פגיעה בזכויות תושבים, ללא בשורה לשוכרים ותקדים מסוכן אחד – ההצעות החוק ההסדרים ממחזרת את המדיניות שהממשלה הקודמת כבר מפעילה וטרם הצליחה להביא להורדת מחירים 

מנסחי החוק הנוכחי מציגים את הקושי הבירוקרטי ונטל המיסים של הקבלנים בתור האשם המרכזי במחירי הדיור הגבוהים, שנסקו במעל ל-20% בשנה האחרונה. שבעת סעיפי מדיניות הדיור של חוק ההסדרים החדש, שאמורים להתוות את הבסיסי הכלכלי להחלטות הממשלה בנושא רואים לנגד עיניהם דרך אחת בלבד – הנחות לקבלנים בתקווה שאלו ייבנו יותר וכנגזרת מכך – תקווה למחירים שירדו.  

ההטבות אותם מציע האוצר לקבלנים נעות בין הצעה לפריסת עסקאות רכישות הקרקע לתשלומים, הקלות במיסוי הבירוקרטי במתן היתרים לאורך זמן והטבות מס לפרויקטים שיסתיימו מהר מהצפוי, רובן ממוחזרות ומיושמות במערכת מזה תקופה. כרגע נראה שהסיבה העיקרית לתחילת מיתון העלייה במחירי הדיור היא הריבית הגבוהה, שלא תלויה כלל במדיניות האוצר או הממשלה.  

הממשלה האחרונה רשמה הישגה נאה של קפיצה של 50% בכמות היתרי בנייה בשנה האחרונה, אך האם המהלך יוביל להורדת מחירים נדע להגיד רק עוד שנים, כשההיצע אכן יגדל משמעותית. בינתיים, הצעה אחרת אותה מבקשים באוצר תנסה להתמודד עם בעיית אי-הבנייה של פרויקטים מאושרים. האוצר מציע להטיל קנסות על קבלנים שלא יתחילו בבנייה על קרקע אותה רכשו או יאריכו את הבנייה מעבר לחמש שנים, כולל האפשרות לביטול העסקה בין רשות מקרקעי ישראל לקבלן. ההצעדה תקדימית ויכולה לפגוע ברווחים של קבלנים "דוגרים", שמסרבים לבנות על קרקעות אותן רכשו בגלל ציפייה לרווחים גבוהים יותר בעתיד – ועל כן סביר שתזכה להתנגדות קשה על ידי הלובי הקבלני בכנסת. 

ייקור הארנונה למגורים אמור לתמרץ רשויות, אך יפגע בתושבים

בגזרת הרשויות המקומיות, שרשמו עלייה משמעותית בהשקעות המדינה בהן דרך הסכמי הגג, באוצר מבקשים להרחיב את מימון תכניות על ידי יצירת קרן ייחודית. הסכמי הגג הם השקעה ישירה של המדינה בתשתיות תומכות מגורים (כבישים, מוסדות חינוך, דת ועוד) בשכונות חדשות ומתחדשות בפריפריה והיא קשה יותר ליישום דווקא ברשויות חלשות, בהן אין פעילות עסקית שמניבה הכנסות מארנונה.

באוצר מבקשים להזניק את ההשקעה בהן על ידי יצירת קרן מיוחדת שתמומן על ידי אחוז קבוע מהארנונה לעסקים מכל הרשויות בארץ (בפילוח כלל הרשויות לארבע אשכולות – האשכול העשיר ישלם יותר), והכסף יעבור לעיריות הנדרשות בתקציב קבוע לכל היתר בנייה שהרשויות יפיקו. בסיבוב הקודם, העיריות התנגדו למהלך זה נחרצות.

מהלך נוסף, אותו מקדם האוצר, הוא מענה לדרישה שמתקיימת ברשויות מזה שנים והוא הקטנת תשלומי הארנונה לעסקים וכנגדם הגדלת הארנונה על המגורים, וזאת במטרה לתמרץ רשויות להוציא היתרים (יותר מגורים יהיה שווה יותר רווחים). למהלך יש פוטנציאל שיכול לתמרץ בנייה ובוודאות יקל על עסקים – אך את המחיר ייאלצו לספוג הדיירים. 

אין שינוי במדיניות השכירות הציבורית של ישראל

המבוא ל"רפורמה בחוק השכירות" בחוק נדמת כאילו נשלף מדף מסרים של פעילים חברתיים שאפתניים: מובאים בו נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס שמציגים את המצב הקשה של שוק השכירות, מוזכרים סיפורים של משפחות שנפגעו מחוזי שכירות פוגעניים הדאגה לאיכות החיים והרווחה של דיירי ישראל משתפכת ממנו בכל שורה – אפילו נושא הסדרת החוזים מוזכר שם. אבל ישנה בעיה אחת – תוכן "הרפורמה" לא מכיל דבר מזה. 

במחזור נוסף של הצעות משנים קודמות, הרפורמה מבקשת להמשיך לתמרץ יזמים ומשקיעים לבנות מגורי שכירות ארוכת טווח על ידי הקלות מס בשוק ההון, הטבות במס לבעלי דירות עמידים בשביל שאלו "ישחררו" דירות לשוק ומיסוי מינורי על דירות יוקרה – זוהי בשורת השכירות הגדולה של האוצר ורובה מתקיימת בפועל כבר היום, אפילו במסמך רשום מספר פעמים שמטרתו להמשיך את המגמה הקיימת.   

במטרה נוספת להקל, שוב, על המשכירים, האוצר מבקש לייצר מנגנון דיווח ידידותי בשביל שהמדינה תוכל לנתר ולפקח על כלל הדירות להשכרה בישראל. דווקא כאן, יכול להיות שהבשורה החשובה לא תעזור יתר על המידה לשוכרים אבל לראשונה תקדם מאגר לרישום נכסים של ישראלים, כזה שכלל לא קיים היום וללא מס ירושה, מקשה מאוד לעמוד את ההון האמיתי של העשירונים העליונים.   

דאגתו העיקרית של האוצר בתחומי ההתחדשות העירונית ממשיכה להיות המאבק נגד  דיירים מתנגדים. שר השיכון הקודם, זאב אלקין כבר הוריד את אחוז ההסכמה ל-66% (חוק ההסדרים הקודם המלית להורידו ל-51% אך נתקל בסירוב מוחץ של היועמ"ש) – כעת, באוצר מבקשים לקבוע מגמה בעייתית שתפגע בצורה לא מידתית ביכולת של תושבים להתנגד ולהיות מוכפפים ללחצים של שכניהם וקבלנים. כעת, באוצר דורשים להוריד מ-80% ל-66% את אחוז הדיירים הנדרשים כדי לתבוע דייר אותו הם מגדירים כסרבן.

צעד מעניין שכן יכול לעזור לדיירים הוא הרעיון להקמת צוות שיעסוק במימון ותפעול אחזקת בניינים שבהם מספר גדול של דיירים. מדובר בנושא חשוב ורגיש, המדאיג תושבים רבים המפחדים למצוא את עצמם חיים בגורדי שחקים שאין להן יכולת לממן את תחזוקתם. הקמתו של צוות כמובן שאינה מבטיחה דבר, אך ועדת הפנים של הכנסת כבר דנה בנושא תחזוק מבנים מסוכנים והצאת האוצר יכולה לבוא לעזרתה. 

החקיקה מוכוונת ישירות לדיירי שכונות המצוקה והפזורה הבדואית

בשוליים של סעיפי הדיור,  האוצר ממליץ לייצר מהלך תקדימי – מתן אפשרות למדינה לסלק תושבים מבתיהם בצו מנהלי – כלומר ללא הליך משפטי. על פי הנוסח כפי שהובא בטיוטה האחרונה – במקרה שהמדינה תחליט שנעשתה תפיסת קרקע שלא כדין, היא תוכל לפנות את הדייר והנכס בצו מנהלי בתנאי שהוא גר שם בשש השנים האחרונות. במידה והקרקע הוכרזה כקרקע לקידום תשתיות, עסקים או מגורים – ניתן יהיה לפנות את הדייר והכנס גם אם גר שם במשך 12 השנה האחרונות, אבל רק במידה והמדינה תטען שלא התקיימו בנכס מגורים. 

לא נדרש דמיון רב כדי להבין שהתיקון מכוון באופן ישיר נגד תושבים בפזורה הבדואית, אבל תחת המלחמות הבלתי פוסקות של המדינה בבנייה לא חוקית היא יוצרת תקדים מסוכן שקודם כל יפגע בזכויות התושבים הבדואים – שתילקח מהם ההזדמנות להגן על עצמם בבית המשפט. אבל יותר מכל, היא מעניקה כוח בלתי מידתי למדינה, כזה שבו תהיה רשאית להפעיל צווים מנהליים על תושבים אותם היא תגדיר "כפולשים".

תושבי גבעת עמל, כפר שלם, אבו כביר ועשרות משפחות בדיור הציבורי שפונו בשנים האחרונות הוגדרו כולן כפולשים. לא פעם בתיהם הוגדרו כמחסנים ולא מבני מגורים כדי לזרז את הליכי הפינוי. ללא הגנה משפטית בסיסית, איזה כלי יוותר להן כדי להגן על זכותם לדיור?