"אני קורא לגורמים המשדרים לדייק בסיקור פרשת אברה מנגיסטו, תוך שמירה על פרטיותו, כבודו ושמם הטוב של אברה ומשפחתו", כך כתב הבוקר (שני) דוד רגב, נציב פניות הציבור של הרשות השנייה, במכתב לכלי התקשורת הגדולים בישראל בו הוא מחדד את האופן הנכון לתאר את מצבו של אברה מנגיסטו השבוי מזה שמונה וחצי שנים בידי חמאס.
המכתב הוא תוצאה של מהלך שיזמה קהילת 'סופרים את אברה', בו נשלחו מאות מכתבי תלונה לרשות השנייה, בעקבות האופן בו סוקר הסרטון ששחרר ארגון הטרור חמאס בשבוע שעבר, ובו אות חיים ראשון של מנגיסטו.
"בגלל שהביטויים האלה חוזרים על עצמם שוב ושוב, אני מבינה מזה שהכתבים פשוט מצטרפים לנרטיב הקיים", אומרת אוראל שטרית, אקטיביסטית וממובילות קהילת 'סופרים את אברה'. "הם שומעים את התיאור הזה כבר שנים וחוזרים עליו, ואפילו מוסיפים וריאציות שונות. 'חצה ביוזמתו' זה כמעט מקורי, ממש אפשר לדמיין את אברה פותח מפה ומתכנן איך לסכן את החיים של עצמו להיחטף על ידי החמאס".
שטרית הייתה מהיוזמים של מכתבי מחאה לרשות השנייה בעקבות הדיווחים המעוותים בכלי התקשורת, והיא מייחסת חשיבות רבה לאופן בו הסיפור של מנגיסטו מוצג, "זה מעורר רצון להעיר את הכתבים ויחד איתם את שאר הציבור, להסביר את גודל השעה ואת האחריות שיש עליהם. לשאול אותם: אתם באמת חושבים שאברה רצה את המצב הקיים? כי אם לא, אז תשימו לב שככה אתם נשמעים".
"'חצה מרצונו', 'חצה ביוזמתו', 'חצה בנסיבות אישיות מפוקפקות'. כאילו שזה כל הסיפור, כאילו שזה פוטר את האחריות של המדינה להציל אזרח שנמצא על אדמת אויב, בידי החמאס, כבר 8 שנים", אומרת אביב קרנכל, גם היא אקטיבסטית ופעילה בקהילת 'סופרים את אברה'.
"השפה הזאת, לא ברור למה שוב ושוב לא מדייקים, כאילו שאברה לא מתמודד נפש. כאילו שאברה רצה להיתפס על ידי החמאס ולהיות בארץ אויב 8 שנים. כאילו שהוא רצה להיות קלף בסכסוך, כשהמקרה שלו הוא סוגיה הומניטרית לחלוטין." ממשיכה קרנכל
"המקרה הזה לא היה צריך להיגמר בשבי. אבל אלה האויבים של המדינה שלנו ואלה הגבולות שלנו, והמדינה שלנו לא יכולה להסיר אחריות מכך שכשאזרחים שלה מסתבכים – הם מסתבכים מול ארגונים עוינים ואויבים. זה הסיפור שהתקשורת צריכה לספר. כשהיא אומרת 'חצה מרצונו', היא מספרת סיפור של האשמת קורבן. אבל יש לה אחריות לספר את הסיפור האמיתי – אברה הוא אזרח חף מפשע שמוחזק בידי ארגון טרור. חצה, ונתפס על ידי חמאס".
"לדבר בשפה הזאת, כשיש להם את השופר המשמעותי שיש להם, זה חוסר אחריות וחוסר רגישות", אומרות קרנכל ושטרית, ודורשות גם את כבודות של השבוי, "מדינת ישראל והתקשורת שבה יודעת לדבר ברגישות ובשפה מעודנת על הרבה נושאים כואבים, וביניהם גם נושאים שקרובים לסיפור של אברה – שבויים ונעדרים, הסכסוך. אך נדמה שבמקרה של אברה הכול נשכח. שלחנו את מכתב כי רצינו להגיד לתקשורת – אתם לא מכבדים את אברה, את משפחתו, ואת החברה הישראלית. ואתם יכולים טוב יותר".
