שתי הפגנות נגד הרפורמה המשפטית המתוכננת התקיימו בחיפה במוצאי שבת – האחת במרכז חורב, והשנייה במושבה הגרמנית. "היה דיון בחד"ש אם להצטרף להמחאה", מספרת רים חזאן, מזכירת סניף מק"י בחיפה, וממארגני ההפגנה במושבה הגרמנית. "בסוף התקבלה החלטה שצריך להצטרף. בחיפה החלטנו שנכון יותר לעשות הפגנה של הציבור הערבי ושל השמאל היותר רדיקלי. בצפון יש ציבור ערבי גדול. כל הכבוד למחאת העם (ההפגנה במרכז חורב), הם מתמידים במחאה כבר הרבה זמן. אבל זה לא אותו קהל".
ההשתתפות במחאה שנויה במחלוקת בקרב הציבור הערבי. "גם בלי הרפורמה, החברה הערבית מופלית לרעה", אומרת חזאן. "אנחנו לא נלחמים בעד המערכת. בגלל זה ההיסוס להצטרף. הציבור הערבי נאבק כבר שנים באפליה ובכיבוש. במשך שנים אנחנו מזהירים שהאפליה תגיע גם לציבור היהודי. מעמד הביניים מבין שיש איום על אופי החיים שלו. הערבים מסתכלים מהצד. הציבור הערבי והשמאל הלא-ציוני לא מוצא עצמו במחאה".
עם זאת, לחזאן ברור מדוע צריך להצטרף למחאה ולצאת ולהפגין. "אנחנו רוצים להשפיע כדי שהביקורת על הרפורמה תהיה מתוך תפיסה דמוקרטית והומנית ששמה את השוויון במרכזה. כשאנחנו יוצאים למחות, אנחנו מוחים על כל הסוגיות שנלחמנו שנים לשנותן. זה גם השוני בסיסמאות. זה השוני בינינו לבין המיינסטרים".
חזאן סבורה שהרפורמה היא לא לב הבעיה, ושהבעיה היסודית עמוקה יותר. היא קושרת בדבריה בין הרפורמה במערכת המשפט למדיניות הכלכלית ולמצב בגדה המערבית. "אי אפשר לתת למחאה להיות כללית, צריך להתייחס לשורש הבעיה. אם המחאה תצליח, זה לא שהכול יהיה בסדר. אולי יהיה זה ניצחון קטן. איילת שקד התחילה למנות שופטים שמרנים במהלך כהונתה. זה לא התחיל עכשיו. זה תנאי השכר, זו האפליה, זו חברה שמשוסעת מזמן.
"האנשים שעושים את הרפורמה הם מאותו מעמד שרוצה שהמדיניות הכלכלית תיטיב איתו. הם משרתים את האינטרסים של בעלי ההון. זה לא מקריות זו מדיניות. זה משהו מאורגן".
אז למה רק עכשיו התעוררה מחאה של מאות אלפים?
"כי עכשיו המעמד הבינוני מרגיש את יוקר המחיה, כשמאיימים על חירותו ועל החילוניות שלו. חלק מהמחאה היא מאוד פריבילגית. התפקיד שלנו הוא לקשר בין הדיכוי הכלכלי לדיכוי הפוליטי".
אז איך בכל זאת המצב ישתנה?
"מה שיכול להביא לשינוי הוא ההכרה של המיינסטרים שהמאבק הוא לא רק על בג"ץ. אלה רק סימפטומים. זה לא יקרה ביום אחד. צריך שינוי פוליטי, צריך להסתכל קדימה, אם השמאל יצליח לשנות".
חזאן מייעדת לציבור הערבי תפקיד ייחודי במאבק. "הציבור הערבי חייב להופיע במחאה ולהעמיק את הדמוקרטיה המהותית ואת השוויון. אנחנו לא עוד מיעוט, אנחנו מיעוט יליד. אם לא נשנה את סדר העדיפויות של האזרחים, לא נסיים את הכיבוש. צריך לשנות את סדר העדיפויות. הוא לא עונה על הצרכים והשאיפות של הציבור הערבי. זה היה חלק מהדיסוננס.
"מה שמדאיג אותי זה שאחרי כל הסלוגנים, יחשבו שהגנו על הדמוקרטיה, ושוב יבחרו באותם האנשים, ששתקו שנים על ההידרדרות. צריך לעשות שינוי במודעות. יש דברים שלא הולכים ביחד. אנחנו מגיעים לעריצות הרוב. חשוב לנו להשפיע על הקו הפוליטי".
איך תשפיעו אם אתם שוללים את שתי האלטרנטיבות הפוליטיות?
"צריך להניע את הציבור הערבי ואת היהודי הרדיקלי לייצר מחאה שיכולים להתחבר אליה. לא רק להפגין וללכת הביתה. צריך ליצור מקום לקו הפוליטי של השמאל. יש דיונים מה יותר נכון לעשות. אנחנו לא שוללים שיתוף פעולה. צריך שיהיה מקום לשתי המחאות".
חזאן מתכננת את המשך התהליך. "התחושה היא שאין מקום לאנשים בעלי דעות פוליטיות נחרצות. יש שחיקה של כל אג'נדה פוליטית. אנחנו רוצים לבנות את המרחב הזה. כדי לערב יותר את הציבור הערבי צריך לקיים דיון ציבורי, לערב את האנשים. הם קצת מיואשים מיכולת הרוב לראות את בעיות הציבור הערבי. צריך להביא את האנשים לדון ולהתווכח. יכול להיות שנסכים או שלא נסכים. אם המחאה לא נוגעת בנקודות העיקריות, היא תהיה עוד מחאה מבוזבזת. גם הצורה שבה נערכות ההפגנות מקשה על הציבור הערבי. צריך לעבוד בכמה דרכים, לא בהתנגשות. המחאות צריכות לדבר ביניהן ולא להתבזבז. צריך לחזור למצב באמת דמוקרטי. אי אפשר לחלק דמוקרטיה".
חזאן אומרת בייאוש שאין פרטנר בחברה הישראלית, ומבקשת מהציבור היהודי לקבל את הערבים כשותפים, כפי שהערבים רוצים להיות שותפים. "אי אפשר ולהתכחש לנכבה, לעוני. אין דמוקרטיה סלקטיבית. הציבור הערבי רואה שהוא לא מתקבל כפי שהוא בכבוד לא בחסד. צריך לבנות את האמון בעשייה הפוליטית. צריך לעורר שוב את העשייה הזו. אני חוששת שתהיה הצלחה חלקית ותיבחר עוד ממשלה גרועה. צריך לעשות חיבור בין המאבקים. זה לא קורה ביום אחד. אני מקווה שנגיע לזה".
