בשנת 2000 התקיים לראשונה מבחן כלל עולמי שבדק את רמת החינוך במתמטיקה, מדעים וקריאה/הבנת הנקרא לתלמידים בגיל 15 (מבחן פיז"ה). להפתעת כולם התלמידים בפינלנד השיגו את התוצאות הטובות ביותר. מאז נערך מבחן זה מדי 3 שנים, כאשר התלמידים בפינלנד השיגו את התוצאות הטובות בעולם גם במבחנים שנערכו ב-2003 ו-2006, ודורגו שניים במבחנים שנערכו ב-2009. לכן, מערכת החינוך בפינלנד הוגדרה כמערכת החינוך הטובה בעולם (חייבים לציין, שציוני התלמידים הפינים נפלו במבחן שנערך בשנת 2012).
פאסי סאלברג, מחשובי חוקרי החינוך בפינלנד כתב ספר בשם "לומדים מפינלנד" שהפך לרב מכר עולמי, בו הסביר את העקרונות של מערכת החינוך הפינית. אחד האלמנטים המרכזיים במערכת חינוך זו, שמופיע פעם אחר פעם בספרו של סאלברג הוא אלמנט השוויון והדאגה לכלל התלמידים. כפי שמצויין בספר זה מנכ"ל המועצה הלאומית לחינוך בפינלנד, גרס ש-3 העקרונות שהיוו את התשתית שעליה נוסדה מדיניות החינוך הפינית היו שוויון, יעילות וסולידריות (ע"מ 52).
סאלברג מבהיר בספרו שהרפורמות החינוכיות שאומצו בפינלנד מנוגדות לרפורמות החינוכיות שנפוצות בארה"ב שמבוססות על כלכלת שוק. הגישה הפינית שוללת פיטורי מורים פחות טובים, ביטול ארגוני מורים, הפרטת מערכת החינוך, פתיחת בתי ספר בזיכיון (צ'ארטרים), שיטת הואוצ'רים, תמריצי שכר למורים שתלויים בהישגים, או אימוץ מודלים דומים מהעולם התאגידי במערכת החינוך. ההפך הוא הנכון, פינלנד מחוייבת למערכת חינוך ציבורית לכל ילד במימון ציבורי, והשראתה היא מודל מדינת הרווחה הסקנדינבית האוניברסלית.

עד אמצע המאה ה-20 רוב בתי הספר בפינלנד היו פרטיים וחלק גדול מהילדים בפינלנד למדו חינוך בסיסי בלבד אם בכלל, מעטים הגיעו לאוניברסיטאות. מדינת הרווחה הובילה לשינוי גישה קיצוני בפינלנד בתחום החינוך. אט אט המימון ותפעול בתי הספר הועברו לאחריות המדינה ונקבעה חובה בחוקה הפינית לספק חינוך לכל. "הפרוסקולו", בית הספר הציבורי החליף את החינוך הפרטי, בתמיכתו של איגוד המורים הפיני, תוך הדגשת עקרונות השוויון והצדק החברתי. כיום שיעור התלמידים שלומדים בבתי ספר פרטיים בפינלנד הוא מזערי, הכי נמוך בעולם המערבי ביחד עם נורבגיה (הרבה יותר נמוך מבישראל). בתי הספר הפרטיים בפינלנד הם כולם ממומנים ע"י המדינה ולא ע"י מקורות מימון פרטיים, והם לרוב בתי ספר דתיים.
החינוך הוא חינם בפינלנד מהגן ועד האוניברסיטה (כולל לימודים באוניברסיטה כמובן), הגנים ובתי הספר מספקים ארוחות חמות בלא תשלום מההורים ואף חומרי לימוד. יחס הגננות הוא אחת ל-4 עד גיל 3 ואחת ל-7 לאחר מכן, ובבתי-הספר מורה אחת על כל 12 תלמידים, וקצת פחות מ-20 תלמידים לכיתה. הדגש בחינוך הפיני הוא על חיזוק החלשים ומניעת פערים חינוכיים. לכן מפעילה מערכת החינוך הפינית שיעורים שנקראים "חינוך מיוחד", בהם לומדים כמחצית מהתלמידים הפינים כבר בבית הספר היסודי. בשיעורים אלו המורים עובדים עם תלמידים שמתקשים ומונעים היווצרות פערים מגיל צעיר. כדי למנוע סטיגמות תלמידים חזקים לומדים גם הם בשיעורי "חינוך מיוחד" כאלו.
הקבצות בוטלו בפינלנד כדי לא לייצר תחושת כישלון בקרב תלמידים חלשים יותר, ובתי הספר נמנעים ככל שניתן מלהשאיר תלמידים חלשים כיתה. בחמש השנים הראשונות ללימודים אין הערכות בצורה של ציונים כדי למנוע תחושת כישלון וחוסר מסוגלות וכדי להימנע מתחרותיות מוגזמת בין התלמידים, ומערכת החינוך הפינית נמנעת ככל הניתן ממבחנים ומהערכות שמבוססות על ציונים (ישנם מבחנים והערכות מבוססות ציונים, אך הם מעטים מאוד מבחינת הכמות שלהם יחסית למערכות חינוך אחרות).
שיעור התלמידים שסיימו את לימודיהם בפינלנד גבוה מאוד, גבוה עשרות אחוזים מהממוצע ב-OECD או בארה"ב. שיעור הנושרים מבתי הספר בפינלנד נמוך במידה ניכרת מהשיעור המקביל במדינות מערביות אחרות. מערכת החינוך הפינית מפעילה תוכניות מיוחדות לצמצום במספר הנושרים ככל שניתן. הפערים בהישגים החינוכיים בין בתי ספר בפינלנד, לפי מבחן פיז"ה, הם הנמוכים ביותר בעולם (ע"מ 31 בקישור של מבחן פיז"ה). תלמידים מהגרים בפינלנד הגיעו להישגים טובים במבחן פיז"ה יותר מאשר במדינות אחרות. לטענת ה-OECD "בתי הספר הפינים משרתים היטב את כל התלמידים בלי קשר לרקע המשפחתי שלהם, ולמעמד החברתי-כלכלי" ("לומדים מפינלנד", ע"מ 92). חשוב לציין ששיעור ההוצאה הפרטית על חינוך בגילאי בית ספר בפינלנד הוא הנמוך ביותר ב-OECD ועומד על 0.7-0.8% מהתמ"ג, הרבה מתחת לממוצע והרבה הרבה מתחת לשיעור המקביל בישראל שגבוה מהממוצע ב-OECD.

המורים מאוגדים כולם ובעלי קביעות, ושכרם נקבע במשא ומתן קולקטיבי לו אחראי האיגוד המקצועי. בעקבות הדגשת זכויות העובדים והאמון בעובדים, החברה הפינית בעלת אמון במורים הפינים, ומשום כך למורים חופש מוחלט ללמד בכיתות כראות עיניהם, בלי שנקבע להם מה ואיך ללמד, לא על-ידי משרד החינוך ולא על-ידי מנהל בית הספר.
הימין הכלכלי בעזרתה של הקהילה העסקית בפינלנד נאבקו ב"פרוסקולו" מראשית הופעתו. הם האשימו את השיטה החינוכית הזאת בסוציאליזם ובקומוניזם, הזהירו שהמודל החינוכי הזה יסכן את הכלכלה הפינית, שהוא יעכב תלמידים מוכשרים, יגרום לירידה ברמת הידע, שהשוויון שבשמו בוטלו ההקצבות וההסללה מדכא את האינדיבידואליזם, מחסל את הכישרון וכו'. ביקורות אלו נשמעו עד לפרסום של ציוני מבחני פיז"ה בתחילת המאה ה-21.

סאלברג כמו כל חוקר חינוך פיני, לא שוכח להזכיר שהחינוך הפיני השוויוני הוא גם תוצר של מדינת הרווחה הפינית. למערכת רווחה שוויונית השפעה גדולה על החינוך. מחקר מצא שלרקע החברתי והכלכלי של התלמידים יש למעלה משישים אחוזי השפעה על ההישגים הלימודיים שלהם, לכן לפערים הכלכליים הנמוכים מאוד בפינלנד, ולשיעור העוני הנמוך בה (3.4% עוני ילדים בהשוואה ל-20% עוני ילדים בארה"ב) השפעה קריטית על הצלחת מערכת החינוך הפינית ורמת השוויוניות בה. "מערכת החינוך ההוגנת של פינלנד היא תוצאה של תשומת לב שיטתית לצדק חברתי", כך לדברי סאלברג בספרו (ע"מ 112).

קישורים לחינוך בפינלנד: כאן, כאן, כאן וכאן
סרטון על החינוך הפיני
וסרטון מעולה של מיקי רוזנטל על החינוך הפיני