווא, אציין כי מאז חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בחודש מרץ 1992 ועד היום, במשך למעלה משלושים שנה, התערב בית המשפט העליון ב-21 חוקים או סעיפי חוק. מתוך אלפי חוקים שחוקקה הכנסת במהלך פרק הזמן הזה. נתונים הנוגעים למדינות דמוקרטיות אחרות, כמו ארצות הברית, קנדה וגרמניה, מלמדים כי שיעור פסילת החוקים על ידי בתי המשפט שם עולה לאין שיעור על זה שבישראל.
"ביטול החלטות של רשויות מנהליות בעילת הסבירות אף הוא אינו חזון נפרץ בפסיקת בתי המשפט שלנו לאורך השנים. סקירה עניינית ולא מוטה של הפסיקה תלמד כי בית המשפט נמנע מלהמיר את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו שלו.
"אך הציפייה כי בית המשפט ייאלם דום גם באותם מקרים חריגים שבהם השלטון מפר את חובותיו כלפי הפרט – היא ציפייה מסוכנת. היא סותרת את מקומו של בית המשפט במערך האיזונים הדמוקרטי, והיא מנוגדת לציווי המקראי המורה לשופטי ישראל "לא תגורו מפני איש" – ובלשון המדרש: "לא תכסו דבריכם מפני פחד איש".
