כבר למעלה משלושה עשורים שמרכזי היום לקשיש הפרוסים בכל רחבי הארץ מעניקים טיפול, פעילויות חברתיות ויוצרים קהילה עבור אוכלוסיית הקשישים בארץ. פעילויות אלו של מרכזי היום מונעות הידרדרות תפקודית ובדידות נפשית והפכו לקריטיות עבור אלפי קשישים, בפרט עם התפשטות נגיף הקורונה. כעת, עם הידרדרות מצבם הכלכלי של מרכזי היום הם עומדים בפני קריסה במתן השירותים לקשישים, כל זאת כשאין להם ולכלל האזרחים הוותיקים במדינת ישראל כתובת אחת בממשלה לטיפול בבעיותיהם.

מרכזי היום לקשיש מעניקים שירותים הניתנים במשך 5 עד 6 ימים בשבוע מהבוקר ועד לשעות הצוהריים ומופעלים באמצעות עמותות מקומיות למען קשישים, בפיקוח השירות לאזרח הוותיק במשרד הרווחה. השירותים במרכז היום כוללים הסעות מהבית למרכז וחזרה, ארוחות בוקר וצהרים, פעילות חברתית ותעסוקתית, שירותי טיפול כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ובדיקת אחות.

החוסן של הקשישים מתייקר ומתערער

מרכזי היום הם החוסן של הקשישים, כך גם על פי דו"ח שמיד שפורסם ב-2019 על ידי משרד העבודה והרווחה והביטוח הלאומי ועל פי ועדת קידר שמונתה ב-2021 לבחינת יישום המלצות הדו"ח. לא בכדי, לפני מספר חודשים, השיק משרד הרווחה והביטחון החברתי קמפיין ארצי בכל אמצעי התקשורת, המעודד את האזרחים הוותיקים להגיע למרכזי היום ליהנות ממגוון פעילויות חברה ופנאי כדי להפיג את הבדידות.

אך קמפיין לחוד ומציאות לחוד, והמשך פעילות חשובה זאת של מרכזי היום לקשיש עומדת בסכנה בשל מצבם הכלכלי הקשה  של מרכזי היום. בשנים האחרונות מאז פרוץ הקורונה נקלעו מרכזי היום לקשיים כלכליים בשל מספר סיבות, בהן ירידה בכמות המבקרים בשל התחלואה, ייקור עלויות התפעול בשל ההקפדה על הנחיות משרד הבריאות ומשרד הרווחה, הפסקת השיפוי שניתן בגין היעדרות, ובשל יוקר המחיה ועליות המחירים. בנוסף, התקציב הייעודי שהוחלט עליו בוועדה של משרד הרווחה, שמוערך במיליוני שקלים, טרם הועבר לשדרוג השירותים בשטח. סיבות אלו מובילות למציאות עגומה וקודרת שסופה סגירת מרכזי היום לקשיש.

רבות נכתב ודובר על הבדידות אותם חווים הזקנים בשל הקורונה. גם היום לאחר סוף תקופת הסגרים ודעיכה של המגיפה בשיח הציבורי, הקשישים חווים אותה, בדאגה לבריאותם שלהם ובחשש מפני הנגיף והשפעותיו, ובבדידות הנפשית אותה הם חווים. רבים מתארים מציאות שאינה כפי שהייתה לפי המגיפה וחוששים שלמעשה כבר לא תחזור להיות כפי שהייתה. על כן מרכזי היום הינם עוגן חשוב ביצירת קהילה תומכת לזקנים ולקשישים בבריאות פיזית ונפשית.

במקום כתובת אחת: 5 שרים

במקביל למצב הכלכלי הקשה של מרכזי היום לקשיש, נדמה כי לקשישים ולאזרחים הוותיקים אין כתובת אחת וברורה לטיפול בבעיותיהם בממשלה. אם בעבר היה "המשרד לענייני גמלאים" ו"המשרד לאזרחים ותיקים" כיום ענייני הקשישים, הגמלאים והאזרחים הוותיקים מתפצלים ונספחים למשרדי ממשלה ושרים שונים: שר הרווחה, שר במשרד הרווחה, השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שר התפוצות והשר לשוויון חברתי. זו לא רק סמנטיקה הנוגעת לשמו של המשרד הממשלתי, שכן אוכלוסיית הזקנים בישראל המונה כ- 1,000,000 אזרחים ותיקים סובלת מקשיים רבים, יש לה צרכים ייחודיים והיא צריכה גוף ממשלתי שדואג לה ולא כנספח לסוגיות שאינם קשורות, חשובות ככל שיהיו.

ביכולתה של הממשלה החדשה שקמה לבצע פעולות שיפיחו חיים במרכזי היום ויאפשרו את המשך הטיפול המסור בקשישים. בין הפעולות שיש לבצע, צריך לכלול שיפוי של מרכזי היום כפי שניתן בתקופת הקורונה והקצאה כספית שוטפת וקבועה למרכזי היום אשר תהא בבסיס התקציב הקרוב. יש לקוות שקריאת ההשכמה תתקבל בקרב הממשלה החדשה ובקרב מקבלי ההחלטות, לטובת כל אוכלוסיית הקשישים והאזרחים הוותיקים במדינת ישראל.

הכותב הוא מנכ"ל איגוד העמותות לזקן – הל"ב.