שיעור הפסיכיאטרים לנפש בישראל הצטמצם ב-19% בעשור האחרון, וכך גם שיעור רופאי בריאות הציבור, ענפים שונים בכירורגיה ומומחי מחלות עור ומין – כך עולה מדו"ח כוח אדם רפואי שפרסם משרד הבריאות בשבוע שעבר. הדו"ח מסמן גם את המקצועות הרפואיים שמוגדרים במצוקה עתידית, כמו רפואה גריאטרית ואימונולוגיה (רפואת המערכת החיסונית), מכיוון שרוב העוסקים בהם צפויים לפרוש בעשור הקרוב.

בין המקצועות ששיעורם ביחס לאוכלוסייה נשחקו מאז 2010: פסיכיאטרים (השיעור לנפש נשחק ב19%), רופאי בריאות הציבור, שמתמודדים עם מגפות ורפואה מונעת (השיעור לנפש נשחק ב-22%), כירורגיית ילדים (השיעור לנפש נשחק ב-17%), כירורגיית כלי דם (השיעור לנפש נשחק ב-13%), כירורגיה אורולוגית (השיעור לנפש נשחק ב-19%), מומחי מחלות עור ומין (השיעור לנפש נשחק ב-14%), רפואה גרעינית (השיעור לנפש נשחק ב16%), וניאונטולוגיה, או רפואת פגים (השיעור לנפש נשחק ב-11%).

הדו"ח מציין גם מקצועות בהם שיעור הרופאים ביחס לאוכלוסייה גדל מאז 2010. הבולטים מתוכם: רפואת משפחה (שיעור הרופאים לנפש גדל ב-14%), רפואה פנימית (השיעור לנפש גדל ב-15%), ראומטולוגיה (השיעור לנפש גדל ב28%), אונקולוגיה (השיעור לנפש גדל ב-26%), וגנטיקה רפואית (השיעור לנפש גדל ב-36%).

לצד זאת מצביעים במשרד הבריאות על שורה של תחומי רפואה 'מזדקנים', בהם רוב המומחים הם מעל גיל 54. היעדר מומחים צעירים בתחומי רפואה מעיד על בעיה עתידית, שתיווצר כאשר המומחים המבוגרים יצאו לפנסיה. מהנתונים עולה כי הבעיה חריפה במיוחד במקצועות מסוימים: 62% מרופאי הגריאטריה מעל גיל 54, וכך גם 65% מהרופאים האימונולוגים, ו-63% מהפסיכיאטרים.

חלק מהמקצועות יצליחו להתגבר על החוסר עקב גידול במספר המתמחים, אך לא כולם. מדו"ח הצוות לקיצור תורנויות המתמחים בראשות המשנה למנכ"ל המשרד ספי מנדלוביץ, שפורסם בשנה שעברה, עולה שמספר המתמחים ברפואה גריאטרית גדל בשנים האחרונות: 70 מתמחים התחילו התמחות ב-2021 ברפואה גריאטרית, לעומת 38 מתמחים שהתחילו התמחות זו ב-2015. ברפואה לשיכוך כאב, רק 15 מתמחים התחילו התמחות ב-2021 לעומת 10 מתמחים שהתחילו ב-2015.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, 47.9% מרופאי ישראל מבוגרים מגיל 54 – השיעור הגבוה ביותר מכל מדינות אירופה חוץ מאיטליה.

דו"ח ועדת גמזו, שהתפרסם לפני שנה ובחן את התכנון ארוך-הטווח של כוח האדם הרפואי בישראל, הצביע על חוסר תכנון מרכז בשלב ההתמחות המקצועית ברפאה כגורם מרכזי לפערים בכוח האדם בין המקצועות הרפואיים. "הפיזור הבלתי שוויוני בין המקצועות בשלב ההתמחות יוצר מטבע הדברים חוסר איזון בפריסת כוח האדם בתום ההתמחות. ישנם מקצועות שנהנים מביקוש גבוה עד כדי 'הצפה' בעוד שמקצועות אחרים סובלים ממחסור בכוח אדם."